ידיד שלי נפטר אתמול..

תדברי עם מישהו על זה. ממליצה פסיכולוג, עזר לי מאוד בתקופה של אבדה

להתגבר על זה..
אנשים באים והולכים, זה קשה אבל באיזשהו אופן את תהיי מוכנה ל"בום" הבא..

מבין את הכאב... אני יכול לחשוב על מה היה קורה אם זה היה ידיד\ה שלי שאני משחק איתם והם נמצאים בכלל במדינות אחרות.
אני יודע שזה ישמע אולי אנוכי או אגואיסטי אבל פשוט תנסי לשכוח ולהתמקד בחיים שלך פה, אבל רק אחרי כמובן שתשלחי הודעה בחזרה על מאחלת את כל הטוב בעולם, מצטערת לשמוע וכל מיני כאלה, ואפילו אם הוא לא דתי, להגיד פרק תהילים לנישמתו, כי חוץ מהדברים שאמרתי אין משו אחר כלכך שאת יכולה לעשות.
אחרי זה תשתפי את ההורים שלך או חברה או ידיד טוב שלך שאת יודעת שיחזק אותך. מקווה שעזרתי(:
ברוך דיין האמת

אמאלה חתיכת סיפור אבל אל תאשימי את עצמך לא יכלת לדעת עד שהוא שלח לך

את תעברי את זה, והנה קטע שאני ממש חייבת להגיד למרות שזה קשה לשמוע אבל אם עד עכשיו הסתדרת בלעדיו, את תמשיכי להתסדר בלעדיו

אני כל כך מצטערת לשמוע..
קשה לאבד אנשים קרובים, לזכור את מה שהיה ולהבין שלא יהיו עוד כאלו רגעים.. פרידה זה דבר קשה וכואב, אבל ממש שאת מספרת- לפחות כשהייתם ביחד הרגעים האלו היו נחמדים, מוארים יותר בתוך כל החושך שהמחלה הנוראית הזו מביאה. תשמרי את הרגעים האלו, תזכרי את הזמן הטוב שהיה לכם יחד. אלו היו רגעים נפלאים.
אולי תרצי לעשות משהו לזכרו. להתנדב לעמותה שמקדמת מטרה שהייתה חשובה לו, לעזור לאנשים שהוא היה קרוב אליהם..
אולי תכתבי למשפחה שלו שאת משתתפת בצערם וכואבת את אותו הכאב. הוא היה אדם נפלא- בכל הדרכים שהכרת אותו, ספרי עליו, תכתבי על משפטים שהוא אמר- דברים משמחים, שיגרמו להם לזכור את הצד השמח, שהילד והאח שהם איבדו היה אדם טוב, היה לו איכפת מהם. תעודדי אותם, תשתפי אותם..
שולחת המון אהבה וחיבוקים❤❤

מתו לי השנה 2 חברים

המוות הוא בלתי נמנע, השאלה היא רק באיזה גיל הוא מגיע, ישנם גילאים 'מובנים' למוות ואז אנו 'מבינים' את המוות, אך ישנם גילאים שאנו לא 'מבינים' ולכן אנו 'כועסים' , כשמבינים שאנו לא מבינים יורד הכעס ואפשר להכיל את הצער כעוד חוויה משרשרת החוויות של החיים , הצלחה!

^אני מצטערת לשמוע. איך את מרגישה עם זה?

משתתפת בצערך! תבכי. את יכולה לפרוק אם בא לך, את יכולה להכין אולי משהו לזכרו ולשלוח למשפחה שלו ואולי לעשות משהו שהם ישימו בהלוויה.

אם באלך את מוזמנת לדבר איתי על זה בפרטי אני מכירה באופן אישי סיפורים של חולי סרטן שחיים שומתו ... אני מכירה מישהו שהנפטר בדיוק לפני שנה ותקשיבי תפריקי הכול אבל תספרי למישהו אל תשמרי את זה לעצמך, אבל תקומי בסופו של דבר ותחשיבי כמה הוא פחות סובל עכשיו כי הוא בטח סבל מלא

יהי זכרו ברוך :(

את לא אשמה בכך...לאבד מישהו קרוב אליך זה מאוד קשה אני מקווה שיהיה בסדר לבכות זה משחרר אבל אין ממש מה לעשות...

