מה עברתם בחיים שלכם?(חוויות קשות לכם?)תפרקו הכול אנונימי/ת

לא עברתי משהו מיוחד ב"ה הכל בסדר בלי עין הרע

חרם בבית ספר אבל שרדתי וברחתי בשלום

אחותי הקטנה נפטרה מסרטן כשהייתי בת שמונה
הייתי בתאונת דרכים (למזלי לא קרה לי כלום)
נולדה לי אחות חדשה ואני מטורפת עליה (מרגישה שהיא מתנה מאלוהים)
לא מזמן סיפרו לי שידיד טוב שלי מאוהב בי ואין לי מושג מה לעשות עם החיים שלי
אבל סהכ דיי סבבה

עברתי 2 חרמות.
עברתי התעללות פיזית ומילולית מאבא שלי עד שהוא עזב את הבית (כשהייתי בכיתה י).
בכיתה ח הייתי בדיכאון (כי עזבתי בצפר ונהייתי בודדה רצח וזה ממש ממש השפיע עליי לרעה).
שנה שעברה אחותי עברה ניתוח מוח וזה היה הדבר שהיה לי הכי קשה מכול מה שעברתי בחיים והייתי מעדיפה לעבור מיליון חרמות רק שלא יקרה לה משהו (אנחנו ממש קרובות ואני לא רואה את החיים שלי בלעדיה)
וזהו סהכ. למזלי הכול עבר

אמא שלי ניפטרה שהייתי בת חמש וחצי
אבא שלי נכה (ניפגע מסוס) ובגלל זה אני חובה מלא צעקות וירידות...
אני גרה אם חברה של אבא שלי שאני בכלל לא ביחס טוב איתה.
הילדה שלה שונאים אותי ואני לא מדברת איתם חוץ מבין במסדרון או משהו... (ואני גרה איתם באותו בית.)
וכול יום אני בוכה ובדיכאון ובא לי למות.
וזהו בסך הכול

עד כיתה ז לא היו לי חברים אמייתים אולי אחת אבל גם לא אמיתית באמת
השנה זה השנה הראשונה (כיתה י) שאני מרגישה באמת טוב מבחינה חברתית

ממ תאמת שהתקופה הכי קשה שלי התחילה לפני שנתיים ונגמרה בתחילת שנה.
הייתי בחטיבה בעיר שלי והרגשתי שאין לי
עתיד בשיט, לא הגעתי לבית ספר בכלל, שלחו להורים שלי זימונים לבתי משפט וכמעט וויתרתי על עצמי ועל המטרה שלי. רציתי להתאבד. ממש להתאבד הרגשתי שאין טעם
ואני יותר משמחה שלא וויתרתי כי רק צמחתי והתפתחתי משם. ואני בדרך להגשים את המטרה
וזהו :/ ממ

לא יודעת איך להגדיר את זה
יש לי בעיות במשפחה מפה לשם גילינו שאח שלי בן ה26 חולה נפש
ואם טעיתם הוא עדיין גר בבית ויש ריבים
אבל זה רק מחזק אותי ואת המשפחה מקווה שיסתדר הכול אבל מה שבטוח יותר טוב מפעם וצריך להישאר אופטימים

הורים גרושים(?)

את מלחמת האזרחים האמריקאית בצד הנכון של הקונפדרציה.

יש פעמים שהייתי בוכה בלי סיבה ומהמצב וזה שלהורים שלי לא מגיע ריבים וכאבי ראש ממנו
פעם הוא איים להתאבד וזה היה בין הרגעים המפחידים והקשים שהיו לי ולנו כמשפחה הייתי בדכאון גם
אבל בעזרת חברות ותמיכה הכול הסתדר ותמיד הסוף טוב
ועכשיו עוש איכשהו בסדר אפשר להגיד

