32 תשובות
את צריכה לדבר איתם לא לחכות שיפנו אלייך זה לא יעבוד
שואל השאלה:
אבל אני ביישנית ואני פונה אל חלק מהבנות אבל הן לא עושות צעד ורק אני עשיתי ואז גיליתי שכל בכיתה שלי הם גם ילדים רעים וכל אחד פגע בי בדרך אחרת.
אנונימית
תבלטי יותר בכיתה אם את השקטה של הכיתה אז תרימי את עצמך ותיהי המצחיקה של הכיתה וישימו לב אלייך לרוב הרבה ילדים מתחברים למישהו שמצחיק אותם
תנסי את זה ורק שתדעי לך שאני פה בשבילך ואני אעזור לך במה שתצטרכי
באמת מכול הלב ❤ אל תדאגי :)
שואל השאלה:
אבל זה לא קל לא להפוך לביישנית ואנחנו כבר בכיתה יא' שזה שלב שלא אכפת להם שמצדיקים אותם
אנונימית
אז? אני הבנתי את זה בכיתה י
אף פעם לא מאוחר
וגם נשמע שאת צריכה לעבור סביבה ליותר טובה
אני ביישנית מאוד אגב
אבל הייתי אצל מרפאת בעיסוק ואז למדתי את זה
להבין שלאף אחד לא אכפת ממך
אל תצפי שאנשים יאהבו אותך
אנשים הם חרא
שואל השאלה:
אבל זה קשה אתם לא ביישנים אז אתם לא מבינים.. וגם אין לי חשק לכלום ואני עצובה בכיתה ולא יכולה אפילו לצחוק ולחייך גם שחייב
אנונימית
שואל השאלה:
אבל אכפת לכולם מכולם שם
אנונימית
מפסיקים להיות שקטה.
רוצה שייתיחסו? "תעשי רעש", תשתפי בשיעורים ופשוט תדברי אל כל מיני דברים שעולים לך לראש, יכול להיות שלך זה נשמע משעמם אבל מה שאת אומרת יכול לעניין מישהו אחר.
תשאלי אנשים שאלות על עצמם מתוך התעניינות, כולם אוהבים לספר על עצמם.
הם לא אשמים, את פשוט לא מתבלטת מהשאר, תאכלס אף אחד לא שם לב למישהו שלא מדבר.
ואם גם הם ביישנים?
אי אפשר להאשים את כולם, תנסי גם את ליצור קשר.
גם אני הייתי כזאת ביישנית עכשיו אני הרבה פחות אבל יש לי קטעים פה ושם ואם יש משהו שלמדתי זה שאי אפשר להאשים את כולם ולתת תירוצים לעצמך בגלל שדברים לא קורים כמו שאת רוצה והינה שיעור חשוב: את רוצה משהו? לכי תשיגי אותו בעצמך כי אף אחד לא יעשה את זה במקומך.
את בדיוק אני
גם אצלי זה היה כך. ועוד סבלתי מדכאון בגלל דברים שקשורים בבית. ובבית הספר התייחסו אלי בזלזול וגועל....או כאילו אני אוויר.

עד היום אני לא מבינה למה.

אבל מה שאני יודעת בוודאות זה שרע מושך עוד רע. כאילו אם נדפקת בחיים מסיבה כלשהי (משפחה), זה מושך התעללות מהסביבה. או אם התעללו בך פיזית, זה מושך עוד בעיות בריאות, כמו פיברו. אם את סובלת, אז יגרמו לך לסבול יותר. זה חלק מחוסר הצדק בטבע.
אנונימית
אני גם ככה, הילדים שהיו פעם חברים שלי (כמעט כולם בשכבה בערך) מתעלמים ממני אבל אם הם לא מתעלמים ממני הם לא לוקחים אותי ברצינות אני תמיד פונה אליהם והם מתעלמים כאילו אני איזה קיר
אנונימית
איך מתנהג זה שמקשיבים לו ושומעים אותו הכי הרבה ותמיד עוזרים לו ומתייחסים אליו?
תתנהגי כמוהו
הוא בטח אחד כזה שעושה הרבה רעש ודרמות
את לא צריכה לשנות את עצמך. אם את ביישנית את לא חייבת להפוך ל"המצחיקה של הכיתה" כי זאת לא את ואם תעשי את זה ותצליחי ככה את לא תרגישי שזאת תיהיה חברות אמיתית כי את לא תיהי את.
וגם אומרת מניסיון- לכל בעיה יש שני צדדים. אחד הוא של הסביבה והשני הוא שלך.
את הסביבה את לא יכולה לשנות (בדרך כלל) אבל את יכולה להשתנות וככה זה ישנה גם את הסביבה.
