7 תשובות
שואל השאלה:
אבל זה הקטע שיש שניים.
זה ספר של 300 עמודים באנגלית ויש פרקים, וכל פרק או 2 זה משתנה. פרק אחד זה על בנקודת מבט של המספר, שהוא מספר על עצמו "אני הולך"
ואז פרק אחרי זה מספרים על מישהו אחר, "הוא דיבר עם.."
אנונימית
את יכולה כל פרק להחליף נקודת מבט למרות שעדיין נראה לי יהיה יותר נוח לספר את הסיפור ממבט כללי, זה שזה נקרא מבט כללי זה לא אומר שאין שם הבעת רגשות אפשר לספר איך היא הרגישה גם בלי שהיא תספר על עצמה את זה. "קשת נהייתה עצובה היא חשבה לעצמה מה היה קורה..."
אם אני הייתי כותבת סיפור הייתי עושה ממבט כללי כי אני אישית שונאת את הספרים האלה שכל שנייה מחליפים נקודת מבט, עד שנכנסתי למוח שלה מחליפים לי בן אדם, זה משגע.
שואל השאלה:
אבל זה לא קשת נהייתה עצובה
זה אני נהייתי עצובה לרוב, וזאת דמות קבועה שמדברת בגוף ראשון
ושאר הדמויות הן כמו קשת
אנונימית
את צריכה לבחור או שיש מספר אחד והוא מספר מהנקודת מבט שלו כמו לדוג: " אתמול אני הלכתי וראיתי את דנה משחקת בחול"
או שהסיפור מסופר ממבט כללי כמו לדוג: אתמול אופיר הלכה ואתה את דנה משחקת בחול.
אלו שני דברים שונים ואת צריכה לבחור מאיזה מבט את מספרת את הסיפור, אי אפשר שניהם, זה יראה מצחיק: אני הלכתי אתמול ואז היא ראתה.
קיצור תבחרי צורה אחת לספר את הסיפור או שיש דמות מספרת שהיא מספרת מהנקודת מבט שלה ובצורת גוף ראשונה (אני) או שכל הסיפור הוא מסופר מבחוץ והמספר רואה את הכל.
שואל השאלה:
אה הדמות השנייה יכולה להיות ממבט אישי?
אנונימית
לדעתי הסיפור שמסופר ממבט כללי יותר טוב כי אז אפשר לדבר גם על ממבט אישי וגם על אירועים שקרו מסביב.
הסיפור ממבט אחד יותר מגביל כי יש דברים שהדמות המספרת לא יודעת.
אז זה גם טוב, תעשי מה שאת מרגישה ככה זה יוצא הכי טוב.