הטרדה מינית
דיכאון
הפרעות אכילה

אני קוראת את כל התשובות ואני ככ מודה על החיים שלי עכשיו

לא עברתי דברים יותר מידי נוראיים, אבל העבר כן השפיע עליי לרעה. מצב כלכלי לא הכי טוב. לחץ בין ההורים, צעקות. הייתה תקופה(בילדות עכשיו לא) שדי פחדתי מאמא שלי שהייתה מקללת אותי ואפילו נותנת מכות קטנות(לא מכות רציניות סתם מכות כאלה בראש כמו כאפה קטנה אבל יותר היה כואב ההשפלה, אני זוכרת שפעם היא נתנה לי מכה בגלל מבחן לא טוב בכיתה ג או ב). שני ההורים שלי יחסית מצלקים נפשית. לא מסכימה עם כל שיטות הגידול שלהם, תמיד הרגשתי שאמא שלי ממורמרת מידי, עם דעות קצת קדומות, ואנוכית. החליטה שיש לה שירותים משלה, קונה פינוקים לעצמה אבל כשאחרים רוצים אין לה כסף, שופטת במקום מקבלת ומקשיבה. חוץ מממש הילדות ההורים לא הראו אהבה אחר כך. עכשיו אמא שלי יותר מתנהגת כאילו אני פרזיט. כשהתחלתי להתעלם ממנה במקום לדבר איתה כמו שתמיד עשיתי כי התחיל להמאס לי ממנה היא אמרה "וואי איזה כיף שאת לא מציקה לי יותר", והבנתי שעשיתי נכון כשוויתרתי על יחסים איתה.

אף פעם לא חושבת שהרגשתי אהובה, תמיד הרגשתי לבד, לא שייכת. במשפחה, בבית הספר. אף פעם לא היה לי קל ליצור חברים, פעם הייתי ביישנית בטירוף היום פחות אבל עדיין ביישנית וגרועה עם אנשים. אז היום קשה לי ממש עם מגע פיזי, חיבוקים, חיבה. אנשים קוראים לי מלכת הקרח למרות שאני מרגישה מלא ואוהבת מאוד לפעמים אבל לא מסוגלת להראות. אם כי לפעמים אני מרגישה שככל שעובר יותר זמן אני מתחילה קצת לאבד מהאכפתיות כלפי אנשים, אולי כי הם תמיד מאכזבים אותי.

הייתי ילד ביישן, סבלתי הרבה מזה, צחקו עלי ולעגו לי כי היה לי ערוץ ביוטיוב (במשך שנתיים או 3) סבלתי מבריונות, החרימו את אחותי שנה שלמה ובתור אח גדול לא יכולתי לעשות כלום, ועכשיו הכל מושלם בתכלס

נראלי הכל בסדר..?
חוץ מה זה שיןרדים עליי על זה שאני חירשת אבל פסדר מתמודדים.

עברתי 2 פעמים חרם , בנאדם שהיה חבר שלי גרם לי לקנאות בו ברמה של בא לי להתאבד.
הוא צוחק שאין לי חברים.
אני לפעמים פשוט רוצה למות

נעשה רשימת מכולת של הדברים שאני אזכור ברגע זה(:
ניצול מיני
דיכאון מאובחן
ניסיון אונס
מכות בילדות
התעללות
חרם
בעיות ביטחון עצמי
אכילה כפייתית
הייתי לבד מלא שנים
ריבים במשפחה
הורים בעייתים
הפטירה של סבא שלי
יש לי מיגרנות
אני מכורה לסיגריות
אף אחד לא מבין אותי
אני מפחדת שכולם יעלמו בסוף
אני מתגעגעתי לפסיכולוג שלי ואין לי כסף לשלם עוד
אני אבודה ללא מוצא
ולסיום
כל הגברים בחיי עזבו אותי ממש בקצב שאייל גולן מוצא מישהי חדשה כל פעם .
אל תדווחו או משהו סתם יצאתי דיכאונית פה.

הטרדות מיניות
פוסט טראומה מהילדות וקצת בגרות
הפרעות אכילה בעבר
דיכאון קליני וחרדות
ניתוקים מהמציאות והתבודדויות עצמיות
חרם ועכשיו זורקים עליי אבנים לפעמים כי למה לא במילא אני שותקת
מחשבות אלימות והתנהגויות אלימות בעבר
סאדיזם ומזוכיזם דוחה
וככה נהייתי אמנית 3>

חרם של בערך שנה, מהחברה שהייתה אמורה להיות החברה הכי טובה שלי-בזמן שאני הייתי כל כך סגורה ובכיינית וכל דבר קטנציק פגע בי והיא ידעה את זה.
דוד שלי-הדוד היחיד שלי מצד אבא, והאח היחיד של אבא שלי נפטר מסרטן.... :(
ועוד משהו שאני מעדיפה לא להגיד.. חח

שואל השאלה:
יש לי הפרעת אכילה והעברתי הטרדה מינית
ויש לי גם הפרעת אישיות גבולית

בן דוד שלי הטריד אותי מגיל 6-9.
אח של חברה הטריד אותי כשהלכתי לישון אצלה.
קראו לי שמנה הרבה והייתי אנורקסית עד גיל 13.
2 הקראשים שלי ריחלו עליי מאחורי הגב.

