למה לראות ברצון לגרום ליהודי אחר לשמור תורה ומצוות כסתירה למצות אהבת ישראל? ההפך הוא הנכון.

שואל השאלה:
.smile, מי אמר שלא? וודאי שתוך עדי תוכחה צריך לשאול: מה, אתה לא מאמין שמי שיעשה א תזה הוא יענש? במידה והוא (לא עליונ) באמת לא מאמין - אז באמת אין מה לאהוב אנשים כאלה, כי הוא בגדר אפיקורוס, שבהוא לא בכלל "ואהבת רעך כמוך" (ויקרא יט, יח), שהרי הוא אינו עושה "מעשה עמך " (אבות דברי נתן טז, ה).

שואל השאלה:
not afraid of death, לחזור בתשובה מאהבה - זאת מעלה גדולה שלא כל אחד זוכה לזה. אז לפחות מה שנאר - זה יראה. למה לבטל את היראה ולהגיע ישר לאהבה, כי אהבה - זאת דרגה שיותר קשה להשיג אותה?

הנה דברי הרמב"ם:
"העובד מאהבה, עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה: לא מפני דבר בעולם, לא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת, מפני שהוא אמת; וסוף הטובה לבוא בכלל.

מעלה זו היא מעלה גדולה עד מאוד, ואין כל חכם זוכה לה. והיא מעלת אברהם אבינו, שקראו הקדוש ברוך הוא אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה. והיא המעלה שציוונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבנו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך, ובכל מאודך" (דברים ו, ה). ובזמן שיאהוב את ה' אהבה הראויה - מיד יעשה כל המצוות מאהבה" (משנה תורה, הלכות תשובה, פרק י, הלכה ב).

בכל אופן, מתחילים מן היראה (וכה מלמדים את הקטנים, נשים ואת עמי הארץ):

"כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר, או כדי שלא תגיע עדיו פורענות--הרי זה עוסק בה שלא לשמה. וכל העוסק בה לא ליראה, ולא לקבל שכר, אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שציווה בה--הרי זה עוסק בה לשמה. ואמרו חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה, אפילו שלא לשמה--שמתוך שלא לשמה, בא לשמה.

לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן, אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתרה, מגלין להן רז זה מעט מעט; ומרגילין אותן לעניין זה בנחת, עד שישיגוהו ויידעוהו ויעבדו מאהבה" (משנה תורה, הלכות תשובה, פרק י, הלכה ה).

^ הכוונה, שהאדם לא יעבוד את ה' רק מהיראה, אלא בעיקר מהאהבה. אם האדם מתחזק, מתקרב, לומד, קורא את היהדות, מבין את הנושא ורוצה להיות חלק. מן הסתם שהוא מבין לשם מה מאמנים, מקיימים מצוות, לטובתינו, להוקיר תודה ל-ה' על מה שהוא עושה עבורינו. שהכל בא גם מהאהבה והאמונה אליו. לא לבטל את היראה, אך שהיראה לא תהיה עיקר הסיבה שהוא מתחזק ומתקרב ל-ה'. כשההתקרבות, באה רק מהיראה, האדם לא שלם עם מעשיו. אתן דוגמה, להבדיל, כמובן. מלך בשר ודם, העובד של המלך, לא אוהב את המלך אך עושה את עבודתו ואת דרישות המלך. העובד לא שלם עם המעשים שלו, הוא עושה את עבודתו כי הוא מפחד, הוא יירא מהמלך. הוא עושה את עבודתו רק כי הוא חייב. הוא לא נהנה מהעבודה. זאת הכוונה שלי. זה לא צריך להיות כך.

תקשיב, זה נחמד אם אתה רוצה לעזור למישהו לא להענש כהצעה, אבל אם הם חוזרים ואומרים לך שהם לא מעוניינים אתה חייב להפסיק ללחוץ ולהציק, זה סתם לא נעים.

אני לוקחת אחריות על זה שאני אמות בלהבות הגיהנום בסבל נצחי סבבה?
העיקר שתיתן לי לחיות את חיי בדרכי

התפקיד שלנו זה לנסות לקרב, לחזק ולהראות לעולם את הטוב שביהדות. לא "לגרום" לאנשים לחזור בתשובה, החזרה בתשובה צריכה לבוא מהלב של אותו אדם, מהרצון שלו להתקרב ל-ה'. לא מהיראה או מכפייה אלא מאהבה, האמונה ומהרצון להיות קרוב.
אדם מאמין שלא מנסה לקרב את האחר, לא בהכרח אומר שלא אכפת לו מחברו, הוא יכול לספר על היהדות, לשתף ולנסות לזרוע בחברו ניצוצות של יהדות, אך לא לכפות ולהפחיד אותו. אמונה לא תבוא מכפייה או מפחד (ההפך, "להכריח" ולהעיק על אדם להאמין, יכול לגרום לו לסלידה מוחלטת), אמונה תבוא מהרצון של אותו אדם להיות קרוב ל-ה'. רק כך היא אמיתית.

