מה אתם חושבים על בני נוער שמתביישים בהורים שלהם?

כל סיטואציה שונה בזה..

תראי, זה לא שהם מתביישים בהורים, הם מתביישים במה שהחברה תגיד.
אי אפשר לשפוט אותם לפי זה, כי לכולנו חשוב מה הסביבה חושבת עלינו.

את האמת אני יכולה להבין, גם אני התביישתי הרבה פעמים מאמא שלי, כי לפעמים היא די חסרת טאקט.

למשל פעם היא אמרה למורה אחת שהייתה לי "איך רזית! את נראת ממש צעירה עכשיו. ממש כמו בת 30!"
והמורה הזאת באמת הייתה בת 30.. וואו הפדיחה.

שהם צריכים לחשוב לרגע עד כמה ההורים שלהם ספגו ויספגו כדי לגדל אותם, כמה חשוב להם, למרות שלפעמים לא רואים את זה עליהם, שיהיה לנו טוב והם לא עושים דבר לרעתנו.
וגם, שיחשבו לרגע על ילדים, שאין להם אמא ואבא וחסרים להם. מאוד.
ואם עכשיו הם מבזבזים את זמנם עכשיו בלהתבייש בהם, כשהם כבר לא יהיה בין החיים או יהיה כבר בעת זקנה, שאנחנו נצטרך לטפל בהם, הם יזכרו לאהוב, ולהתחרט שלא בזבזו את הזמן שלהם בלהניף את הוריהם כאילו היו דגל שמסמל גאווה בהם, ולא בושה.

מעולם לא התבישתי בהורים שלי
הם מפרנסים ועובדים קשה, אני צריכה להתגאות ולא להתבייש

ואי .. לא באמת מבינים כמה צריך לאהוב את ההורים
בסופו של יום, הם הכי מכירים אותך, תמיד ידאגו לך תמיד יאהבו אותך .. ותמיד יקשיבו לך
בזמן שרוב האנשים לא עושים את זה
צריך להראות להם שמעריכים אותם כל עוד אפשר..
וכן יש תקופה שמתפדחים חחח אבל זה אצל כולם מתישהו..

על זה נאמר כשתגדלו תבינו
פעם שנאתי אותם שנאת מוות
היום אני מבינה כמה הם אוהבים אותי
כמה לאף אחד בעולם לא אכפת ממני כמו הם

לא הבנתי למה אני יכול לשנות תתשובה אבל לא למחוק?

מה שאני מעלי אמרתי

עצוב ביותר ההורים לפני כולם

שלפעמים זה מוצדק מאוד אז אני לא שופטת

לא מבין אותם. בכלל.