נולדתי פגית וכמעט מתתי
בגיל 12 עברתי תאונת דרכים
חברה שלי התאבדה
גיליתי שאני אוהבת בנות ואמא שלי ממש נגד זה
אני מלווה בדיכאון דיי הרבה שנים כבר..
אני מאוהבת 3 שנים במישהי ולא קרה עם זה כלום אף פעם.

דיכאון כרוני- מהלידה ועד המוות.
זה אומר שזה לא שיט של גיל ההתבגרות, רואים תסמינים כבר בגיל 4, זה מחריד.
אובדנות, הפרעות אכילה, בעיות קשות בדימוי עצמי, במודעות עצמית. אני חושבת שהספקתי לטעום מכל שיט נפשי אפשרי.
אם זה לא מספיק אז גם בעיות בריאותיות אבל אליהן לא אכנס.

כשנולדתי אמא שלי נכנסה לדיכאון אחרי לידה ובגיל שלושה חודשים היא התאבדה.
אבא שלי ברח לארהב באותו החודש, הותקפתי מינית על ידי מתנדב בקיבוץ מגיל 5 עד 8 באופן קבוע.

הדבר הכי קשה שהיה לי זה שהלכתי עם העלבה שלי בפארק ליד הבית ושמעתי מהצד מלא ילדים מקללים אותי ואז שבאתי אליהם אחד מהם כמעט התחיל לזרוק אבנים וישר ברחתי ואז ראיתי עוד פעם שני בנים מתוך החבורה ושאלתי למה הם צחקו עליי והם אמרו כי אני שמנה מכוערת בת **** ועוד כל מיני דברים

יש סיכוי מסוים, לצערי די גבוה, שאני גיי. אני נער דתי ומאמין ולכן זה ממש יכול לדפוק לי את החיים בלי קשר לכל מה שהיה עד עכשיו.
דברים קצת יותר טובים - יש לי בעיה אנדוקרינולוגית אבל ברוך ה היא בטיפול והיום המצב הרבה יותר טוב. נוסף לזה קיבלתי לפני החגים עבודה מדהימה בתאגיד (ה-תאגיד) וזה משהו שמאוד משמח אותי ונותן לי כח.

^תשלח לי הודעה בבקשה❤

אוף כל מי שכותב פה . אין לי מילים.
זה באמת קשה לקרוא את הכל וכל אחד יותר גרועה ומצער מהשני
אני באמת מצטערת בשבילכם ומאחלת לכם מעכשיו והלאה את כל הטוב שבעולם . באמת!!
אני לא מבינה איך אפשר לעבור דברים כאלה ואתם אלופים שעברתם את זה והתמודדתם עם זה!!
❤

תקיפה מינית בגיל 7
והטרדה ממינית בגיל 9 -10 ממישהו בן 55
חרם מכיתה ה ' ו'
ריבים מכות בין הורים
חוסר אהבה מצד הורים ירידות מהם שאני פחות מאחרים לא יוצלחנית בסוף זה פגע לי בביטחון ויש לי חרדה חברתית קשה לפעמים..

אני מזועזע לקרוא שהמון בנות פה עברו התעללות ותקיפות מיניות. אל תתביישו לשתף יועצות, מטפלים, רופאי משפחה, אנשים במשפחה שאתם סומכים עליהם. בכל גיל תספרו ותתלוננו, ואם לא מקשיבים לכם- גשו בעצמכן/ם למשטרה.

האנונימית שאמרה שאין לה כסף לפסיכולוג שלה- את כן עברת דברים לא קלים בכלל בחיים. - תשאלי אותו אם יוכל לקבל אותך בעלות נמוכה, כי מצבך קשה והוא היחיד שהיה לך נוח איתו. פסיכולוגים, גם פרטיים, עושים במקרים כאלה הנחות מאוד רציניות. לחילופין, יש מסגרות נוספות שנותנות מטפל בעלות מינימלית ואפילו חינם. דרך הביטוח המשלים (130-150 לפגישה), דרך אונ' בר אילן (120 ש"ל עם הנחה םמתקשים), דרך מרפאת רמת חן של הכללית (חינם, אבל הטיפולים שם רק לכמה חודשים בגלל תחלופת המטפלים), ויש עוד מרפאות שנותנות טיפול חינם.

לזו עם החבר שצוחק עליה- תיפרדי ממנו. הוא הרסני לך.

