8 תשובות
אני לא ארשום את זה כתשובה בספרות כי זה יקח לי נצח בערך וגם כבר סיימתי ספרות ככה שאני לא זוכרת הכל לפרטי פרטי אבל התמונה האחרונה היא בעצם סיטואציה בה הדמות בשיר "נכנעת" לאהבה בתחילת השיר המשוררת מספרת על פגישה חצי פגישה כלומר פגישה זריזה לא משהו מתוכנן מבט מהיר וכמה משפטים קצרים וזהו. ואז יש חזרה על המילה שוב "שוב הציף הכל. "ושוב הכל הסעיר" התחושות שהמשוררת מרגישה אלו רגשות שכבר חוותה בעבר והם עולים לה מחדש. הפגישה הקצרה הזו העלתה אצל המשוררת רגשות מהעבר. "אף סכר שכחה בניתי לי מגן" היא מספרת שהיא בעצם בנתה חומות סביב הלב שלה. סכר הוא בעצם חומת מגן שחוסמת ממים להתפרץ. "הנה היה כלא היה" כאילו הסכר לא היה, כלומר החומות שבנתה סביב ליבה נפרצו. כל הרגשות שניסתה למנוע מעצמה להרגיש לגבי אותו אדם איתו נפגשה פרצו בעוצמה כמו סכר שנפרץ(הרי סכר שמונע ממים לנוע ברגע שהוא נפרץ המים ישפכו ממנו בעוצמה חזקה) "ועל ברכי אכרע על שפת אגם סואן לשתות ממנו לרוויה" היא בעצם מוותרת, היא נכנעת לרגשות שלה ונותנת לעצמה להתאהב בו מחדש. יש כאן חזרה על מין בכל מיני צורות סכר אגם וכו המים הם בעצם האהבה שלה וכך התמונה האחרונה מתארת איך היא בעצם מתרפסת בפני האהבה שלה מוותרת על כל החומות שבנתה לעצמה ולוגמת מהמים, כלומר מהאהבה.

כמובן שיש המון אמצעים בשיר שצריך לתאר במהלך התשובה שלא אמרתי כי שוב לא הכל אני זוכרת חחח וגם המילים שהשתמשתי בהן לא תמיד מתאימות לתשובה בספרות, זה רק מהראש מה שזכרתי.. מקווה שעזרתי❤
אם תרצי, השאלה הזאת קצת מוכרת לי יכול להיות שהיא הייתה לי באיזה מתכונת או בכיתה ויכול להיות שאמצא את התשובה שלי
שואל השאלה:
ואוו כן זה יהיה ממש מדהים אם תוכלי למצוא את זה. וכן זה מהבגרות חורף של 2017, אבל אני לא מוצאת את התשובה בשומקום
אני לא בבית אז אחפש בערב ואם אמצא אשלח בפרטי
הייתי במגמת ספרות ועשיתי את הבגרות, אני חושבת שיש לי את התשובה בקלסר עדיין אני אחפש לך
שואל השאלה:
תודה לשתיכן :) אני ממש אעריך אתזה
שואל השאלה:
היי, לא מתכוונת לחפור אבל מישהי מכן מצאה במקרה? אם כן אתן באמת תצילו אותי
היי, מצאתי את ניתוח השיר - מקווה שזה יעזור לך .

בשיר זו מתוארת תוצאתה של פגישה מקרית בין הדוברת לאהובה לאחר שנפרדו זו מזה.
בית א- בבית זה מתואר מהלך הפגישה "חצי פגישה" "מבט אחד מהיר" "קטעי ניבים סתומים" ותוצאותיה - "זה די" הפגישה היא אפילו לא פגישה, גם לא חצי פגישה, היא בקושי מבט מהיר שנאמר בה קטעי ניבים "הי, ביי, שלום " מהבושה, מהמבוכה, כאב וכולי. יוצרת תוצאה שממחישה את כוחה של האהבה לטוב ולרע. הרגע הקצר גורם טלטלה פנימית עזה אצל הדוברת. הפגישה המקרית, החטופה, הקצרה, והקטועה די בה כדי להסעיר, לבלבל ולעורר רגשות ישנים בעוצמה רבה. כדי למחוק כל מה שעשתה עד עתה, לשכוח את אהובה ולדכא את רגשותיה כלפיוו. "ושוב הציף הכל" ושוב הכל הסעיר, משבר האושר והדווי." כל הרגשות שניסתה להדחיק עולים בה בבת אחת. גל עצום של אושר וכאב מציף אותה. אושר מהתקופה הטובה של הזוגיות ומעצם הפגישה החוזרת עם האהוב, וכאב של האהוב על המשבר שפקד אותם בצל הפרידה והפגישה הנוכחית שעוררה את הכאב מחדש.

בית ב' - בבית זה מסתבר שהדוברת היא גיבורת השיר, כותבת בגוף ראשון. ומתואר האופן בו התמודדה עם הפרידה עד כה ומצבה הרגשי בעת בעקבות הפגישה המקרית. מסתבר שהקימה לעצמה מחסום שמונע כניסה של רגשות, מחשבות, וזיכרונות אל תוך ליבה. "סכר שיכחה" הדוברת פשוט הדחיקה מליבה כל מחשבה על אהובה ועל דברים שעשו ביחד וכדומה. היא התמודדה באמצעות שכחה והתרחקה מזכרונות ומחשבות. בעקבות הפגישה המקרית לא היתה הדוברת מוכנה. נפרץ הסכר בעוד הוא מופיע לפניה, לא במחשבה או בזיכרון, אלא מולה. בבת אחת נופל הסכר והיא נותרת חסרת הגנה מול האגם הסוער שנוצר בליבה. אגם של רגשות, זכרונות, וחוויות משותפות. מה עושה הדוברת כשעומדת על שפת האגם ללא הסכר שיגן עליה? שותה ממנו לרוויה. מרווה את צמאונה, משלימה את כל החסר ונכנעת לרגשות. לא רק שנותנת להם להציף אותה היא כורעת ברך כדי לטעום את טעמם, להרוות בהם את נפשה וגופה. מוותרת על כל מחיצה ונותנת לעצמה להיזכר בהכל ולהרגיש מחדש.

אמצעים אומנותיים -
1. אימאז (לשון ציורית)
2.משבר האושר והדווי (צער) שמציף ומסעיר את הדוברת
3.בניית הסכר להגנה מפני זכרונות
4. הכריעה על שפת האגם השתייה ממנו לרוויה

ריבוי סימני פיסוק. בבית הראשון בשיר קיימים סימני פיסוק רבים שמשקפים את סערת רוחה של הדוברת.
חזרה- בשיר קיימת חזרה על המילה ושוב. שמלמדת שלפנינו סיטואציה שאיננה חד פעמית, הדוברת כבר ניסתה בעבר לשכוח את אהובה אך נסיונותיה נכשלו מספר פעמים.
ניגוד - בשיר קיים ניגוד בין אושר לעומת דווי. אושר מהתקופה היפה של הזוגיות ומעצם הפגישה החוזרת לעומת כאב שפקד אותם בפרידה ובפגישה הנוכחית. השיר שיר לירי אישי, כתוב בגוף ראשון שמעורר הזדהות.