אבל זה ש"אוהב" אותך לא עצר ושאל את עצמו אם הצד השני מאמין בזה וחושב כמוהו.

שואל השאלה:
not afraid of death, האמת חייב את השילוב, כפי שמבואר בתלמוד הירושלמי, כי רק אהבה - זה לא מספיק:
" עשה מאהבה ועשה מיראה. עשה מאהבה, שאם באת לשנוא - דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת לבעט - דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט" (ברכות, פרק א, הלכה ה; סוטה, פרק א, הלכה ה).
מי שעושה רק בגלל אהבה - הוא ישעה את זה, כל עוד זה בא לו בכיף, אבל הוא לא יהיה לו כיף מזה - הוא עלול לבעוט, לא עלינו. לכון הוא צריך גם את היראה, בשביל שלא יבעט.

שואל השאלה:
חברה של מאיה, צריך לקרוא לכל אחד בשמו. לא סתם יש מצוה לבזות ולגנות את האנשים האלה (חפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל ח, סעיף ה). כדי שהדרך הזאת תהיה מאוסה בעיני אחרים. זאת הסיבה שאסור לכבד אותם, כדי לא לתת לזה ליגיטימציה.

למה את חושבת שיש הגדרות לכופרים (משנה תורה, הלכות תשובה, פרק ג, הלכות ז-ח)?

שואל השאלה:
yeledd_, כי ה' ברא את האדם בשביל זה - להיטיב לו לעולם הבא. אם אתה מוכן לוותר על זה -אז הפסדת את הכל. לא נבראת למטרה אחרת. זה יותר מה מקרה שמשיהו היה נותן לך כספת של יהלומים והיית משליך את זה לים...

אבל ברגע שאתה קורא לאנשים כופרים כי הם לא מאמינים במה שאתה מאמין בו ושומרים מצוות, זה סתם גורם לסלידה מהדת. גם אם הכוונה שלך טובה אתה עושה רק נזק ולא משיג את המטרות שלך, כי אני מוכנה להתערב שבזה שאתה מנסה לכפות על אחרים את הדת לא גרמת לאף אדם להאמין, רק להיפך...
יש דרך לעשות דברים. ואם אמרתי שאני לא מעוניינת ב"עזרה" שלך ובייעוץ שלך, אני לא מעוניינת ומצפה שתכבד את הבחירה שלי בדרך שלי. בסופו של דבר, לדבריך, אני אשא בתוצאות ואתה עשית מה שיכולת.

שואל השאלה:
^אבל זה אותו דבר. המוצר רוצה להחליט לשם מה הוא קים ולא מעניין אותו מדעת היצרן. אתה חשוב שזה יכול לעבוד? שככה אתה תנצל את החיים אשר קיבלת במתנה בצורה נכונה?

שואל השאלה:
yeledd_, רוצה להפסיד את המטרה שאליה נוצרת?
יש לך בזבוז יותר גדול מזה?

אני רואה שהשיחות איתך לא מתקדמות לשום מקום, אתה לא מכבד את האמונה שלי ואת הדרך שבחרתי למרות שאני מכבדת את שלך וחייבת לומר לך שרק גרמת לי לסלידה מהדת וחיזק את הרצון שלי לא לשמור מצוות לעולם.
שיהיו לך אחלה חיים

שואל השאלה:
yeledd_, אם אתה חושב שאתה יודע יותר טוב למה נבראת ממי שברא אותך - בעיה שלך. לא חושב שזה חכם לחשוב דבר כזה.
זה יותר מוזר מאשר שהצרכן הפשוט יגיד למי שיצר את המכונת כסיבה שהוא לשם מה היא נועדה, ושהוא יודע יותר טוב ממנו איך להשתמש בה נכון. אתה חשוב שהוא יצליח?

שואל השאלה:
מעניין. אני לא מקרים כאלה. אם אתה חושב שאתה לא תתחרט שהפסדת את התנעות הכי גדול שיש (גן עדן) -ענייו שלך. פשוט לא היתי מעיז לחושב ככה שאני יורת חכם ממי שברא אותי. והקב"ה מראה גן עדן לרשעים, בשביל שידעו את מה הם הפסידו ואת הגינהום לצדיקים, בשביל שהם ידעו ממה ניצלו.