היום בכיתה המורה שאלה את כולם מהו התחביב של כל ילד , אז אני אמרתי - לקרוא ספרים , ולתקן אנשים בעברית ,

פתאום כולם התחילו לצחוק (ודי נפגעתי מזה , כאילו זה משהו שאני אוהבת לעשות, ולמה אני צריכה לשנות דברים שאני אוהבת רק בגלל כמה ילדים בעלי חוסר יכולת שכלית מפותחת?!) ולא ממש הבנתי למה..
כי אני באמת אוהבת לקרוא ספרים- אני חושבת שזה סוגיה מאוד מעניין ומעשיר את הידע הפיתוחי והכללי , שלא נדבר על יכולת העשרת אוצר המילים שהספרים מעניקים בליווי לקריאה.
וכן - אני אוהבת לתקן שגיאות של אנשים בעברית.
כשאנשים אומרים מילה שהיא לא תקינה בשפה העברית- אני מתקנת. יש משפט האומר כי "מטעויות לומדים" , אז איפה בדיוק הבעיה פה?! (סליחה על ה"סלנג") אני לא חושבת שאם מישהו אומר שני במקום שתי ואני מתקנת - אין סיבה שזה יפגע ברגשותיהם.
או.. סליחה באמת שזה דברים שאני עושה די הרבה ואוהבת לעשות אותם , זאת אני . ולהשתנות - אינני מתכוונת.