רבים פה איבדו הורים, או שיש להם אבות שיורדים עליהם, או אימהות שמקטינות אתכם או מתעלמות- תנסו למצוא לעצמכם חברים וקבוצות מחוץ לבית. בהתנדבות, בלעשות ספורט. יש הורים שלא מוצלחים בתפקיד, ויש כאלה שפשוט לא בריאים נפשית. האשמה היא לא בכם.
וכן מותר לכם להתלונן ולהרגיש פגועים ולבקש עזרה. זה שיש מי שנפגעו יותר מכם, לא אומר שאתם לא צריכים לתת מקום לפגיעות שלכם ולטפל בהן.

לאלה שעברו ועוברים חרמות, ולזו שיורדים עליה כי היא חירשת (לא מבין מה יש לצחוק, אבל יש גם נוער לא נבון)- גם לכם אני ממליץ לחפש מסגרות חברתיות נוספות לבית הספר, ואם זה בלתי נסבל, אז לשקול לעבור בית ספר. אל תעבירו ככה שנים.

לכל מי שסובלים מחרדות, דכאונות, פוסט טראומה, הפרעת אישיות גבולית, הפרעות אכילה ואחרות- אפשר לטפל בהכל. זה לוקח זמן וצריך להתמסר לזה למצוא מסגרת טיפולית טובה, ולהיעזר בטיפול תרופתי. אבל אפשר לשפר מאוד את מצבכם ולאפשר לכם לחיות טוב וגם ליהנות בחיים.

לאלה שבגלל שהם התאכזבו ונפגעו והם לא נותנים לאחרים להתקרב- אל תתנו לפוגעים למנוע מכם למצוא קשרים טובים. תפעלו בזהירות, אבל תאפשרו לעצמכם להפתח ולהכיר מישהו תומך בן גילכם שאכפת לו מכם. יש גם אנשים טובים בעולם. רוב האנשים בעולם למעשה. אהבה וקשרים זה החיים. לכולם זה מסתיים לפעמים, אבל לא כדאי לוותר על זה בגלל הפחדים שלנו.

רבים פה דווקא התוודו עם הכינוי האמיתי. זה מדהים וכל הכבוד לכם. אני חושב שזה גם מעניק כוח בהלהראות לכולם וגם לעצמכם "כן, זה אני וזה חלק ממני". מכל מה שקראתי פה, יש כאן חבר'ה חזקים ואמיצים מאוד. אני מוריד את הכובע.

תודה ממש(:

דיכאון

סבא שלי נפטר בגללי בגיל כשהייתי בת 8, זה מסובך

אחותי הקטנה נפטרה לפני 6 חודשים

דיכאון,עצבות,ריקנות

אני מרגיש שאני גרוע בפאקינג כל מה שאני עושה ואין לי משמעות לחיים, אני מכוער אז כנראה אני גם יהיה בודד ויש לי חרדה חברתית אז אני עוד יותר בודד

תקראו בעיקר את הפיסקה האחרונה, העבר שלי לא כזה חשוב לול (גם כבר לא כזה מזיז לי מהעבר שלי)

רוב תקופת היסודי היו פוגעים בי נפשית (דוגמה נחמדה: היו קוראים לי נגועה ואומרים שיש לי חיידקים, אס מי שנוגע בי בטעות היה אומר איכ ומעביר את זה לקיר), עד כיתה ח לא היו לי חברים וגם אם היו לא הרגשתי שבאמת חברים שלי כי יצאו בלעדיי, ריכלו עלי, לא סיפרו לי דברים.
תמיד שמרתי דברים בבטן, וזה משהו שאני עושה עד היום (מה שרע מאוד האמת), ככה שאף פעם לא אבחנתי דיכאון אבל אני בטוחה ב100% שהיה לי. האמת שפחדתי מאוד שאני אפגע בעצמי (וגם ניסיתי אבל עם סרגל), בגלל זה מאוד פחדתי מסכינים(בעיקר לא רציתי לפגוע בעצמי וגם לא רציתי להשאיר "כתם שחור" בעבר שלי שאני אזכור אותו בתור טראומה, בגלל זה גם הייתה לי אובססיה לא לשמור דברים רעים/מפחידים בשום מקום, אפילו לא בהיסטורית חיפוש בטלפון שלי לדוגמה). אה כן ואני דיי בטוחה שהיו ואולי עדיין יש לי בעיות נפשיות או משהו.
היו לי(ולפעמים עדיין יש לי) יסוריי מצפון מאוד קשים, בעיקר על אנשים דאני מאכזבת, דברים שאני לא עושה או על איך העתיד שלי יראה)

