התגייסתי לחיר גבולות לפני שבועיים וכול פעם שאני חוזרת לבסיס אני פשוט מתחילה לבכות ופשוט לא באלי,באמת אני סובלת

בן דוד שלי גם סבל מהמקום שהוא היה בו, ואז הוא הפך עולמות ודיבר עם מלא אחראים ועירב את ההורים שלו..אחרי חודשיים שלוש העבירו אותו למקום ליד הבית, בתור פקיד וחוזר כל יום הביתה.

תנסי לדבר עם קשרים ולנסות למצוא פרוטקציות. קשה להשתחרר

מכירה את ההרגשה גם לי היו בעיות בבטן זה האוכל הבאתי איתי דברים מהבית ליום הראשון הייתי ממש מביאה ליום השני וכו קצת פחות יותר דברים יבשים.
לגביי הבכי תעשי לעצמך טובה תבקשי קבן

שואל השאלה:
העניין הוא שאני קיבלתי את זה על עצמי,באתי עם הכי מוטיבציה בעולם,ובסוף כל פעם יום לפני שאני חוזרת לבסיס אני פשוט בוכה כמו ילדה שלא רוצה ללכת לבית ספר

avitay15 יקרה

יכול רק לתאר לעצמי כמה הסערה שאת חווה לפני החזרה לבסיס מטלטלת, מאיימת ומכאיבה לך... ואולי אפילו כל כך משתקת, עד שנראה שתעשי כמעט הכל כדי למנוע אותה...

משער לעצמי כמה הקונפליקט מורכב ומבלבל... מצד אחד, בחרת להתגייס אבל מצד שני, את לא רוצה לממש את הבחירה ומרגישה מתוסכלת ואולי מיואשת... מוצפת מהמחשבות שמתרוצצות ולא מרפות...

שומע את הצורך שלך להיות מובנית ולהחזיר לעצמך את השליטה... ממה שכתבת, נראה שגם הניסיון שלך לקבל סיוע מהסביבה, לא צלח והשאיר אותך בתחושת חוסר אונים...

יקרה, מדמיין לעצמי כוחות וודאי נדרשו ממך כדי לכתוב ולשתף וכמה זה לא מובן מאליו שהצלחת לעשות זאת... אולי לשתף אדם שאת סומכת עליו או גורם מקצועי בצבא, יוכל להקל מעט על העומס שאת נושאת...

חשוב לי להגיד לך שאת לא חייבת להתמודד עם זה לבד...

מצרף עבורך את הקישור לער"ן חיילים - https://www.eran.org.il/?page_id=5923 ואת מספר הטלפון 2201* שם תוכלי לשתף, להתייעץ ולקבל סיוע באופן אנונימי

בנוסף, מזמין אותך לצ'אט של סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) בין 21:00 לחצות (לא כולל ערבי שישי). בצ'אט נוכל להקשיב, להבין יותר וננסה לעזור ולתמוך...

בואי, כאן בשבילך...

שלך,
מתנדב בסה"ר
http://www.sahar.org.il