למה בלילות פתאום נזכרים במחשבות הרעות ובאנשים שאיבדנו?

כי בלילה לפעמים יש זמן אמיתי לחשוב בלי שאת מתעסקת במשהו אחר

כי ביום אנחנו עסוקים והמוח מרוכז בדברים אחרים
ובלילה במיטה אנחנו רגועים ולמוח יש זמן לחשוב על דברים כאלה

כי פתאום אנחנו לבד והכל עולה

כל מה שרשמו פה נכון, אבל לא במדויק.
בבוקר החיים הרבה פחות מאיימים.
כמה פעמים קרה לך שהלכת לישון בוכה את הנשמה עם חרדות, בהרגשה שהחיים שלך דוחים וימשיכו ככה ובלה בלה בלה
ובבוקר פתאום (כמעט) הכל חלף?
אלה תחושות פיזיולוגיות של הגוף, נורמלי לחלוטין.

כי כשיש לנו כוח להתעסק במחשבות, אנחנו מתעסקים בהן, והן צפות

כי בלילה בדרך כלל יש שקט, ואין תעסוקה
ולכן אתה מתחיל לחשוב יותר.

כי פתאום יש לך יותר זמן לעצמך.
כל השקט הזה יוצר מחשבות.