תנסי לדבר יותר עם ילדים, עדיף בקול רם (אולי את חושבת שאת מדברת כמו מישהו אחר ובגלל שזאת את הם לא שומעים אותך אבל זה לא ככה, יש סיכוי שאת מדברת חלש אבל את שומעת את עצמך אז את לא מבינה שזה חלש), לחייך יותר (זה גם יעזור לך נפשית), למצוא אנשים להתחבר איתם (הם לא חייבים להיות מהכיתה או מהשיכבה). הכי חשוב זה שתמצאי את עצמך במקום שטוב לך. "חברים אמיתים זה אנשים שאתה יכול להיות עצמך לידם" (לא זוכרת מי אמר את זה)
אה ואם את קוראת תשובות ואומרת שאת לא יכולה לעשות את זה כי את ביישנית אז שתדעי שאני לא מסכימה עם זה. את ביישנית, נכון, גם אני ביישנית (אנחנו ביישניות בתחומים שונים אז אל תגידי שאת ביישנית יותר ממני כי את לא יודעת איך אני מתנהגת במציאות) אבל זה שאת ביישנית זה לא אומר שאת צריכה לשלול כל תשובה שאנשים נותנים לך בטענה ש"אתם לא בישניים אז אתם לא יודעים איך זה" או בדברים אחרים. אולי התשובות הם לא בשבילך ואולי אין לך מספיק אומץ כדי לעשות את אותם הדברים. אם את באמת רוצה להכיר אנשים ולהפסיק להרגיש כאילו שאת אוויר את צריכה לאזור אומץ ולעשות מעשים. זה קשה ברמות ומביך ומאוד מאוד מפחיד אבל אין דרך אחרת מלבד זאת. אני מאחלת לך בהצלחה ושתנסי דברים, מקסימום זה התפקשש. לא נורא. יהיה לך עוד אלפי הזדמנויות השנה ושנה הבאה ואם זה לא אז יהיה לך עוד מיליון (אפילו יותר) הזדמנויות בחיים שאחרי בית ספר
תקשיביי יש לי מישהי בכיתה בדיוק כמוך היא חדשה והיא פשוט לבד והיא שקטנה ובדיוק כמוך ואמרתי לחברה שלי היום תקשיבי תיראי אותה איזה מסכנה בלי אף אחד ואז החברה בתגובה אמרה "זה בעיה שלה שהיא לא מדברת ורק שקטה ולא מנסה להתחבר , אם היא רוצה להתחבר שתעשה ניא תצעד לא אנחנו." אני לא חושבת שהיא צודקת אבל באמת אין מה לעשות תנסי להתחבר ולדבר
שואל השאלה:
תקשיבו אלה שאומרים לי ללכת ולדבר עם הכיתה ושאי אפשר להאשים את הסביבה, זה ממש לא נכון פשוט זאת אני, אם אני עצובה וביישנית אני לא יכולה להשתנות כל כך מהר ולבד כי זה פי אלף יותר קשה מלהשתנות שיש לך חברים ואצלי אין אף אחד בשכבה שהוא שקט אפילו טיפה וכולם אצלי ערסים ופרחות ופשוט אין לי אף נושא משותף עם אף אחד מהכיתה שלי וגם מהבית ספר בכלל.. אס זה קשה והיום במיוחד לא פנו אליי בכלל בכלל בכלל בכלל אני לא דיברתי מילה ואני ורק דיברו איתי ומה אמרו לי? אפשר שדכן? תודה וזהו.. אני איחלתי בהצלחה לילדה מהכיתה והיא החזירה לי וככה זה תמיד שאני זאת היוזמת אני זאת שאומרת ודי.. אני צעקתי וכולם שמעו שקראתי בשם של הילדה כמה פעמים לזוז.. ועד שהיא זזה היא אמרה לי באדישות אה סליחה..
דיי נמאס לי אתם חייבים להבין שלשמוח ולחייך לכולם עשיתי כבר וניסיתי אבל דיי לא יוצא מזה כלום וזה סתם מעצבן אותי וזהו לא בא לי לחייך לאף אחד בחוץ כי כולם מתנהגים אליי בצורה מגעילה.
אנונימית
שואל השאלה:
נכון לדעתי אנשים חושבים שחברות פירושה רק כיף ובלי רגשות וזה ממש לא נכון, חברות זה אהבה אמיתית עם אכפתיות גם אם האדם שקט ועצוב וגם אם הוא עצבני
אנונימית
כולם צריכים אוויר
אולי תלכי ליועצת בית הספר דברי איתה על הבעיות שלך
שואל השאלה:
אני כבר דיברתי איתה והיא לא עזרה לי בכלל
אנונימית
היי יקירה מה שלומך?
תקשיבי, אני עברתי בריונות גם בבית וגם בבית הספר ככה שאני יודע טוב מאוד על מה את מדברת.
בבית הספר בדרך כלל ילדים מרגישים מבולבלים והם לא מבינים שלמעשים שלהם יש השלכות ושהשלכות האלה יכולות לעלות לבן אדם אחר ביוקר.
לצערי הרב ככה העולם שלנו פועל ותמיד הילד השקט וה"חלש" כביכול עובר דחייה והתעללות מצד הילדים בכיתה.
אני ממליץ לך לעבוד על עצמך ולעבוד קודם כל על הביטחון העצמי שלך ולהתחיל להעריך ולאהוב את עצמך קצת יותר, אל תקשיבי לאלה שאומרים לך להתחבר אליהם בכוח כי יש כאלה שפשוט אי אפשר להתחבר אליהם בגלל שאנחנו פשוט לא מוצאים את עצמנו מתאימים לאופי שלהם וזה בסדר גמור.
