אני היחידה שהסיוט הכי גדול שלה זה מה שאחרים מכנים "חיים טובים"?

אני לא רוצה למצוא את עצמי בגיל 40 חיה באיזו עיר עם בעל שאנחנו רבים ומחשיב אותי כאישה חןפרת ומעייפת, ללכת לאותה עבודה כל יום ולעבוד כאיזו מהנדסת או משהו בסגנון, ככה עד הפנסיה שאני אגור בקיבוץ עם בעלי הזקן ואיזה כלב בצימר יפה עד שאני אמות בשיבה טובה. זה ממש סיוט ומשעמם בשבילי, וזה מה שההוריםשלי רוצים בשבילי, הם רןצים שאחרי צבא אלך לאוניברסיטה אכיר שם מישהו ואלד ילדים כמה שיותר מהר.