למה לאנשים כל כך דחוף להרוס לאחרים את היום?

קמתי הבוקר ממש שמחה. כבר לא אכפת לי שנפרדנו ואני כבר לא מחכה להודעות ממנו... הריבים עם חברות שלי כבר לא מזיזים לי והפסקתי לבכות משירים. נכנסתי לכיתה באיחור של חמש דקות והמורה הכניסה את חברה שלי והעיפה אותי. אני בכל מקרה שונאת את השיעורים שלה אבל פתאום הכל חוזר אלי. אני שוב מתחילה לחשוב עליו ולהיכנס לדיכאונות. למה היה דחוף לה להרוס לי את היום?