נמאס לי כבר מהחיים האילו...

תנסה למצוא חברים שגורמים לך להרגיש טוב, מקום שגורם לל להרגיש טוב

תתחיל להיות אופטימי, תכיר חברים תיפגש איתם אחר הצהריים, תהנה קצת

שואל השאלה:
אני לא יכול לצאת מהבית, אני כל הזמן אמור לשמור על אח שלי בזמן שאמא שלי קורעת תתחת

שואל השאלה:
למה פתאום אף אחד לא עונה

בצבא תתחיל לצבור תאוצה החיים שלך ישתנו סמוך עלי כבר לא תהיה תלוי באף אחד ורק תתבגר

-אולי תנסה לעזור לאמא שלך עם החשבונות ההוצאות תעבוד ותכניס כסף הביתה תנסו לחסוך ותתנהלו נכון
-עוד מעט אתה תגיע לצבא תתבגר ותצא מהבית אז לא לדאוג זה עניין של זמן
-תנסה יותר להתחבר לאמא שלך ולגשר על הפערים ביניכם..
- לפחות פעם בשבוע תהנה תמצא מקום לצאת אליו וחברים שעושים לך טוב

היי אנונימי,
אני קורא את המילים שאתה כותב וניתן לשמוע מהם את הכאב שאתה עובר..
אני מתאר לעצמי עד כמה מייאש המצב הזה יכול להיות... כאילו ישנו משא כבד שאתה סוחב על הכתפיים שלך והוא אינו יורד.
נראה שאתה מעיין נקרע בין הרצון למצוא מקום נוח עבורך, מקום בו תוכל להרגיש משוחרר יותר לבין הרצון לעזור לאמא שלך.
נשמע שהסיטואציה המורכבת הזאת משאירה אותך גם מעט בודד לעיתים, לא מוצא מקום לפרוק את הרגשות, התחושות והחוויות שאתה עובר.. חוויות שייתכן ומשאירות אותך מדוכא ומותש.
שאלת מה ניתן לעשות ולערי אין לי תשובה קלה עבורך, אך לעיתים שיתוף ברגשות, עלול להקל, אפילו במעט, על הכאב.
לכן רציתי להזמין אותך לשתף אותנו..
אני מתנדב בעמותת סה"ר ויש לנו צ'אט אישי ואנונימי שדרכו ניתן לדבר עם אחד מאיתנו המתנדבים והמתנדבות.
ניתן לפנות אלינו כל יום (מלבד שישי) בין השעות תשע לשתים עשרה בלילה.
אני מצרף לך קישור לאתר שלנו, אנחנו כאן כדי להיות לך לאוזן קשבת, שלא תצטרך להתמודד עם זה לבד...
http://www.sahar.org.il
מחכה לשמוע ממך,
מתנדב סה"ר