ההורים שלכם כועסים עליכם על ציונים לא טובים?

לא

לא כועסים..
אבל מאוכזבים אני חושבת..

לפעמים הם היו כועסים ולפעמים לא, תלוי באיזה מקצוע.
רוב הזמן פשוט לא למדתי מספיק אז הייתי 'חוטפת' על זה.

שואל השאלה:
ווא ווא יש פעמים שמאוכזבים זה יותר נוראי מכועסים^

לא, הם יותר מאוכזבים

לא כי יש לי חרדת מבחנים

לא, בכללי בקטעים מהסוג הזה אני מדברת רק עם אמא שלי והיא אף פעם לא כועסת עליי, אני אומנם מראה לה רק את הטובים, אבל כך או כך היא תקבל את זה בהכי סבבה, אם נניח היא תדע שקיבלתי ציון נמוך אבל שהשקעתי מבחינתה זאת עדיין גאווה.

במקרה שלי הם התרגלו לזה מוקדם יחסית.
בהתחלה הם כעסו ועבר להם.

חחח אמא שלי מעופפת כזאת בעצמה אז אם אני קיבלתי ציון לא טוב היא תמיד הבינה אותי

תלוי
אבל היום קיבלתי בחשבון 60 ובדרך כלל הציונים שלי ממש גבוהים וזה אבל אמא שלי הייתה במצב רוח טוב מידי אז היא אמרה לא נורא גם זה ציון

אני כבר פחות מראה להם את המבחנים... הם רואים הכל התעודה (כמעט הכל)
וכן, כשאני מקבלת ציון גרוע הם כועסים ומאוכזבים ממני

כן

לא. הם סומכים עלי.

האמת שאני קשה עם עצמי יותר משהם איתיף ככה שאני כועסת על עצמי והם סומכים עליי שאשים לב יותר במבחן הבא (:

לא , מה זה יעזור אם הח ייכעסו

אמא שלי כועסת על ציונים בגילאי יסודי, אחר כך בתיכון וחטיבה לפעמים הייתי מספרת על ציון לא משהו והיא הייתה מתאכזבת. אבל באופן כללי, מכיתה ד בערך התחלתי לקחת אחריות על הלמידה שלי ולא לערב את אמא. ובחטיבה ותיכון בכלל בקושי שיתפתי אותה בציונים. לא התביישתי בהם או משהו, היו לי ציונים ממש טובים והראתי לה את הדף של יום ההורים אבל סתם ככה לא סיפרתי על ציונים.

אני קצת מרחמת על אחותי שהיא בכיתה ד ואמא שלי ממש מתערבת לה בלימודים ומכריחה אותה ללמוד וקוראת לה עצלנית וכועסת כל פעם שהיא מקבלת פחות מ90. המלצתי לאחותי לפעול כמוני ולא לערב את אמא שלי אבל קשה לה לעמוד על שלה.