מה הדבר הכי מביך שקרה לכם.בטיול.שנתי ובכלל מול כל הכיתה?

בטעות התלבשתי ושמתי את הדברים באוהל לא שלי והבנתי את זה רק אחרי חצי ערב
בכללי לא זוכרת

לא נראה לי שקרה משהו... הפעם היחידה שקרה משהו זה שנפצעתי בגלל מישהו אחר והיו צריכים לקחת אותי ביום הראשון עם אמבולנס

בטיול השנתי אני ועוד מישהו דיברנו בבוקר וכמעט כולם ישנו ואז מישהו שהיה בביתן ממול יצא עם בוקסר ואמר לי בוקר טוב ואז הו קלט שהוא רק עם בוקסר ופשוט רץ חזרה לשים בגדים

אני ממש לא שם לב מה אני עושה בלילה והיה חם בלילה בטיול השנתי אז הייתי עם בוקסר
קיצר הלכתי לשירותים עם בוקסר ושכחתי שיש בנות.

בכל שנה בבתי הספר שהייתי בהם,הייתי מביא מצלמה ומצלם את הטיול כי המורות אמרו לי,רציתי לעשות שוט של כל הילדים באוהלים ואני מעיר אותם אחד אחד עם קצת מים,
מוריד את השמיכה ובורח.
אחד בשנה שעברה ישן רק בבוקסר מינימלי

התקף חרדה וזה היה עוד יותר נורא כשהרגשתי שלא מכבדים אותי כשרואים אותי ככה, שצוחקים עליי ומזלזלים בי. עלינו במדרגות בהר שהשביל של ההליכה מאוד צר ואז אפשר לראות את כל הלמטה, אני נורא פחדתי והייתי לבד כי חברה שלי רצתה מקדימה ואני איטית, כל צעד שלי היה קשה ואז מלא צעקו מאחורי נו שמישהו יעקוף אותה כבר, מה נהיה, ואז ילד אחר שאל אותי אם הכל בסדר ואמרתי שלא וישר התחלתי לבכות וניסיתי לטפס בחזרה, משם כבר היה מאוד קשה להרגע, לא נתנו לי לחזור חזרה למעלה כי לא היה מי שיבוא איתי, והיה לי מאוד קשה, אנשים הסתכלו עליי בצורה לא יפה, אחרי זה הלכתי כשהחזיקו לי את הידיים, אחת החזיק החובש והשנייה החזיקה היועצת שהייתה איתנו, בהתחלה זה לא הביך אותי כי היה לי קשה לשים לב למבוכה, רק שמתי לב שזה עוזר לי ומחזיק אותי, פיזית ונפשית.

ועוד אחד, התקף חרדה מול הכיתה כשבאתי לפתור תרגיל במתמטיקה על הלוח, יצאתי אחרי זה מהכיתה בוכה ושיעור אחרי זה, בלי בושה, אחד הילדים עשה בדיחה על זה (יש לו גם מניע לזה, לא שזה מוצדק, פשוט ילדים חשבו שזה שהוא צעק והעיר הערות כשפתרתי, גרמו לי לבכות, זה נכון אבל לא רק הוא), ילד לא הצליח לפתור תרגיל ואמר אני לא מצליח, ואז הוא אמר לו צא מהכיתה, בכיין
ילד פשוט מרושע ולפרוטוקול, אני לא בכיתי כי לא הצלחתי לפתור תרגיל, זה אמור להיות ברור לאנשים שמבינים, בכיתי בגלל התקף החרדה, פחד הקהל.

שכבתי על שני הכיסאות באוטובוס והרבליים שלי היו בחוץ והמשצ שלי עבר ככה שהגוץ שלו מולי ובטעות הרמתי את הרדל ובעטתי לו לביצים הייתי כל כך מובכתת

פינו אותי לבית חולים כי התחלתי לגמגם בטירוף

כל טיול שנתי אני חוטפת התקפי חרדה, חבילות אני פשוט מדוכאת ומחפשת מקום לבכות, אז.. פאדיחה?

לא היה לי שיעור ביולוגיה כי המורה לא באה ,
ושמו אותנו בכיתה אחרת של ביולוגיה
ושיחקנו איקס עיגול מהשיעמום ואז ראיתי שיכלתי לנצח ובטעות צרחתי כלכך חזק "יואו איזה מפגרת אני" וכולם הסתכלו עליי ובכינו מצחוק שעה (אני וחברים שלי)

הייתי בכיתה ז' ואני ילדה חיובית שאוהבת מורלים. צעקתי "תנו לי ז*ן" כולם צחקו עליי וזוכרים לי את כל כל הזמן. התכוונתי לכיתה ז' לא לזה-.-

הם ראו אותי.

הייתי באוטובוס ופתאום הרגשתי כאילו קיבלתי איזה בעיטה לביצים, התקפלתי, בדיוק הגענו למקום עם האוטובוס והיה שם שירותים 100 מטר מהאוטובוס, לקח לי 10 דק' להגיע לשם.
בסוף המדריך היה צריך לבדוק לי את הביצים ופינו אותי לבית חולים בשביל אולטרה סאונד

בכיתה ח או ט היה לנו טיול לנחל הבניאס והחלקתי שם בבוץ מול חצי שכבה

נפלתי בתוך המים עם כל הבגדים

עשיתי פיפי מול כל הכיתה
וכל הילדים צחקו עלי
חוץ מהחברה הכי טובה שלי

הייתי חדשה בכיתה והיינו בטיול במלון כל הלילה עד 6 היה בלאגן בחדר שלי אז ברחתי לחדר אחר (כל הקומה הייתה שלנו) אבל לא הדלקתי את האור כדי לא להעיר אף אחד ונרדמתי על המיטה הפנויה שהייתה בבוקר מישהי חשבה שאני מישהי אחרת שהייתה אמורה לישון שם והיא הרימה לי את השמיכה בבום וצעקה בוקר טוב... ואז כשהיא ראתה שזה אני היא מזה התפדחה

בטיול שנתי של כיתה ז לא הודיעו לנו שחלק מהטיול זה לרדת הר ויש לי פחד גבהים מטורף אז התחלתי לבכות שם מול כולם וכל הדרך אנשים עזרו לי לרדת.

וואו דפקתי חליקה של החיים במסלול