10 תשובות
חיות שוחטים.
כאילו כי הם מחשיבים את רצח החיות
לשחיטה ולא לרצח אז מבחינתם זה לא לרצוח
לשחיטה ולא לרצח אז מבחינתם זה לא לרצוח
שואל השאלה:
איך לא כמו בני אדם
זה חי? זה נושם? אז?
איך לא כמו בני אדם
זה חי? זה נושם? אז?
אנונימית
לא לרצוח מדובר על בני אדם וגם על בעלי חיים וכשזה לצורך אוכל מותר ולכן השחיטה נעשת בצורה מאוד עדינה שלא כואבת לבעלי חיים לפחות בתורה יש חוקים לא עדיף אצל שאר העולם ששמה רוצחים את שתיהם
זה שחיטה
כידוע, בנוסף לסימני הניקוד והפיסוק, קיימים בתנ"ך גם טעמי המקרא, מעל או מתחת למילים הכתובות.
הטעמים (הסימנים) מכונים בשמות שונים ומנוגנים בצורה שונה מעדה לעדה,
כאשר ניתן להבחין בין ארבעה סגנונות שונים עיקריים - אשכנז, עדות המזרח, מרוקאי ותימני.
הסימנים נכתבים בצורה זהה בכל התנ"ך, כאשר כל עדה קוראת לכל סימן בשם אחר ומנגנת אותו בצורה שונה.
כמו כן קיים הבדל בין ניגון הטעמים בעשרים וארבעת הספרים שמרכיבים את התנ"ך.
ניגון אחד שמשתנה בין עדה לעדה מוקדש לחמשת חומשי התורה (בראשית עד דברים), ניגון שונה, שגם הוא משתנה מעדה לעדה מוקדש לשמונת ספרי נביאים (יהושוע עד תרי עשר), ומגוון ניגונים שונים לאחד עשר ספרי הכתובים (תהילים עד דברי הימים), שביניהם המגילות (אסתר, איכה, רות, קהלת וכו').
תפקידם של טעמים אלו הוא בין היתר לרמז על פירושים נוספים מעבר לכתוב בצורת הפשט, ולסמן חריגות שונות מהכתוב.
כמו שקורה לדוגמא במקרה של השאלה שלך, שאיך ייתכן כי אנשים דתיים וחרדים אוכלים בשר להנאתם בכל עת שיחפצו בעוד כתוב "לא תרצח" במפורש בתורה.
אקדים ואומר שלאדם דתי, שגדל בבית דתי על ברכי החינוך היהודי, הדבר ברור מאליו שהדיבר השישי מתוך עשרת הדברות, "לא תרצח", מכוון לבני אדם בלבד, בעלי נפש ושארית רוח, שנמצאים בדרגה גבוהה מבעלי חיים שאמנם הינם בעלי חַיּוּת, איך אינם בעלי נפש ורוח.
שהרי הנפש היא זו שמאפשרת את הדיבור, המחשבה, הבחירה והרציונאליזם.
והרוח היא החלק האלוקי שיש בכל אחד ואחד מאיתנו, שכן נבראנו בצלם אלוקים.
ואכן כשנתקלתי בשאלה, בתור אדם חרדי לשעבר יצא לי לחשוב לרגע ולומר לעצמי "איך זה שמשהו שברור לי מאליו, לא מובן בעליל לאחרים?"
אך אז באתי להגיב לך, ותפסתי שבעצם אין לי מושג מה לכתוב לך בתור תשובה שתספק את דעתך, מכיוון שמעולם לא הסבירו לי מאיפה לומדים שלא תרצח לא מכוון לחיות.
כמובן שישנה התשובה הפשוטה, שאם 'לא תרצח' היה מדבר גם על בעלי חיים, לא היו הלכות שחיטה בתורה, ולא הלכות כשרות בבשר, מכיוון שזה היה אסור.
ולכן מכיוון שהן אכן קיימות, ניתן להסיק בבירור שזה מכוון לבני אדם בלבד.
