הכיתה שלי לא מדברת איתי בכלל ואני אף פעם לא החלפתי איתה מילה אפילו במשך שנתיים וישבתי כמו רוח בכיתה. אם אני

שואל השאלה:
אני לא יודעת

שואל השאלה:
אבל הם לא ניגשים בכלל אפילו מילה לא ושאלה

אני מכירה את זה רק שלי יש מעגל של כמה חברות (כיתה יא) אבל יותר מזה 'המקובלות' לא ממש מדברות איתי אבל כן מדי פעם מבקשות שהן צריכות משהו. מה שקורה שאת כנראה לא מדברת ואז לאף אחד לא נעים לגשת אלייך או שלא חושב עלייך בכלל, כי להם כנראה יש חברים משלהם והם בסדר. תזכרי שהם בסהכ בני אדם כמוך ומתרכזים בעצמם. תתחילי להצביע בשיעורים. שנה שעברה פחדתי להצביע מה יחשבו עלי אם אני אטעה והלב שלי היה דופק אם המורה הייתה בוחרת אותי אבל עכשיו הבנתי שהכל שטויות לא אכפת לי מה חושבים עלי אני מצביעה. אם גם את תצביעי זה יראה את נוכחותך בכיתה. שלב שתיים- ליזום. כאשר יש פעמים שהמורה מחלקת לקבוצות, פשוט ללכת לאחת הקבוצות ולבקש להצטרף. לא יהיה להם נעים להגיד לך לא אז יצרפו אותך. תראי, אם את תשבי בשקט ותשחקי אותה מסכנה זה יראה לאנשים עוד יותר מוזר וידחו אותך עוד יותר. וכשאת בקבוצה, תתחילי להשתתף בשיחות שלהם. נגיד מישהי משתפת משהו תשתפי גם את משהו באותו נושא. שקשור אלייך. ספרי בדיחות תני להם להכיר אותך. זכרי- לא להשתדל להיות נחמדה מדי גם ולא להיצמד לאנשים. יש לך גבולות ולא לתת לאנשים לנצל אותך, מדי פעם תבקשי מאנשים: אפשר מחק? אתה יודע עוד כמה זמן נגמר השיעןר? וכו.. אבל גם תעזרי לאחרים. שלב הבא: להתקרב למישהו/י, אם הוא יושב לידך לשאול אותו איזה מוסיקה הוא שומע, מה הוא אוהב לעשות, לצחוק על מורים ועוד. לאחר מכן תןכלו להסתובב בהפסקה.
- כאשר את מגיעה בבוקר וקצת ילדים מגיעים הם בטח מדברים על משהו למשל על מבחן, נסי להשתתף בשיחה בספונטניות. כשאת יוצאת ממבחן תשאלי ילדים איך היה ותשתפי איך לך היה. שיעור ספורט זו הזדמנות נהדרת. סליחה על החפירה אבל אני פשוט רוצה להראות לך שיש כל כך הרבה דרכים, ותזכרי שהילדים בכיתה שלך הם בני אדם עם רגשות כמוך, שבסהכ רוצים להצליח, וגם את יכולה להוכיח את הקסם שלך. בהצלחה. אם יש לך כל שאלה או שאת רוצה עוד דרכים בכיף. פשוט זה יצא ארוך מדי חחח

ועוד דבר (אני האנונימית מהתשובה הארוכה)
אם את לא תבואי להרבה זמן, בשביל מי את עושה את זה- בשבילך או כדרך למשוך תשומת לב מהאחרים? תאמיני לי שהיה לנו ילד כזה שלא דיבר הוא לא בא להרבה זמן ובקושי התייחסו אליו גם ככה. בסוף הוא עזב את בית ספר. בנוסף את תדרדרי את הציונים. את צריכה להילחם בכל דרך אפשרית להשיג חברה כי לא לבוא זה לא פיתרון. ואם זה לא עובד לנסות עוד הפעם ולא להתייאש. באיזשהו שלב תנסי להיות עם אנשים בהפסקות. את עכשיו בטח חושבת לעצמך: איזו פאדיחה זה עכשיו להתחיל ליזום אחרי שנתיים... מה הוא יחשוב ומה היא תחשוב והם לא יקבלו אותי ועוד. תאמיני לי- את בת 16- זה גיל שמותר לעשות פאדיחות בו (בניגוד למבוגרים) את יכולה להשתנות ורצוי מאיד שזה יקרה.אז נכון זה יכול מאוד אפילו להביך אותך אבל תזכרי שזאת המטרה שכתבת את השאלה ואם לא תצאי ממקומך הנוח לא יקרה שינוי. על הפאדיחות האלה את תצחקי בעתיד. אל תחכי שיגשו אלייך כי זה לא יקרה. ותזכרי שאם לא עכשיו אז מתי? תתחילי מעכשיו כל יום לעשות צעד אפילו הכי קטן אם זה להצביע בכיתה- את תלכי לישון בהרגשה טובה, שעשית משהו למען עצמך, שעמדת במטרות שלך ולאט לאט להגדיל את הצעדים, לא להפסיק. כשדברים יתחילו להשתנות בבקשה תכתבי לי פה. אבל בבקשה לא להתייאש ולא לשבת בשילוב ידיים לחכות שיפנו אלייך. תעשי את מה שאמרתי לך בשבילי- ילדה בעולם שהקדישה 25 דקות לכתוב לך את ההודעות הללו, והכי חשוב: את לא לבד.

הי, ראיתי את הפוסט שלך. טוב שאת משתפת ולא שומרת את הכול בפנים. האם את מדברת עם ההורים שלך על מה שעובר עליך? היית רוצה לדבר עם היועצת בבית הספר שאת לומדת בו או עם המחנכת שלך? חשוב שלא תישארי עם זה לבד.
אני מזמינה אותך להמשיך להתכתב איתי במייל או באינסטגרם
אנה
עלם דיגיטל, יעוץ ותמיכה לבני נוער וצעירים ברשת
המייל : [email protected]
אינסטגרם: nayedet.digital