שאלות על הראיון האישי בצו הראשון-

כל השאלות האלה אפשריות ועדיף שלא תגידי שאת לא יודעת ושתתחילי לחקור על תפקידים

יבדקו אותם שאלות בסגנון אחר כמה פעמים כדי לראות אם את משקרת

הם יכולים לשאול על תכונות.
ישאלו אותך לאילו תפקידים את מכוונת, אם אין לך מושג תגידי שאת רוצה משהו משמעותי ותורם.
ישאלו אותך אם את רוצה בסיס פתוח או בסיס סגור (לצאת הביתה כל יום או פעם ב-), אז תחשבי על זה (גם "לא משנה" זו תשובה).

אצלי היא גילתה שהייתי אצל פסיכיאטר אז היה לי ראיון קצת יותר ארוך והיא שאלה אותי הרבה שאלות חברתיות. איך היה לי ביסודי, בחטיבה, בתיכון. כמה חברות יש לי. דוגמא למקרה שאני עזרתי לחברה, ודוגמה למקרה שחברה עזרה לי. איך זה שאני לא בדיכאון כבר.
אם גם את היית אצל פסיכיאטר והרופא יוציא ממך את זה, אל תדאגי. הראיון יכול להיות קצת יותר מעצבן אבל זה לא נורא, ואחר כך מזמינים אותך לקב"ן שזה כבר איש מבוגר שמבין מהחיים שלו (במקרה שלי זו הייתה אישה). הקב"נית הייתה הרבה יותר נחמדה ומבינה מהמראיינת, ברגע שהיא ראתה שאני נורמלית זה די הסתדר.
(הקב"ן, למי שהוזמן, זה כבר ביום אחר)
(קב"ן = קצין בריאות הנפש)

שואל השאלה:
וואי אנונימית, ממש עזרת לי תודה! יש מצב שנלך לפרטי ותסבירי לי יותר?

אין לי עוד הרבה מה להגיד. אם לא היית אצל פסיכיאטר אף פעם, לא נראה לי שישאלו אותך יותר מדי שאלות. גם אם כן, יהיה בסדר. אם שואלים אותך על מקרה שעזרת, מקרה שעזרו לך וכל מיני חרטות כאלה, ואין לך רעיון, את יכולה גם להמציא חלק מהפרטים... וזהו.

והשאלות ששואלים את כולם זה מה התחביבים שלך (אל תתביישי, תגידי מה הם, ואם אין אז תגידי שאת אוהבת להיות עם חברות), מה תרצי לעשות בצבא (אם אין לך מושג, תגידי "משהו משמעותי שאני אוכל לתרום בו"), אם תרצי להיות בבסיס סגור או פתוח (גם "לא משנה לי" זו תשובה).
משום מה הם שואלים גם איך את מגיעה למקומות, אם עבדת פעם ואם יצאת פעם לטיול ארוך בשטח. אולי זה עניין של עצמאות, אבל גם אם התשובות שלך זה "בדרך כלל מסיעים אותי", "לא יצא לי לעבוד" ו"לא יצאתי לטיול בשטח" זה בסדר, ויש מלא כמוך.