אבל זו עדיין לא תשובה מהיכן ברור לי כ"כ שלא תרצח לא כולל בתוכו שחיטת בעלי חיים, ולכן יצאתי לחפש קצת באינטרנט, ואחרי חיפוש קצר מצאתי בשבילך את התשובה.
אז כמו שהזכרתי, אחד מתפקידי טעמי המקרא הוא לסמן חריגות ולרמז על פירושים נוספים מעבר לכתוב בצורת הפשט.
"לא תרצח" מופיע בשני מקומות בתורה בצורת הציווי שלו (שמות כ, יב'; דברים ה, טז') ונידון בעוד מקומות שונים רבים.
בשני המקומות, מתחת למילה "לא" של לא תרצח, מופיע טעם מקרא בשם טיפחה/טפחא, שתפקידו הוא להפסיק לרגע את הקריאה, מה שהופך את הקריאה של המילה לא תרצח, ל- לא, תרצח.
כלומר, האיסור הוא אמנם על "לא תרצח", אך טעם זה מלמד שיש מקומות שבהם נטילת נפש היא דבר מותר או אף חובה לאנשים מסויימים, שכן זה נקרא כ-לא, ואז תרצח.
בספר הקבלה הידוע 'זהר' בפרשת יתרו, מוסבר שאם טעם זה לא היה מופיע שם, אז לא הייתה אפשרות ליטול חיים בעולם הזה בשום צורה שכן לא היה סייג מהאיסור אף במקרים בהם זה מותר ואף חובה, וכך לא ניתן היה לשמור על עולם מתוקן.
ולכן זה שיש שם אותו הסימן, מורה על כך שבנוגע לאיסור הזה יש מקומות בהם הוא אינו תקף והמעשה מותר.
לדוגמא - אדם שרצח באיסור, על דעת עצמו ומתוך בחירה, מול שני עדים שכשרים לעדות עפ"י ההלכה, לאחר שהתרו בו פעמיים שזה אסור.
במקרה כזה הוא מובא לבית דין, ולאחר שמתקבלת העדות של שני העדים ונגזר דינו למוות, הוא מוצא להורג ע"י שליח בית הדין שזה תפקידו.
זו דוגמא לרצח מותר שהוא אף חובה.
כי מה לעשות שכדי לשמור על עולם מתוקן, נדרשת ענישה בחלק מהמקרים, ואף ענישה מקסימלית כ-מוות במקרים מסויימים.
יש עוד דוגמאות, אבל הרעיון מובן.
מכאן ניתן להבין שהאיסור לא תרצח לא אוסר באופן גורף על כל נטילת נפש בכל מקרה שהוא, אלא שיש לכך סייגים ובמקומות מסויימים זה מותר ואף נצרך.
ועצם זה שיש הלכות שחיטה וכשרות בבשר, תומך בכך שבמקרה של בעלי חיים האיסור אינו תקף, אך כמובן שגם ההיתר לשחיטת בעלי חיים הוא במסגרת הלכות שחיטה ומותנה בעמידה בתנאים מסויימים.
נ.ב. אותו טעם מקרא (טיפחה/טפחא) מופיע בעוד שתיים מתוך עשרת הדברות.
וגם שם הוא משמש לאותה המשמעות של סייג כלשהו מהאיסור, ומצביע על כך שהאיסור אינו גורף אלא כללי ויש מקרים בהם הוא אינו תקף.
1) בדיבר "לא תנאף", הוא מופיע גם כן מתחת למילה 'לא', של "לא תנאף".
וכותב הזהר שגם כאן אם לא היה אותו טעם, שהופך את הקריאה של "לא תנאף", ל-"לא, תנאף", זה היה גורם למצב שאסור לבעל לשמח את אשתו ביחסי מין (מה שנקרא בתורה "מצוות עונה"), ואפילו לא להביא ילדים.
ובמה שהטעם פסק, מורה שאסר והתיר.
כך ששוב, האיסור אינו גורף.
2) וכן בדיבר "לא תגנוב", הסימן שוב מופיע מתחת למילה 'לא'.
