13 תשובות
לשכוח מזה ולסלוח לו
אנונימית
שואל השאלה:
ואם אי אפשר לשכוח ולסלוח
ואם אי אפשר לשכוח ולסלוח
שואל השאלה:
ואם ככה אז למה אומרים על השוה לט נשכח ולא נסלח
ואם ככה אז למה אומרים על השוה לט נשכח ולא נסלח
שואל השאלה:
?
?
זה מה שצריך לעשות לפי התורה, אם בן אדם מבקש ממך מחילה 3 פעמים אסור להיות אכזרי ולא לסלוח, לא משנה מה הוא עשה.
אני מסכימה שיש פה גם עניין של רגש ושזה קשה
אני מסכימה שיש פה גם עניין של רגש ושזה קשה
אנונימית
שואל השאלה:
אז למה אומרים על השואה לא נשכח ולא נסלח?
אז למה אומרים על השואה לא נשכח ולא נסלח?
כי אין מה להשוות בין שואה שואה זה דבר שונה לגמריי
אנונימי
אני חושבת שהכוונה היא ליהודי שפוגע ביהודי, ולא גוי
אנונימית
שואל השאלה:
ואם הוא עשה לי רע ולא אכפת לא מזה והוא לא מבקש סליחה ודרך אגב מה שהוא עשה לי מישהו אחר עשה לבן שלו את אותו הדבר (אבות אכלו בוסר ושיני בנים תיקהנה)
ואם הוא עשה לי רע ולא אכפת לא מזה והוא לא מבקש סליחה ודרך אגב מה שהוא עשה לי מישהו אחר עשה לבן שלו את אותו הדבר (אבות אכלו בוסר ושיני בנים תיקהנה)
כל עוד הוא לא מבקש מחילה 3 פעמים את לא צריכה לסלוח
אנונימית
תלוי מה הוא עשה
בהחלט כן: "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּך" (ויקרא יט, יח). אז רואים שהחיוב למחול פה רק לבני עמנו (היהודים), מה שמוכיח שמי שמעלי כתב דברים לא נכוכנים בעליל.
מה אומרת המצוה הזאת?
אעתיקאת דברי ספר החינוך (מצוה רמב):
"שלא לנטור, כלומר שנמנענו מלנטור בלבבנו מה שהרע לנו אחד מישראל. ואף על פי שנסכים בנפשותינו שלא לשלם לו גמול על מעשיו, אפילו בזכירת חטאו בלב לבד נמנענו, ועל זה נאמר (ויקרא יט יח) לא תטר. ולשון ספרא (קדושים ד יא) עד היכן כחה של נטירה? אמר לו השאילני מגלך ולא השאילו, למחר אמר לו השאילני קרדמך, אמר לו הילך, ואיני כמותך שלא השאלתני מגלך, לכך נאמר ולא תטר.
כל ענין מצוה זו כמצות הנקימה הקודמת."
הסבר הרמב"ם (ספר המצוות, לאו שה):
הזהירנו שלא לנטור ואף על פי שלא נשלם לו גמול, והוא שנזכור לו העון שחטא החוטא.
והוא אמרו לא תטור.
ולשון ספרא "עד היכן הוא כחה של נטירה? אמר לו: 'השאילני מגלך'. ולא השאילו, ולמחר אמר לו: 'השאילני קרדומך'. ואומר לו: 'הילך, ואיני כמותך'. לכך נאמר ולא תטור"/
הלכה למעשה במשנה תורה:
"כן כל הנוטר לאחד מישראל--עובר בלא תעשה, שנאמר "ולא תיטור את בני עמך" (ויקרא יט, יח). כיצד: ראובן שאמר לשמעון שכור לי בית זה, או השאילני שור זה, ולא רצה שמעון; לימים צרך שמעון לראובן לשאול ממנו או לשכור, ואמר לו ראובן הא לך, הריני משאילך, ואיני כמותך, ולא אשלם לך כמעשיך--העושה כזה, עובר ב"לא תיטור".
