יכול להיות שזה יצא קצת ארוך, זה גם פריקה, גם שאלה וגם צריכה עצה טובה.

אני בת 16 בערך, כבר שנתיים שאני מחבבת חברה מאוד טובה שלי או לפחות חשבתי שהיא חברה שלי עד לתקופה האחרונה, עשיתי עבורה הכל, הייתי מוכנה להרוס את החיים שלי כדי שהיא רק תחייך. בעיקר הייתי ה-boyfriend במערכת היחסים אם אתם מעדיפים שאני אפרט את זה ככה. אני עשיתי עבורה הכל ובאיזה שהוא מקום אני חושבת שגם היא ידעה שזה כבר יותר מסתם חברים. תמיד היינו יותר touchy מאנשים אחרים, תמיד צריכים מגע אחד עם השני גם אם זה המגע הכי קטן, תמיד יש לנו קטעים שאנחנו פשוט מסתכלים אחד על השני וזה כאילו כל הסביבה נעלמת וזה רק שתינו, בדרך כלל זו גם היא ששוברת את המבט.
הרגשות הלכו והתחזקו והיא המשיכה לשלוח לי את המסרים המעורבבים האלה שלא הצלחתי לפענח, היא תמיד הייתה בוכה כמה היא רוצה חבר וכמה היא מחכה להיות במערכת יחסים וזה תמיד באיזה שהוא מקום כאב לי רק המחשבה שלה עם מישהו אחר, היה מספר פעמים שהיא הייתה באה אליי והייתה אומרת לי "לו רק היית בן הכל היה פשוט יותר" או "אם היית בן בטוח היית החבר לחורף שלי" ודברים כאלה שנתנו לי תקווה אך תמיד היה את העניין של הבן. של המין.
בשנה האחרונה החברות שלנו עמדה במבחן, היא השתנתה פתאום. היא התרחקה ממני ממש, היא התחילה להתעניין בנושאים שונים שלא מדברים אליי, להתחמק ממני ולא להגיע לאירועים שחשובים לי כמו היום הולדת שלי, כשהייתי צריכה אותה שם רק בתור חברה היא לא הייתה, אפילו סתם כחברה לכיתה שתשלח לי את מה שעשו בכיתה היא התעלמה מכל ההודעות, כשאנחנו יושבים עם עוד חברים והיא פתאום מעלה נושא שהיא אוהבת ואני לא מבינה אותו ואני שואלת כדי שאני אוכל להבין ולהצטרף לשיחה היא פשוט מסתכלת עליי בפרצוף עצוב כמעט ולא עונה לי, ממש מתעלמת ממני.
אך בבית ספר כשהיא רואה שאני עצבנית עליה ושניה מלבכות, שאני מחזיקה את עצמי כי לא משנה מה היא תעשה באיזה שהוא מקום תמיד יהיה את הרגשות הללו, שאני מנסה לרחק את עצמי ממנה כי לפעמים אני מרגישה שמה שאני עושה זה לא בסדר שאני מנצלת את החברות שלנו כדי להתקרב אליה בדרכים אחרות, אז היא בכלל לא עוזבת אותי. היא תבוא והיא תשב עליי מול כולם ותגיד דברים כמו "איזו יפה את" או "יש לך עיניים ממש יפות" ואני פשוט לא יודעת כבר מה לעשות. זה מכאיב לי יותר מדי. בחיים לא היה לי רגשות לבת לפני זה. כרגע אני עדיין פגועה ממנה ממש... מה אתם חושבים?