אבל אפילו עם כל זה
קמתי לבד על הרגליים כשלא היה לי אף אחד כי ידעתי שלא יהיה מישהו אחר שירים אותי אם אני פשוט לא אעשה כלום.
במשך יותר משנה חייכתי ובכוונה ניסיתי להיות שמחה, להגיד לעצמי שאני שמחה ובשלב מסויים זה הפך להיות המציאות והיום אני מאושרת. זה הכל העיניין של הגישה שלכם, אז גם אם הכל נראה לכם רע תזכרו שאפשר לקום מכל מקום (אפילו שהמצב שלי לא היה כזה גרוע בתכלס אני מניחה אבל עדיין)

לא משהו עד כדי כך גרוע כמו שראיתי שאנשים כאן רשמו אבל זאת הייתה התקופה הכי נוראית בחיים שלי.
בסוף כיתה ה' בחופש ניהיו לי חרדות שינה קשות מאוד שאם לא הייתי נרדמת בלילה הייתי נרדמת רק לצד מישו לצידי והייתי קמה בחמש ארבעים בבוקר כל יום בשביל להיות ערנית.
זה ממש דיכא אותי ואני כל הזמן חשבתי רק מתי התקופה הזאת תגמר ולמה דווקא אני וזה הגיע למצב שחתכתי את עצמי קצת בידיים לא משהו מוגזם, והיה לי כל כך הרבה מחשבות אובדניות שלמזלי לא מימשתי.
ובעזרת השם אחרי שנתיים שעברתי את זה בסוף החופש שעבר זה התאזן ונרגע, זה כמובן לא נעלם לגמרי אבל אני מרגישה הרבה יותר טוב.
מה שאני רוצה לומר כאן זה שמתוך התקופות הכי אפלות שהיו לי עד עכשיו רק למדתי שהכל עובר גם אם זה לוקח הרבה מאוד זמן, ותאמינו לי אלו היו שנתיים קשות.
הכל עובר, תאמינו בעצמכם, אל תאבדו תקווה.

אבא שלי שתיין.... וכל לילה זה צרחות ומכות...
אחים שלי נשואים וה לא ממש מעניין אותם הן חושבים שבגלל שהם נשואים אז זה כבר לא עניינם...

נולדתי
אף פעם לא הייתי מקובלת ממש בבצפר בכיתה ה חליתי בהפרעת אכילה, החלמתי אבל ההפרעה חזרה יחד עם דיכאון ופגיעה עצמית והחלמתי באמצע כיתה י
כיתה יא מישהו הטריד אותי מינית וזה דפק לי תקופסא זה היה טריגר לדיכאון והוא חזר והוא עדיין פה
לפני שלושה חודשים חזרתי בתשובה
לפני יומיים ביקשתי עזרה מקצועית
וסהכ לא היה משהו מיוחד בקטע טוב, מחכה לדבר הזה

עברתי חרם בבית ספר.
עברתי התחזות באינטרנט על ידי מישהי חולת נפש שזו הייתה הדרך שלה להראות לי לא להאמין לכל אחד.
לאח שלי יש בעיה.
זה מתבטא בכך שהוא יכול להחליט שאני לא אוכלת פופקורן רגיל ורק פופקורן חמאה כי הוא אוהב חמאה ולא רגיל ועד לכך שהוא יכול לזרוק עליי דברים כמו מנה חמה וכאלה.
"החבר שלי" הטריד אותי ואמר לכולם שאני נתנתי לו אחריי יום שאנחנו ביחד.
היו לי מלא חברות בילדות ועד לא מזמן הייתי בקשר איתן.
אבל היה פיצוץ ואנחנו לא בקשר כבר 3 שנים.

חברה הכי טובה שלי חלתה באנורקסיה
עטד מעט התאבדתי
היינו במשפחה במצב כספי נמוך מאוד
היה עליי חרם
בכיתי כול יום
לא היה לי למי לספר את כול הדברים
אני וחברה שלי לא יכולנו להיפגש עוד
ועוד מלא דברים להמשיך?