ופה כותב הזהר שאם לא היה את הטעם הפוסק, היה אסור אפילו לגנוב דעתו של רבו בתורה, או דעת חכם כדי להסתכל בו, או דיין הדן דין לפי טענה שצריך לגנוב דעת הרמאי, ולגנוב דעת שני בעלי הדינים, כדי להוציא הדין לאור.
כלומר שוב, מקרים יוצאי דופן שבהם מעשים שמוגדרים כגניבה, לדוגמא גניבת דעת, כן מותרים בסיטואציות מסויימות.
ובמה שפסק הטעם, מורה שאסר והתיר.
בשאר עשרת הדיברות אין את זה,
ניקח לדוגמא את הדיבר "לא תענה ברעך עד שקר", כאן אין טעם הפוסק, משום שהוא אסור לגמרי.
ואין אף מקום להתיר את זה למען שום מטרה ובאף סיטואציה.
אבל לדוגמא בדיבר "לא תחמוד", אין טעם הפוסק כלל. אז האם אפילו חמדת התורה אסורה כיוון שאין טעם הפוסק?
התשובה היא שלא, כי בכל שאר הדיברות עשתה התורה כלל, כלומר "לא תגנוב" בצורה כללית ולא פירטה.
ככה שאם יש מקרים יוצאי דופן, צריך סייג מיוחד.
אבל בדיבר "לא תחמוד" עשתה התורה פרט, כלומר - פירוט מדוייק של מה אסור לחמוד.
שכתוב - "בית רעך שדהו ועבדו ואשתו וחמורו" וכו', כלומר, בכל דברי העולם הזה דווקא, אבל בדברי העולם הבא לא.
ואת זה מותר לחמוד.
לילה טוב (:
הטעמים (הסימנים) מכונים בשמות שונים ומנוגנים בצורה שונה מעדה לעדה,
כאשר ניתן להבחין בין ארבעה סגנונות שונים עיקריים - אשכנז, עדות המזרח, מרוקאי ותימני.
הסימנים נכתבים בצורה זהה בכל התנ"ך, כאשר כל עדה קוראת לכל סימן בשם אחר ומנגנת אותו בצורה שונה.
כמו כן קיים הבדל בין ניגון הטעמים בעשרים וארבעת הספרים שמרכיבים את התנ"ך.
ניגון אחד שמשתנה בין עדה לעדה מוקדש לחמשת חומשי התורה (בראשית עד דברים), ניגון שונה, שגם הוא משתנה מעדה לעדה מוקדש לשמונת ספרי נביאים (יהושוע עד תרי עשר), ומגוון ניגונים שונים לאחד עשר ספרי הכתובים (תהילים עד דברי הימים), שביניהם המגילות (אסתר, איכה, רות, קהלת וכו').
תפקידם של טעמים אלו הוא בין היתר לרמז על פירושים נוספים מעבר לכתוב בצורת הפשט, ולסמן חריגות שונות מהכתוב.
כמו שקורה לדוגמא במקרה של השאלה שלך, שאיך ייתכן כי אנשים דתיים וחרדים אוכלים בשר להנאתם בכל עת שיחפצו בעוד כתוב "לא תרצח" במפורש בתורה.
אקדים ואומר שלאדם דתי, שגדל בבית דתי על ברכי החינוך היהודי, הדבר ברור מאליו שהדיבר השישי מתוך עשרת הדברות, "לא תרצח", מכוון לבני אדם בלבד, בעלי נפש ושארית רוח, שנמצאים בדרגה גבוהה מבעלי חיים שאמנם הינם בעלי חַיּוּת, איך אינם בעלי נפש ורוח.
שהרי הנפש היא זו שמאפשרת את הדיבור, המחשבה, הבחירה והרציונאליזם.
והרוח היא החלק האלוקי שיש בכל אחד ואחד מאיתנו, שכן נבראנו בצלם אלוקים.
