מה הייתם רוצים להגיד למישהו ואין לכם אומץ?

להגיד לחבר הכי טוב שלי בדיעבד שיתחיל להתייחס אליי כבר כי הוא לגמרי שכח ממני

שהוא בן זונה ושיפסיק לחבק אותי

אני אוהבת אותך לקראש

לידיד שלי: אני אוהבת אותך

שאני אוהב אותה לא משנה מה למרות שהיא מחבבת מישהו אחר ושאני אהיה לצידה תמיד

לאמא שלי - "אני גיי"
עריכה: על מה המינוסים?! על זה שאין לי אומץ לצאת מולה מהארון?

שאני אוהב אותה למרות שעד היום רק התכתבנו ולא נפגשנו עדיין כבר חודשיים.
אבל מה לעשות שמתאהבים באופי ולא ביופי

שאני מרגישה אליו משהו מאוד חזק ויציב אבל הוא טיפוס שלא אוהב הגדרות ("חברה"/"בת זוג") ואני לא יודעת אם הוא מרגיש כמוני, כי יש לנו קשר טוב והוא פשוט מקסים כל כך אבל אדיש בכללי (לא ספציפית אליי, אדיש באופי שלו) ואני גם טיפוס אדיש אז בכלל כאילו..
אני באמת לא יודעת מה לעשות ._.

לא עניין של אומץ, סתם לא מוצא פואנטה לזה שאגיד..
הייתי אומר למישהי מהבסיס שתפסיק לבלבל תשכל, ושאם היא באמת הייתה רוצה שננתק קשר היא לא הייתה מפלרטטת איתי ועוזרת לי כשנפצעתי, ושתתחיל להגיד את האמת כי שנינו יודעים שהיא סה"כ מפחדת מהרגשות.

להגיד לחברה הכי טובה שלי שתפסיק להקצין ריבים על שטויות כי זה סתם מגיע למצב שמעליב את שני הצדדים

לאבא שלי שאני אתאיסטית ושאני אוכלת בשר (אני באה מבית דתי והוא טבעוני קיצוני)