לזו שחושבת שסבא שלה נפטר בגללה כשהיא היתה בת 8- אני מבין שאת מרגישה רגשי אשם, אבל אני משוכנע שהאשמה לא בך. הדבר האחרון שסבא שלך היה רוצה זה להביט ממעלה ולחשוב שהוא השאיר נכדה עם רגשי אשמה בעולם. תסלחי לעצמך, תזכרי אותו לטובה, ותני למה שקרה לנוח. שחררי אותו לדרכו. הוא הכי ישמח לראות אותך פחות כואבת, שמחה בחייך וללא רגשי אשם.

הוטרדתי מינית ונוצלתי מינית ע"י החבר הראשון שלי שהיה גדול ממני ב3 שנים אני הייתי בת 14-15 והוא היה מתעקש שאעשה דברים שלא הייתי רוצה ונכנסתי לטראומות.
בנוסף לזה הוא גם בגד בי.
הייתי טיפשה ואוהבת בבן אדם שלא שם עליי ועושה לי מניפולציות.
עד לפני חצי שנה הוא היה עוד רודף אחריי עם המניפולציות שלו ואני כבר בת 16 וחצי.

לזו עם האבא השתיין- תבקשי שיחה עם עובדת סוציאלית מיועצת בית הספר. לדעתי את צריכה לצאת מהבית למקום טוב. כשאבא במצב כזה ומכה, משפחת אומנה היא הסיכוי הכי טוב לעתיד שלך. אם את כבר לפני צבא, בקשי בסיס סגור והכרה כחיילת בודדה. את צריכה להתרחק מהבית.

לאנונימית שמתקשה לשתף- זה אולי המקום היחיד שמאפשר לך מבלי להזדהות כלל.

לזה שחושב שהוא מכוער ולא יתחתן- אתה תתחתן והכל יהיה בסדר. יש אינספור דוגמאות לגברים שהם לא דוגמנים והם נשואים לנשים ממש חמודות. תהיה עם בטחון עצמי, תאפשר לעצמך לתקשר עם בנות בלי לחשוב ולבקר את עצמך. אלה הדברים שהכי מושכים נשים. בגיל צעיר זה נכון שבנות יותר מתמקדות בחיצוניות (כמו בנים), אבל בהמשך יש דברים שחשובים להן יותר. אתה תהיה בסדר גמור.

אבא שלי בגד באמא שלי
ניסיתי להתאבד בעבר כמה פעמים ואף אחד לא ידע
אחותי הגדולה ושני אחים שלי נפטרו
עברתי חרם כל היסודי

1.חרם 3 שנים בגלל שהייתי קצת מלאה

2.שיימינג ענק רק בגלל שמישהי טענה שהעתקתי ממנה משהו

3.חברה שלי נהרגה בתאונת דרכים

אבא שלי נפטר

אח שלי הטריד אותי ונגע בי בצורה מינית במשך שנתיים

וואו
ביחס לאנשים פה
לא עברתי כלום
דיכאון של שנה וחצי...
אהבה ענקית של שנתיים שהתפרקה בגלל שטות
אני כנראה ביסקסואל למרות שאני דתי, לא יודע איך זה מסתדר עם משהו
אח שלי פחות או יותר שונא כל אחד שהוא מכיר
אנשים סביבי חוזרים בשאלה, מה שמקשה לשמור על האמונה
או! אני כנראה פסיכופט במסווה! אני נהנה מדם, ממוות, לכן אני מתנדב במד"א
אבל זהו...

לא משהו מיוחד. בלי עין הרע

וואו
אני קוראת עכשיו בעצב את כל התגובות פה...❤
ואני קולטת שלעומת החיים של כל מי שכתב פה בתגובות- החיים שלי מעולים. אני מרגישה שאני פשוט צריכה להודות לאלוהים על זה. שאני בריאה ושלמה. שאין לי בעיות בחברה/ במשפחה. שאני ילדה שמחה.

אבל, גם אני עברתי דברים קשים בחיים:
סבא שלי נפטר כשהייתי בגיל 3
סבתא שלי נפטרה כשהייתי בגיל 9
היו לי תקופות דיכאון
היו תקופות שכל הזמן הייתי בלחץ ובקושי עמדתי בזה
וזהו בערך...

אני מצטערת בשביל כולכם, כל מי שעבר דברים יותר קשים בחיים ואני תומכת בכם. אפילו שיש משברים- אתם תצליחו להיחלץ מהם. אתם תמצאו אושר בחיים. אולי בזמן הקרוב ואולי בזמן יותר רחוק.

כולם כותבים פה סיפורי חיים קשים אז לא נעים לי לכתוב את הבעיות שלי...

