מה הייתם עושים במידה והייתם נותרים ללא חברים כלל?

מכירה אנשים חדשים? הולכת לתנועות נוער להכיר? עובדת כדי להכיר?

מכירה חדשים, הייתי במצב הזה שניתקי קשר מהמון חברים בגלל שהרגשתי שהם לא שווים אותי ועכשיו יש לי חברים חדשים וטובים אחרי תקופה שהייתי לבד

שואל השאלה:
ואם עברת את הגיל את תנועות הנוער?
זה נורא קל להגיד 'להכיר אנשים חדשים'...

אעשה מה שאני עושה עכשיו, אכיר חברים באינטרנט...
יש לי כבר חברים בני שנים באינטרנט שאני משחק איתם כל יום כמעט ומדבר איתם על כל שטות. ולמרות שיש הרבה יתרונות לחברים במציאות, אני נהנה הרבה יותר איתם

זה המצב שלי כרגע בתכלס
יש לי חברים שהם פשוט לא הכי קרובים אז אני מרגישה לבד
אני מכירה מהאינטרנט (aka פה)
אם לא אני לוקחת כלים מהפסיכולוגית שלי כדי לחזק קשרים

הולכת להכיר אנשים יש אין ספור הזדמנויות.
תלוי באיזו תקופה את נמצאת כרגע בחיים שלך

קרה לי
סובלת וזהו

אז מכירים בעבודה, יוצאים למסיבות

אני בתקופה הזו כרגע אבל מבחירה, ניתקתי קשר עם רוב החברים שלי כי גיליתי שהם לא באמת חברים והאמת שהרבה יותר טוב לי בלעדיהם.
יש לי חבר אחד או שניים וזהו זה מספיק לי אני מעדיף להשקיע בעצמי ובעתיד שלי כרגע.

story of my life, אחרי שנים של כמעט בדידות מוחלטת אני רגילה ללבד ומקדשת אותו. האמת שהיום אני במצב שקשה לי ולא ממש נעים להיות עם יותר מידי אנשים, אני מאוד אוהבת להיות לבד ולא מרגישה שום צורך לחברה. כאילו עדיין יש לי את המשפחה למרות שאני לא הכי קרובה אליהם. אני לא לגמרי אנטי חברתית, אני כן לא מרגישה הכי בנוח עם אנשים אחרים אבל לא ברמה מוגזמת ולא ברמה של חרדה.

תמיד בכל מסגרת היה לי לפחות מישהו אחד. בבית הספר או בגן. תמיד ניסיתי להיות נחמדה לכולם. ביסודי היו לי חברים קצת יותר אמיתיים, זה קצת משתנה אבל בחטיבה ובתיכון כבר התחילו לי חברות לא ממש אמיתיות שזרקו אותי ברגע שהייתה להן הזדמנות. גם כשהיו לי חברות הן היו ממש קצת, נגיד חברה אחת או במקסימום זה בתיכון כשהייתה לי סוג של חבורה של 3/4 כזה. אבל כל החברות די ניתקו קשר בשנייה שבית הספר הסתיים. דווקא חלק מאלו מהחטיבה שלא היו איתי באותה כיתה/עיר אפילו בתיכון שמרו קצת יותר על קשר.

בקיצור, אם אני במסגרת מסוימת אני לרוב אמצא לפחות מישהו אחד, אני לא אחת של הרבה אנשים אם זה אחד אמיתי זה מספיק לי. הייתה לי רק שנה אחת שלא היו לי בכלל חברים בכיתה(החברה הכי טובה עברה כיתה ושכחה אותי ונשארה לי רק חברה אחת מהשכבה שהייתי איתה ברוב ההפסקות), פשוט הייתי בעיקר בטלפון והתרכזתי בלימודים. ההתרכזות שלי בלימודים ממש עזרה לי להתמודד עם המצב החברתי, פשוט חשבתי רק על לימודים ולא על אנשים, ואז לא הפריע לי שאני יחסית בודדה. גם אנשים לפעמים קצת יותר נחמדים כי צריכים עזרה. לא ביג דיל עבורי להיות לבד אבל במסגרות זה מביך אז מנסה לדבר עם אנשים, למצוא מישהו פחות או יותר במצב שלי ופשוט להשאר איתם.