משתתפת בצערך . אפ קוצה לפרוק תבואי לפרטי

אם זה מעודד אותך, החברה הכי טובה שלי מתה לפני חודשיים בתאונת דרכים
אז כן אני מבינה אותך...

היי,
תקשיבי,
גם אני הייתי שם. אני עדיין שם. לפני חצי שנה חברה שלי נהרגה, מאז הדרדרתי.
תשמרי על עצמך, תבכי אם את מרגישה צורך, תעשי כל מה שאת רוצה.
אבל, וזה אבל מאוד גדול, אל תפגעי בעצמך. תשתפי את המשפחה, חברים, מישהו שאת סומכת עליו.
אני יודעת שאת לא תשכחי אותו, אבל אגיד לך בכל זאת - אל תשכחי אותו.
תעשי הכת בשבילו. כשאת מקבלת ציון טוב במבחן, כשאת עוברת עוד שלב בחיים, כשאת מקבלת תעודה, יוצאת לטיול, תזכרי שהוא תמיד גאה בך לא משנה איפה את נמצאת.
אני חייה בשביל חברה שלי. כל דבר קטן שקורה לי, אני אומרת שזה בשבילה.

עוד דרך שעוזרת לי להתמודד היא לכתוב. כל שיעור, כל פעם שיש לי עט ודף, אני כותבת. על הכל מספרת לה איך עבר היום שלי, מה היה, איך היה, מי היה. ב10 מכתבים הראשונים זה היה בשבילה. איך מתמודדים בלעדייה, כמה אני מתגעגעת.
תכתבי. זה עוזר. תכתבי הכל, שימי בתיבה קטנה או שתקני יומן בשביל זה.

תרשי לעצמך לצאת, לחגוג, לשמוח. הוא תמיד איתך, תמיד מלווה אותך מאיפה שהוא לא נמצא.

אני משתתפת בצערך
תקחי את זה בתור שיעור לחיים
תעריכי את הרגעים עם החברים ותעזרי גם לכאלה שלא הכי בקשר איתך.
לי יש ידיד שהיינו בקשר קצת כשהוא היה בביס ואז הוא עזב וכשהוא היה התקנתי בהמלצתו משחק בטלפון שהוא ממש אהב לשחק בו ומאז שהוא עזב לא משנה מה אני מוחקת בטלפון אני לא אמחק את המשחק שלו אפילו שלא הבנתי איך משחקים והמשחק אפילו לא נטען טוב כי צריך לעדכן-זאת פשוט התזכורת היחידה שלי לכך שהוא היה קיים ואני ממש יכולה להתחבר למצב שהוא היה בו כשהוא עזב את ביס כי אני בדיוק באותו מצב רע עכשיו. אפילו פעם אחת ניסיתי להתקשר להתייעץ איתו במשהו אבל הוא לא ענה וזה בערך כל מה שיש לי מהתקופה שהוא עוד היה בכיתה שלנו. קצת חסר לי. החוסר מושלמות הזאת שהוא הוסיף לנו. הסיפורים על הדברים שאף פעם לא התחברתי אליהם או ניסיתי לעשות.. אני לא יודעת איזה דרכים יש לכבד את קבורת המת אבל את צריכה לעשות משהו לזכרו מכתב או משהו. להביא את זה לדיון בביס. כמו שעושים כשמישהו שהיה חבר בביס נפטר ומכינים לו שם לוח עם מכתבים להורים האבלים. אם זה חשוב לך תעשי משהו-אפילו אם זה מקורי,אפילו אם זה בינך לבין עצמך. אצלנו בביס עשו מחווה למישהו שכבר סיים ללמוד אצלנו. תביאי את זה לתשומת לב המנהל

תדברי על זה עם מישהו, תפתחי הכל..

אם הוא ממדינה אחרת אז הוא מת נפטר זה רק ליהודים

וואו משתתפת בצערך. לפרוק עם משהו קרוב.