אנשים שיש להם: סכיזופרניה, דיכאון,הפרעת אישיות גבולית,ובעיות נפשיות אחרות

יש לי חרדה חברתית בדרג הגבוה, אני משתתקת בכל סיטואציה חברתית שהיא ואני לא מסוגלת לתפקד כרגיל.
אם מישהו פונה אליי ברחוב/כיתה/בית ספר וכו', לרוב אני אחייך מרוב לחץ והקול שלי יהפוך לתינוקי.
אני לא מסוגלת לעשות פעולות פשוטות ביומיום, אפילו לא לאכול במקום שיש בו עוד אנשים. אני מונעת מעצמי ללכת לשירותים בבית ספר למרות שאני לומדת עד 16:30. החרדה הזו הרסה לי את החיים.

יש לי חרדה חברתית, התקפי חרדה, הפרעה סכיזואפקטיבית, הפרעת אכילה אנורקסית לשעבר, אובדנית לשעבר, ו-add, יש לי גם דיסקלקוליה אבל אני לא יודעת אם זה נחשב לבעיה נפשית..

חרדה חברתית-קשה לי לדבר ולהכיר אנשים חדשים, אני יכולה לבכות מלפתוח למישהו שאני לא מכירה כמו שליח או טכנאי את הדלת, אני יכולה לקבל התקף חרדה מלקנות משהו בסופר..

הפרעה סכיזואפקטיבית- יש לי תקופות של דיכאון ותקופות יותר שמחות, אני שומעת קולות שאומרים לי לפגוע בעצמי ולעשות דברים כמו לגעת בחלון או ללכת 10 צעדים עם עיניים סגורות, ואם אני לא אעשה את הדברים האלה יקרה משהו רע. יש לי דמויות שחיות לי בתוך הראש ויש אחת שמרושעת במיוחד אבל היא עושה את עצמה כאילו היא לטובתי.

הפרעת אכילה/אנורקסיה- שהייתי אנורקסית כמעט לא הייתי אוכלת, ירדתי בחודש וחצי 20 קילו, ואחרי זה ירדתי אפילו יותר, הייתי מכורה לספורט, לא יכולתי לישון כי חשבתי לעצמי שאני שוכבת במיטה בלי לזוז בזמן שאני יכולה לשרוף קלוריות, אז הייתי מרימה ומורידה את הרגליים והידיים בכוונה תוך כדי שאני מנסה להרדם בשביל לשרוף עוד כמה קלוריות, פחדתי לשתות מים, צמתי במשך ימים, הכי הרבה ימים שלא הכנסתי כלום לפה חוץ ממים היה 17 ימים. הגעתי למשקל נמוך מאוד ומרוב שלא הייתה לי אנרגיה לא יכולתי ללכת כמעט ואפילו לדבר, הייתי מדברת מאוד לאט ובקושי פותחת את הפה כי לא הייתה לי אנרגיה.

הייתי חותכת את עצמי כמעט כל יום במשך 10 שנים בערך

add- קשה לי להתרכז וזה גורם לי להרגיש מטומטמת כי הרבה פעמים אני צריכה שאנשים יחזרו על מה שהם אומרים כי לא התרכזתי או שבזמן שאני מדברת לפעמים מתנתק לי חוט המחשבה ואני שוכחת מה שרציתי להגיד

יש עוד הרבה דברים נוראיים שעברתי בגלל ההפרעות האלה אבל אני לא יכולה לכתוב את הכל זה יותר מידי..


לסיכום- הפרעות נפשיות זה לא כיף.

יש לי דיכאון והפרעות אכילה
כשהייתי בדיכאון הרגשתי ריקה,רצון ממש להתאבד ופשוט לגמור עם זה ולפגיעה עצמית. הרגשתי כלכך רע כל הזמן
ובזמן שיש לי הפרעות אכילה אני פשוט מרגישה מותשת כי אני מרעיבה את עצמי,מרגישה תמיד שמנה ומסתכלת על עצמי מיליון פעם לפני זאני הולכת לאנשהו
מה שאני מרגישה זה הרבה יותר מזה פשוט זה ייחפור.

אני סבלתי מדיכאון,התקפי חרדה,חרדה תמידית,הפרעות אכילה .
בדיכאון אני מרגישה שכל יום הוא אותו יום שאין משמעות לחיים שבאלי לא לקום בבוקר למציאות ולהמשיך לישון כל החיים הרגשה כזאת שלא אכפת לי לעבור ללא זהירותבכביש סוער מכוניות כדי להגיע לצד השני של המדרכה,פשוט עברתי כי אמרתי לעצמי מה כבר ישלי להפסיד לא אכפת לי למות.הרגשה כזאת שכלום כבר לא מספק אותך מה שהיה עושה לך כייף בעבר כבר לא משפיע עלייך שום דבר לא כייף הכל מרגיש רע ונהיים עייפים יותר.

התקפי חרדה מרגישים ממש רע כאילו הולכים למות אני מרגישה שיתוק בגוף קושי בנשימה דופק לב גבוהה רעידות וניתוק מהמציאות ולא שומעים טוב בדרך כלל בהתקפי חרדה אני צועקת כי אני לא שומעת את עצמי ואני בלחץ הרגשה כל כך רעה מפחידה שאי אפשר לסבול!
חרדה תמידית זה פשוט באופן תמידי להרגיש סחרחורת וניתוק מהמציאות ומהגוף ולא להרגיש את הידיים למשל ופחד כזה תמידי משהו שמפריע להמשיך בשגרה כמו ללכת לבית ספר לעבודה וכו..

הפרעות אכילה אצלי הן לא ממש קשות אני מניחה אבל למשל אם הייתי אוכלת משהו משמין הייתי מרגישה ממש רע הייתי מנסה להקיא ולא הייתי מצליחה באותו רגע אני ממש רוצה פשוט להתאבד אם אני אוכלת משהו כבד ופתאום הבטן קצת מתנפחת לי אני פשוט לא יוצאת מהבית אני נכנסת לדיכאון וככה זה גם אם פתאום אני עולה קילו או שניים זה ממש ממש קשה
ואם אני אוכלת משהו משמין אני פשוט צמה יומיים לאחר מכן שחס וחלילה לא אשמין.
זה תמיד מחשבה על אוכל כל היום.