אני ממש מפחדת מאיראן ומכל העניין של הפצצה שתהיה להם, ומזה שאנחנו נמות מהפצצה, הצעות לעידוד?

לברוח לחוץ לארץ

אני לא יודע אם את יודעת את זה או לא. אבל ישראל בעלת כח הצבא והשכלה הגדולים בעולם.
אין פעולה שמדינה זרה תעשה לנו בלי שנדע מראש.. דוגמא לכך תראי במלחמות ישראל.

שואל השאלה:
זה שנדע שהם יעשו את זה לא אומר שזה יעזור לנו במשהו.. בכל מקרה משהו יקרה לנו.. גם אם יקרה להם עדיין גם לנו יקרה, זה שנדע את זה לפני לא יעזור

מבחינתי צריך לתקוף ולהפסיק לדבר ולברבר שטויות ולספר לכל העולם על כל מהלך שאנחנו מתכוונים לעשות כמו איזה חבורת רכלנים שלא יודעים לשמור על הפה שלהם ורק רוצים להפחיד אזרחים כמוך. תקיפה עדיפה על פניי חיים בפחד מפניי הפצצה גרעינית בכל רגע, זה יכול להגיע למצב שגם אם חמאס יתקיף אותנו נפחד להחזיר להם בגלל האיומים הגרעיניים של איראן. לדעתי אסור בשום פנים ואופן שתהייה להם פצצה גרעינית. אין לך ממה לפחד כי בכל אפשרות יש סכנה אבל אין ברירה אחרת, אסור לנו לשבת בשקט ולשתוק כמו איזה חבורת פחדנים.

להפסיק להקשיב לחדשות בכל שעה. לסמוך על הצבא שלנו שיודע להגן
על מדינתנו הריבונית. ואלוהים הבטיח לעם היהודי שיהיה עם סגולה אז
עוד לא קם מי שיחסל אותה. שנה טובה

זה בסדר לפחד וזה טיבעי אף אחד לא רוצה למות
אבל את צריכה לדעת שמי שברא אותך הוא גם ידאג לך
יש אלוהים והוא אוהב את הילדים שלו
ואני אזכיר לך לאורך כל ההיסטורייה שכל מי שהתחיל עם ישראל לא העריך חיים
זה התחיל עם ערפת ששלח מפגעים תראי איפה הוא היום, וכך גם אוסמה בין לאדן וסאדם חוסין וסדאת גם מימי התנך כל מיני אויבים שהלכו נגד ישראל ומתו כמו המן וכו..
גם הנשיא האירני ימות ולא יזכה ליום כזה לפגוע בנו
עם אלוהים רוצה יכול לשתק אותו ולקחת אותו, ראית מה קרה ביפן עם הצונמי רעידות אדמה
זה הכל מאלוהים שישראל יתעוררו יחזרו בתשובה אחרת ממזמן היה קורה
לאלוהים יש זמן עם תיהיה באמונה הכל יהיה בסדר גם לא תפחדי
שנה טובה ובשורות טובות

אנחנו עוקבים אחרי מה שקורה שם. כדאי להפסיק להקשיב לניחושים והשערות של מי שחושבים שהם יודעים ולפעול לפי הצורך. אין טעם לדאוג ממשהו שאולי לא יקרה.

נניח ורק נניח, חס וחלילה, שיקרה משהו כמו מוות.

כשיקרה מה שיקרה, אפילו אם כל מדינת ישראל תושמד, ממילא כולנו לא נהיה פה כדי לבכות על זה או לפחד מזה.


אספר לך סיפור אישי:

אני גר בעיר בדרום, שבה בכל עת שמתחשק לבני דודינו מעזה, הם יכולים להפגיז את העיר שלי.

פעם פחדתי, ורצתי לממ"ד. פעמיים פחדתי ושוב רצתי לממ"ד. בשנה שחלפה לה, היו לא מעט הפגזות, והרגשה ממש לא נעימה לחיות בעיר הזו.

אחרי כמה זמן נשבר לי והחלטתי להמשיך בשיגרת חיי, וקיבינימט עם הכל.

אם תעצרי ותחכי שאיזה איראני ירצח אותך, אם תפחדי ותחכי שתחליקי על איזו בננה ותשברי את הראש, אם תפחדי ותחכי שאיזה מישהו יבוא ויציק לך, זה בחיים לא יגמר.

מעבר לכל זה, אני מצטרף בכל ליבי לכתיבתו של ידידי ראובן בעניין של למה לפחד ממה שאולי לא יקרה, ולהדאיג את ליבך לריק?