נפטרה לי אחות לפני שנתיים
חולה פיזית
חולה נפשית בדיכאון פוסט טראומה והפרעת אישיות גבולית
זהו

וואו. ידעתי שיש סיפורים כאלה, לא בכמות הזו. זה ממש מזעזע. למה אף אחד לא עושה עם זה כלום? כל כך הרבה ילדים שמספרים סיפורים נוראיים שהיה אפשר למנוע, איפה הממשלה? משרד החינוך? העובדים הסוציאלים?
אני מחזקת את כל מי שעבר פה משהו קשה, באמת שכל הכבוד לכולם!

^ א נ ו נ י מ י1
כל אחד ושק הצרות שלו
זה שלמישהו קשה עם משהו אחד לא אומר שלך לא אמור להיות קשה עם הבעיות שלך ושאתה צריך להתבייש בהן
גם לא לא היו בעיות כאלה נוראיות כמו לאחרים שכתבו פה ועדיין אם תעלה קצת למעלה תוכל לראות את מה שכתבתי

^לאנונימית שהתחילה את התשובה שלה ב"לא עברתי דברים יותר מידי נוראיים", פאק.. זה נראה כאילו אני רשמתי את זה

אמלה מלא אבל אני בטוחה שהחים שלח טובים לעומת אחרים למרות שנם ממש חרא

וואלה אבא נפטר

ברגע זה של החיים אני חווה פחד מהחברה שגורם לי תמיד להרגיש רע צורך לרצות את האחרים. אבל אני יודעת שזה יעבור...

תהיו בריאים אנשים

עברתי חרם די קשה כל היסודי והחטיבה עד כיתה ט

ואי ואי מסכנה איזה אנשים רעים יש בעולם הזה

ניסיון התאבדות
הטרדה מינית
ראיתי ואני עדיין רואה את בעלה של אחותי צועק עליה ומזלזל בה מבלי שאני יכולה לעשות משהו
אח שלי עישן סמים קשים ונהיה לו סכיזופרניה וברוך ה' עבר לו
עריכה: אבל ברוך ה' החיים טובים אם רק מסתכלים עליהם ככה

דווקא לא הרבה
יש לי עוד לגדול וללמוד

אנסו אותי

ההורים שלי היו מרביצים לי ומסיתים את כל הבית נגדי ואבא שלי ניסה לרצוח אותי. (הגשתי תלונה במשטרה) היום אני גר לבד.

יש בעיות.. אבל כשאני מסתכלת עליהם ואחר כך על הדברים המזעזעים שכל אחד ואחת מכם רשמו פה.. הצרות שלי הם רק פגם קטן בחיים ויש לי עוד לאן לשאוף.
מרגישה כל כך רע בישביל האנשים שאיבדו קרוב שלהם או עברו חרמות ואו חולים במחלות שונות ובישביל כולכם!..
תהיו חזקים אנשים, לא משנה מה, מאמינה בכם ומאחלת בריאות וכוח נפשי לכולכם.

עברתי הרבה דברים רעים בבסיס, לפני צה"ל ניסו להעלות אותי באש ועוד הרבה דברים כאלה ונוראיים.

הפרעות אכילה ודימוי גוף מאוד קשה
דיכאון
הטרדות מיניות
פרידה קשה

.

אם אני יתחיל זה לא יגמר חחח

אנורקסית עם טיפול פסיכולוגי ורפואי כושל משפיע עליי הרבה בחיים הפרטיים

לעולם לא יהיו לי חברים אמיתיים... רק צבועים לצערי...

שהכריחו אותי להיפרד מחבר שלי

עברתי חרם במשך כמעט כל שנות הלימודים שלי
ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת שנתיים וגדלתי עם אבא נוראי (בלשון המעטה)
הייצי שנתיים בתוך הפרעות אכילה
וזהו.
אני באמת מודה על כל זה. כל מה שקרה לי הפך אותי למי ומה שאני היום

