כשאתם עצובים או בדיכאון ובא לכם לדבר עם מישהו עם מי אתם מדברים?

טל

חברה טובה.

אין לי עם מי לדבר...
מתמודדת עם זה לבד.

עם עצמי

עם אנשים שאני לא מכירה או פשוט כותבת את זה

לא מדבר
או פשוט כותב לעצמי דברים

חברה טובה אבל אם אני באמת באמת עצובה אני לא מדברת עם אף אחד

אין לי עם מי לדבר..
אני מתמודדת לבד.

עם עצמי.

חחח האמת שתמיד הייתי די בודדה וגם כשהיו לי חברות הן לא היו אמיתיות, עם ההורים אני לא יכולה לשתף כלום, אנחנו לא קרובים והם תמיד שופטים אותי ומשתעממים כשאני מדברת במקום להקשיב ולהיות בצד שלי.

לפעמים אני מדברת עם אחותי הקטנה שאני די קרובה אליה, אבל היא קטנה אז אי אפשר ממש לשתף איתה דברים, דברים מסוימים אשתף עם חברות שלי(לרוב לא דברים עמוקים מידי, אבל הן נחמדות בסך הכל), והיו לי גם כמה שיחות די אמיתיות עם אחותי הגדולה שאני לא ממש בקשר איתה אבל יצא לדבר פעם פעמיים בשנה אמיתי חח.

כשחושבים על זה, זה די עצוב. עכשיו סיימתי בית ספר וכל החברות בלי יוצא מהכלל ניתקו קשר תוך שנייה ואפילו לא ניסו לשמור איתי על קשר, ולא יכולה להאשים אותן, הקשר היה בעיקר לימודי בינינו. ותכלס עכשיו אין לי אף אחד לשתף איתו כלום, ואני מניחה שאני רגילה שלאנשים לא אכפת ממני שיהיה לי מאוד מאוד קשה לסמוך על מישהו מספיק כדי לשתף איתו משהו אמיתי.

אני מניחה שחיים של בדידות פחות או יותר לימדו אותי להיות החברה הכי טובה של עצמי, וכן יוצא לי לחשוב הרבה עם עצמי ואפילו לדבר עם עצמי אם אחרים לא שומעים כי זה יהיה מוזר. אני במצב שאני לא כל כך צריכה אנשים(למרות שלפעמים כן מרגיש טוב יותר להרגיש חלק מקבוצה מאשר להיות לבד). אני בתקופת מעבר, ובלי שום מסגרת- בין בית ספר לצבא, ועד עכשיו בכל מסגרת מצאתי לפחות חברה אחת, מקווה בצבא למצוא שוב. עד אז אני מעסיקה את עצמי בלימודים ועבודה.