אלא ימחה הדבר מליבו ולא ייטרנו, שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו, שמא יבוא לנקום. לפיכך הקפידה תורה על הנטירה, עד שימחה העוון מליבו כלל ולא יזכרנו; וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה יישוב הארץ, ומשאן ומתנן של בני אדם זה עם זה." (משנה תרוה, הלכות דעות, פרק ז, הלכה ח).
מה אומרת המצוה הזאת?
אעתיקאת דברי ספר החינוך (מצוה רמב):
"שלא לנטור, כלומר שנמנענו מלנטור בלבבנו מה שהרע לנו אחד מישראל. ואף על פי שנסכים בנפשותינו שלא לשלם לו גמול על מעשיו, אפילו בזכירת חטאו בלב לבד נמנענו, ועל זה נאמר (ויקרא יט יח) לא תטר. ולשון ספרא (קדושים ד יא) עד היכן כחה של נטירה? אמר לו השאילני מגלך ולא השאילו, למחר אמר לו השאילני קרדמך, אמר לו הילך, ואיני כמותך שלא השאלתני מגלך, לכך נאמר ולא תטר.
כל ענין מצוה זו כמצות הנקימה הקודמת."
הסבר הרמב"ם (ספר המצוות, לאו שה):
הזהירנו שלא לנטור ואף על פי שלא נשלם לו גמול, והוא שנזכור לו העון שחטא החוטא.
והוא אמרו לא תטור.
ולשון ספרא "עד היכן הוא כחה של נטירה? אמר לו: 'השאילני מגלך'. ולא השאילו, ולמחר אמר לו: 'השאילני קרדומך'. ואומר לו: 'הילך, ואיני כמותך'. לכך נאמר ולא תטור"/
הלכה למעשה במשנה תורה:
"כן כל הנוטר לאחד מישראל--עובר בלא תעשה, שנאמר "ולא תיטור את בני עמך" (ויקרא יט, יח). כיצד: ראובן שאמר לשמעון שכור לי בית זה, או השאילני שור זה, ולא רצה שמעון; לימים צרך שמעון לראובן לשאול ממנו או לשכור, ואמר לו ראובן הא לך, הריני משאילך, ואיני כמותך, ולא אשלם לך כמעשיך--העושה כזה, עובר ב"לא תיטור".
אלא ימחה הדבר מליבו ולא ייטרנו, שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו, שמא יבוא לנקום. לפיכך הקפידה תורה על הנטירה, עד שימחה העוון מליבו כלל ולא יזכרנו; וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה יישוב הארץ, ומשאן ומתנן של בני אדם זה עם זה." (משנה תרוה, הלכות דעות, פרק ז, הלכה ח).
^כי זה הפסוק שמדבר על איסור נטירה בלאו וזה נכלל בתרי"ג המצוות.
ולמה שאני לא אביא את התורה שבעל פה? הרי היא אמורה לפרט את התרוה שבכתב, אשר כותבת לנו את הדברים בראשית פרקים. בלי תורה שבעל פה - אנחנו לא יכולים לקיים את התרוה שבכתב, בגלל ז שרוצים לדעת מה *ההלכה למעשה* - אי אפשר לדעת אותה "*רק* על סמך הפסוק (מה שכן, הפסוק כולל בתוכו את כוונתו האמיתית, אך בצורה סתומה ולא מפורטת).
ולמה שאני לא אביא את התורה שבעל פה? הרי היא אמורה לפרט את התרוה שבכתב, אשר כותבת לנו את הדברים בראשית פרקים. בלי תורה שבעל פה - אנחנו לא יכולים לקיים את התרוה שבכתב, בגלל ז שרוצים לדעת מה *ההלכה למעשה* - אי אפשר לדעת אותה "*רק* על סמך הפסוק (מה שכן, הפסוק כולל בתוכו את כוונתו האמיתית, אך בצורה סתומה ולא מפורטת).