מה הייתם חושבים על ילדה שמכיתה ה' עד ח' תמיד לבד ורואים שיש לה חרדה חברתית? מה הייתם עושים?

אמ אם הייתי בבית ספר שלה לא נראה לי שהייתי מזהה שיש לה חרדה חברתית
ואני אחת שיש לה חרדה הרבה שנים

בתור אחת עם חרדה חברתית- על אף אחד לא רואים חרדה חברתית. גם אם רואים, אנשים לא מספיק מתעמקים בפרטים לגבי בנאדם אחד, אז הם יראו אדם ביישן או שמעדיף פחות סיטואציות חברתיות אבל הם לא ישייכו לזה שם ותופעה. ביישנות זו תופעה שיש לכולם במידה כלשהי, ובגלל זה לא כל אחד שזה ניכר אצלו ברמה גבוהה אנשים חושבים שזה ישר חרדה חברתית. (מלבד זה שאני לא חושבת שיש מספיק הכרה לנושא הזה מאנשים שלא סובלים ממנו)
אז תני לי להרגיע אותך, לא רואים. מבחינתם כל עוד לא עשית הכרזה - את סך הכל ביישנית.
מה הייתי ממליצה לך לעשות הלוואי שהיו לי המלצות כי אני בעצמי נאבקת בזה יום יום.
אבל אני מקווה שהעובדה מרגיעה אותך שזה לא מה שחושבים עלייך.
כל מה שיש לי להגיד לך הוא שזה עוד יכול להשתנות כי אצלי זה ההפך ממך. בתקופת החטיבה זה היה יחסית מושתק ורק בתיכון זה ממש התפרץ. אם זה מרגיע אותך את לא בשיא ההתפתחות החברתית ודברים עוד יכולים לקרות.

שואל השאלה:
כן אבל אין לי בכלל חברים ואף אחד לא שם עליי וזה ממש מעציב אותי שהעיקר אנשים עושים לייקים בעמודי משפטים באינסטגרם אבל לא שמים לב כשזה קורה מתחת לאף שלהם

אני ממש מסכימה איתך אבל אנשים לא רואים ילדה עם חרדה חברתית, במקום הם רואים ביישנית או סנובית או אנטי סושיאל
בגלל זה את צריכה להראות לאנשים שאת לא כזאת
עכשיו בגלל החרדה זה ממש ממש ממש קשה ובלתי אפשרי בלי טיפול פסיכולוגי
שקלת את זה?

אני בדיוק אותו דבר. הייתי מתה שמישהו ישים לב. זה מצב עצוב שאת מרגישה שקופה ושאף אחד לא שם לב למצוקה שאת נמצאת בה. אני חושבת שכדאי להיות מאושרת בזכות עצמך כי אנשים כמונו אף פעם לא קורה שאנשים אחרים מאשרים שאנחנו טובים. אנחנו צריכים להאמין בזה בעצמנו כי אף אחד לא יגיד לנו את זה.

שואל השאלה:
אני בטיפול פסיכולוגי כבר משהו כמו 4 שנים

שואל השאלה:
אני כבר הפסקתי להאמין בעצמי ובאנשים אחרים מזמן. אנשים חושבים רק על עצמם ולא שמים לב למה שקורה מסביבם וזה די מעציב אבל זה מה שקורה בפועל