ואכן כשנתקלתי בשאלה, בתור אדם חרדי לשעבר יצא לי לחשוב לרגע ולומר לעצמי "איך זה שמשהו שברור לי מאליו, לא מובן בעליל לאחרים?"
אך אז באתי להגיב לך, ותפסתי שבעצם אין לי מושג מה לכתוב לך בתור תשובה שתספק את דעתך, מכיוון שמעולם לא הסבירו לי מאיפה לומדים שלא תרצח לא מכוון לחיות.
כמובן שישנה התשובה הפשוטה, שאם 'לא תרצח' היה מדבר גם על בעלי חיים, לא היו הלכות שחיטה בתורה, ולא הלכות כשרות בבשר, מכיוון שזה היה אסור.
ולכן מכיוון שהן אכן קיימות, ניתן להסיק בבירור שזה מכוון לבני אדם בלבד.
אבל זו עדיין לא תשובה מהיכן ברור לי כ"כ שלא תרצח לא כולל בתוכו שחיטת בעלי חיים, ולכן יצאתי לחפש קצת באינטרנט, ואחרי חיפוש קצר מצאתי בשבילך את התשובה.
אז כמו שהזכרתי, אחד מתפקידי טעמי המקרא הוא לסמן חריגות ולרמז על פירושים נוספים מעבר לכתוב בצורת הפשט.
"לא תרצח" מופיע בשני מקומות בתורה בצורת הציווי שלו (שמות כ, יב'; דברים ה, טז') ונידון בעוד מקומות שונים רבים.
בשני המקומות, מתחת למילה "לא" של לא תרצח, מופיע טעם מקרא בשם טיפחה/טפחא, שתפקידו הוא להפסיק לרגע את הקריאה, מה שהופך את הקריאה של המילה לא תרצח, ל- לא, תרצח.
כלומר, האיסור הוא אמנם על "לא תרצח", אך טעם זה מלמד שיש מקומות שבהם נטילת נפש היא דבר מותר או אף חובה לאנשים מסויימים, שכן זה נקרא כ-לא, ואז תרצח.
בספר הקבלה הידוע 'זהר' בפרשת יתרו, מוסבר שאם טעם זה לא היה מופיע שם, אז לא הייתה אפשרות ליטול חיים בעולם הזה בשום צורה שכן לא היה סייג מהאיסור אף במקרים בהם זה מותר ואף חובה, וכך לא ניתן היה לשמור על עולם מתוקן.
ולכן זה שיש שם אותו הסימן, מורה על כך שבנוגע לאיסור הזה יש מקומות בהם הוא אינו תקף והמעשה מותר.
לדוגמא - אדם שרצח באיסור, על דעת עצמו ומתוך בחירה, מול שני עדים שכשרים לעדות עפ"י ההלכה, לאחר שהתרו בו פעמיים שזה אסור.
במקרה כזה הוא מובא לבית דין, ולאחר שמתקבלת העדות של שני העדים ונגזר דינו למוות, הוא מוצא להורג ע"י שליח בית הדין שזה תפקידו.
זו דוגמא לרצח מותר שהוא אף חובה.
כי מה לעשות שכדי לשמור על עולם מתוקן, נדרשת ענישה בחלק מהמקרים, ואף ענישה מקסימלית כ-מוות במקרים מסויימים.
יש עוד דוגמאות, אבל הרעיון מובן.
מכאן ניתן להבין שהאיסור לא תרצח לא אוסר באופן גורף על כל נטילת נפש בכל מקרה שהוא, אלא שיש לכך סייגים ובמקומות מסויימים זה מותר ואף נצרך.
ועצם זה שיש הלכות שחיטה וכשרות בבשר, תומך בכך שבמקרה של בעלי חיים האיסור אינו תקף, אך כמובן שגם ההיתר לשחיטת בעלי חיים הוא במסגרת הלכות שחיטה ומותנה בעמידה בתנאים מסויימים.
נ.ב. אותו טעם מקרא (טיפחה/טפחא) מופיע בעוד שתיים מתוך עשרת הדברות.
