אני מפחדת להתגייס כל-כך....אני רוצה לחזור להיות בתיכון באמת אני לא חושבת שאני מוכנה נפשית לצבא...מה אני עושה

זה פחד לגיטימי, הצבא זה מקום לא ידוע
את לא יודע איך יהיה לך שם, והמסגרת החדשה יכולה להפחיד ולהלחיץ אבל אל תדאגי, הרוב מרגישים ככה ואני תמיד שומע שתקופת השירות היא אחת התקופות הכי חוויות בחיים.
אומר את זה בתור אחד שתכף מתגייס

גם אני בדיוק ככה

כל אחד הרגיש ככה מהמעבר לצבא מהתיכון ובתור אחת שחוותה חרדה ממש קשה לקראת הגיוס יכולה להגיד לך שאחרי שהתגייסתי הכל עבר לי ואני נהנת בצבא יותר מבבית ספר

האמת שאני נראית הכי לא הטיפוס של צבא, גם בבית הספר כמעט ולא יצאתי לטיולים, לטיולים שנתיים בכלל לא הלכתי, בקושי ישנתי מחוץ לבית, אני ממש בררנית באוכל, אני די חולת ניקיון, ופוחדת ממש מחרקים ומכל חיה אפשרית בערך, וגם די בטוחה שיש לי חרדה חברתית(אמנם לא חמורה). כל החיים שמעתי אנשים אומרים לי "אז מה תעשי בצבא" וכל זה ואמרתי "we'll cross that bridge when we get there" במילים כאלה ואחרות. עכשיו אני ממש חודש בערך לפני גיוס, אני יודעת איזה תפקיד קיבלתי, זה תפקיד בתחום שאני אוהבת ועוסקת ביום-יום- מחשבים,תפקיד טוב, תפקיד של יומיות ככה שאחזור כמעט כל יום הביתה, ואני האמת די מתרגשת לא ממש מפחדת. אני יודעת שהטירונות תהיה עבורי חוויה מסוג שונה, משהו שאני לא רגילה אליו וכנראה קצת שוק, אבל אני עושה טירונות 02, שהיא נחשבת הכי קלה, ומעדיפה להסתכל על זה כחוויה, ולהתמודד עם פחדים וכמשהו די כיף, מעדיפה לבוא בגישה חיובית כדי שיהיה טוב.

כי איך שאני מכירה את עצמי ואנשים בכלל, אם אתה מההתחלה מפחד/מכניס את עצמך לסרטים/בא בבאסה, רוב הסיכויים שלא ילך לך טוב. אז מעדיפה לבוא כמה חיובית שאני יכולה, ומקסימום להפוך לשבוזה אחר כך כמו שאר החיילים, אבל לפחות לא להרוס לעצמי מההתחלה. מה כבר יקרה? חברות שלי שכבר התגייסו רובן נהנו בינתיים, אמרו שזה בערך מרגיש כמו קייטנה.