תנסי למצוא ילדים שהם די דומים לך באופי ותנסי ליזום איתם שיחה ואני יודע שכרגע זה נשמע קשה רצח בגלל שאת ביישנית אבל תאמיני לי שבסופו של דבר זה ישתלם, את יכולה גם לעבוד על עצמך בבית (זה עוזר חח מניסיון).
וזהו תמיד תגידי לעצמך שאת מקסימה ומדהימה ושאת שווה!
אני הייתי במצב שלך ואני מבינה בדיוק את ההרגשה..
אם לא טוב לך בסביבה שלך, אל תיהיי בה.
תצטרפי לחוגים או תלכי למחנה קיץ בחופש הגדול ושם תיהיי מי שאף פעם לא חשבת שתיהיי..
נכון שזה לא פשוט בכלל כמו שכולם אומרים..אבל בחיים צריך לקחת סיכונים.
שואל השאלה:
תודה רבה אבל אין אצלי בכלל ילדים שהם דומים לי קצת אפילו וזה ממש מבאס אותי שזהו כולם ממש דומים אחד לשני ואני ממש שונה מכולם :(
לא יודעת מה לעשות אבל למצוא עכשיו ילדים כמוני בלתי אפשרי וכל הכיתה שלי מעצבנת אותי ממש
אנונימית
שואל השאלה:
עזבו חוגים ומחנות קיץ.. לא יהיה לי
אנונימית
שואל השאלה:
אני גם לא רוצה.. אני הייתי בחוג משחק ולא מצאתי אף אחד כמוני
אנונימית
את לא צריכה דווקא אותם..את יכולה להכיר אנשים אחרים ממקומות שונים כמו שהצעתי..
ובטח שאת לא צריכה להשתנות בשבילם
זה בסדר גמור להיות שונה גם אני מרגישה שונה מאחרים לפעמים
עריכה: אז יש עוד חוגים, זה שלא הלך לך בחוג משחק זה קורה
שואל השאלה:
אז איפה אפשר להכיר אנשים חוץ מחוגים ובית ספר?
ובגלל שאני שונה מכולם אין לי נושאי שיחה משותפים איתם כי מה שמעניין אותם זה לקים, איפור, שיער, בנים, "כפרה עלייך, אהבת חיי, איזה צחוקים הערבית הזאת צורחת, יואו הוא מצחיק אותי כי הוא צוחק" וזה בכלל מעצבן אותי ממש
אנונימית
שואל השאלה:
לא מתחברת לאף אחד ובמיוחד לנשים
אנונימית
את שמה לב כמה את מאשימה אותם?
"פרחות" "ערסים" את קוראת להם? למה שירצו לדבר איתך אם ככה את מדברת עליהם? תאמיני לי שגם אם לא אמרת את זה בקול אפשר לראות את זה עלייך.
אף אחד לא חייב לדבר איתך, אני אומרת לך את האמת מהניסיון שלי, אם תדברי על משהו שמעניין את הבן אדם שמולך הוא יקשיב וימשיך לדבר איתך.

אני למשל, עברתי לשבת ליד מישהי חדשה שאני לא מכירה ואמרתי "ואי אני לא רואה מפה כלום"
מפה לשם התחלנו לדבר על מספר בעדשות וכל מיני דברים כאלה כי גם לה יש עדשות.

אני יודעת שזה קשה לדבר לאנשים בהתחלה אבל את לא יכולה לשבת בשקט, תתאמצי, fake it until you make it.
אם את תמשכי לפחד ולשתוק בחיים לא יהיו לך חברים.
אני לא רואה את עצמי מתחברת למישהו שלא מדבר בכלל ועונה לי בצורה יבשה וממש בביישנות (אני מתכוונת לדיבור חלש)
כל הקטע בחברויות זה לדבר ולשתף, אם את לא מדברת את לא תיצרי חברויות.
שואל השאלה:
אולי לקראת אבל רשמתי כבר שניסיתי להתחבר לבנות בכיתה שלי והבנים בכיתה שלי היו ח*רות אליי ממש.. זה לא עבד עם הבנות ויצא שאני סתם יוצאת מושפלת שאני מבקשת מהן דברים ושואלת אותם שאלות ושואלת אם אפשר להצטרף אליהן.. כאילו אני צריכה לעבוד עד שהן יתייחסו אליי..
גם ראיתי עד כמה זמן לוקח להן להתחבר, בהתחלה הן צחקו על המתרגלת החדשה שלנו על המראה החיצוני שלה ועד שהיא לא התחנפה אליהן.. עכשיו הן חברות טובות אבל אני חושבת שעדיין הן חושבות עלייה שהיא מכוערת וקוראות לה בשמות גנאי.. גם עוד ילדה שניסתה להתחבר אליהם בהתחלה הן שנאו אותה שהיא נדחפת.. ודיי לא בא לי עכשיו את כל התהליך הזה מזהזה
אנונימית