וגם שם הוא משמש לאותה המשמעות של סייג כלשהו מהאיסור, ומצביע על כך שהאיסור אינו גורף אלא כללי ויש מקרים בהם הוא אינו תקף.
1) בדיבר "לא תנאף", הוא מופיע גם כן מתחת למילה 'לא', של "לא תנאף".
וכותב הזהר שגם כאן אם לא היה אותו טעם, שהופך את הקריאה של "לא תנאף", ל-"לא, תנאף", זה היה גורם למצב שאסור לבעל לשמח את אשתו ביחסי מין (מה שנקרא בתורה "מצוות עונה"), ואפילו לא להביא ילדים.
ובמה שהטעם פסק, מורה שאסר והתיר.
כך ששוב, האיסור אינו גורף.
2) וכן בדיבר "לא תגנוב", הסימן שוב מופיע מתחת למילה 'לא'.
ופה כותב הזהר שאם לא היה את הטעם הפוסק, היה אסור אפילו לגנוב דעתו של רבו בתורה, או דעת חכם כדי להסתכל בו, או דיין הדן דין לפי טענה שצריך לגנוב דעת הרמאי, ולגנוב דעת שני בעלי הדינים, כדי להוציא הדין לאור.
כלומר שוב, מקרים יוצאי דופן שבהם מעשים שמוגדרים כגניבה, לדוגמא גניבת דעת, כן מותרים בסיטואציות מסויימות.
ובמה שפסק הטעם, מורה שאסר והתיר.
בשאר עשרת הדיברות אין את זה,
ניקח לדוגמא את הדיבר "לא תענה ברעך עד שקר", כאן אין טעם הפוסק, משום שהוא אסור לגמרי.
ואין אף מקום להתיר את זה למען שום מטרה ובאף סיטואציה.
אבל לדוגמא בדיבר "לא תחמוד", אין טעם הפוסק כלל. אז האם אפילו חמדת התורה אסורה כיוון שאין טעם הפוסק?
התשובה היא שלא, כי בכל שאר הדיברות עשתה התורה כלל, כלומר "לא תגנוב" בצורה כללית ולא פירטה.
ככה שאם יש מקרים יוצאי דופן, צריך סייג מיוחד.
אבל בדיבר "לא תחמוד" עשתה התורה פרט, כלומר - פירוט מדוייק של מה אסור לחמוד.
שכתוב - "בית רעך שדהו ועבדו ואשתו וחמורו" וכו', כלומר, בכל דברי העולם הזה דווקא, אבל בדברי העולם הבא לא.
ואת זה מותר לחמוד.
לילה טוב (:
הם גם רוצחים הומואים אבל למי אכפת ^^
תגובה מעלי, מוטב שלא תכתבי טענות בנושאים שאת לא מבינה, זה מוציא אותך לא אינטליגנטית, והבורות המחפירה הזו ממש מביכה אותך.
אם את לא יודעת את מוזמנת לשאול, או ללכת ללמוד, אבל לזרוק טענות חסרות ביסוס כי כך אמרו לך, זה אחד הדברים הכי לא בוגרים שאפשר לעשות.
זרקת טענה טיפשית ביותר ולא נכונה בעליל, יש לך מקור לשטות הזו שהרגע כתבת או שאת כותבת את זה כי כך שמעת ואין לך שמץ של מושג בנושא?
אם את לא יודעת את מוזמנת לשאול, או ללכת ללמוד, אבל לזרוק טענות חסרות ביסוס כי כך אמרו לך, זה אחד הדברים הכי לא בוגרים שאפשר לעשות.
זרקת טענה טיפשית ביותר ולא נכונה בעליל, יש לך מקור לשטות הזו שהרגע כתבת או שאת כותבת את זה כי כך שמעת ואין לך שמץ של מושג בנושא?
סתם צחקתי יכולת להתעלם
ודווקא כן מלא מקרים כאלו קראו במצעדי גאווה וכו' שנאת החינם הזאת גוברת על כל מצווה בתורה אתה פזיז לחשוב כי התכוונתי ברצח מעשי אך לא כך