לאנונימי שאמא שלו ישנה על הספה והוא לא משתף איש- אתה חייב לשתף את יועצת בית הספר במצב, כדי שיפסיקו קודם כל להעניש אותך על איחורים.
צריך לבקש התערבות של עובדת סוציאלית, ואם יש סיכוי שהאבא הוא אלים, אז ימצאו לכם מקום אחר לגור בו. אולי דירה בדיור ציבורי (למרות שקשה להשיג וזה לוקח זמן).
צריך שמישהו מהאחים הגדולים יהיה תמיד עם אמא בבית, ויתר האחים יכולים לעזור בעבודה והכנסות.
חשוב מאוד שתשתף מה עובר עליך ולא תשמור בבטן. אם זה ליועצת בית ספר, אם לעובדת סוציאלית שתבקש, אם זה לאח גדול, או לחבר טוב.
דבר מאוד חשוב- תפסיק לחשוב מה אתה צריך להיות ומה מצפים ממך. המסיכה שאתה עוטה גובה ממך מחיר נפשי. אל תסתיר את הקושי, ואל תנסה להיראות מצחיק. את האנרגיה תשקיע בלדבר עם אנשי מקצוע, לשתף מי שאתה סומך עליו.
זו תקופה שתעבור. בסופו של דבר ההורים יתגרשו, אתם אחים רבים והגדולים יכולים לעבוד וכל אחת יעזור קצת כלכלית לאמא.
לאט לאט יהיה יותר בסדר. בינתיים תדאג לנפש שלך. תדבר עם רופא המשפחה אם אתה בדיכאון ממושך כדי שישקול לעזור לך בטיפול תרופתי. שאל גם על אפשרות לטיפול נפשי ללא תשלום. יש מסגרות קהילתיות כאלה במקונות שונים. גם עובדת סוציאלית תדע לומר לך.

לאנורקסית ולמי פה שעוד סובלים מהפרעות אכילה- לא להשבר אם טיפול אחד לא עזר. זה מצב נפשי שהוא ביטוי לחוזר איזון כימי במוח. לפעמים נדרש זמן למצוא את הטיפול הכי אפקטיבי. אסור להתייאש, ולהמשיך במלוא הרצון.
אם שום דבר לא עוזר, בהחלט לשקול אשפוז יום, או אם המצב מסכן חיים כבר, אז אשפוז מלא במחלקה נפשית, שיכולה לאזן את ההפרעה וחטפל בה טוב יותר ובאופן אינטנסיבי ומבוקר ממה שמתאפשר מחוץ לאשפוז. הפרעת אכילה היא ביטוי להפרעה נפשית שהתפרצה כתוצאה מטראומה פעמים רבות, שצריך לטפל רגשית ותרופתית יחד לאורך זמן. אפשר בהחלט להחלים. צריך כמובן שותפות מלאה של הנפגע. אל תוותרו.

מזעזע לקרוא את הסיפורי חיים שלכם, מנסיון יש לי משהו להגיד...
לפי הסדר:
אחותי נכנסה מגיל 8 לפנימייות, כשהייתה חוזרת הביתה זה תמיד היה נגמר בתחנת משטרה באמצע הלילה.
סבתא שלי נפטרה
אמא שלי השתגעה
עברתי לטבריה לשנה
הטרידו אותי מינית במשך כל אותה שנה
עשו עליי חרם
חזרתי לעיר שלי
הייתי *הרבה* לבד
התחלתי לפגוע בעצמי, לעשן, ולשתות בגיל 14, אבל לא משהו ככ רציני
היה לי מלא בעיות, גם במשפחה, גם בעצמי, בהכל בעצם
לא הייתי מגיעה לבית ספר
רציתי להתאבד
הייתי בהשגחה וזה לא היה נעים
העיפו אותי מהבית ספר, העיפו אותי ואת אמא שלי מהבית שגרנו בו בתקופה בגלל בעיה שזאת דירה שלי ושל אחותי ולא של אמא שלי
באיזה תקופה אמא שלי ואני רבנו, היא העיפה אותי מהבית, אז ישבתי במדרגות של קניון ושתיתי עד שאיבדתי את עצמי, ומאז כל פעם שהיה לי רע שתיתי
המצב התחיל להיות יציב
עברנו שוב דירה ושוב עברתי בית ספר, זאת הייתה תקופה רגילה
עברנו שוב דירה
פה כבר הכל סביר ובסדר יחסית, אני מעשנת, שותה לפעמים, אבל לא בגלל אותם בעיות כמו פעם
ואני חייבת להגיד שכל אותם דברים שעברתי ונפלתי בהם רק חיזקו אותי יותר, אז אל תשברו אף פעם, ה חיים קשים ולא הוגנים בכלל, אבל רק אתם בסופו של דבר יכולים להרים את עצמכם ולצאת מזה אז אל תחכו לאף אחד, תילחמו על עצמכם גם אם זה הכי קשה פתאום לקום כשאתם עוברים גיהנום בנפש, זה יכול לעבור רק בזכותכם, אז לא לוותר
אתם באמת שווים את זה