בזמן האחרון התחלתי להקיא בכוונה רק ממתקים שהייתי אוכלת כדי לא להשמין,עכשיו אני רוצה להקיא כל מה שאני אוכלת כדי לא להשמין

תנסי לפנות לפסיכולוג או אנשים שמתעסקים באכילה כמו דיאטנים את צריכה לקבל עזרה מקצועית מבחוץ
עריכה: על מה המינוס?

פליז תשלחי לי בפרטי היה לי את זה גם והפסקתי מהר מאוד

לצערי יש לי את זה גם..
זה גומר אותי כבר הדבר המזד**ן הזה
רק שאני לא מצליחה להקיא אף פעם לא משנה מה אני מנסה אז אני אוכלת ממש ממש קצת קלוריות ביום

תפני לעזרה מהר וגם נסי לרצות עזרה, אל תפחדי לבקש עזרה . זו לא חולשה ,אלא צורך

היי אהובה!!
קודם כל, אני ממש מעריכה אותך שאת מנסה להפסיק את ההקאות / פגיעה עצמית מסוג מסויים!

את בהחלט מתחילה בולימיה ככה והפרעת אכילה.
אני לא יודעת אם יש לך מושג מהן הסכנות של בולימיה, או מה החומציות גורמת לגוף, וכן אמליץ לך לקרוא על זה, ולא כדי לפחד, אלא כדי להבין כמה נזק זה גורם לגוף.
ועד כמה זה כל כך לא שווה את זה!!
אני לגמריי מבינה אותך ואת הרצון שלך להוציא את כל מה שאת אוכלת, בהתחלה זה הקאות קטנות, של דברים שסתם בא לך לא להשמין מהם, כמו שאמרת. ולאחר מכן, זה כבר מגיע לארוחות גדולות יותר, ואף בולמוסים.
בולימיה היא אינה מרזה, כי בזמן ההקאה, מקיאים רק חצי ממה שאכלת, גם אם זה מרגיש לך הרבה יותר.
וכשמגיעים הבולמוסים, הם אפילו יכולים להשמין ולעשות את ההפך ממה שאת רוצה שיקרה.
כמובן, שבולימיה היא אינה דרך הרזיה נכונה ובריאה, אלא דרך של פגיעה בגוף.

אצלי הבולמוסים וההקאות נמשכו תקופה ארוכה, יותר מ 3 שנים בהן שנאתי את עצמי על זה, ושנאתי את עצמי בכללי על כך שאני לא מצליחה לשלוט במה שאני מכניסה לגוף שלי ומוציאה ולמתן את זה.
אחד הדברים שנורא עזרו לי הן קודם כל להודות בזה בפני עצמי.
כשנכנסתי לטיפול, הייתה שם אחות, מקסימה, שדיברה איתי ואמרה לי שלמרות שאני לא מודה שיש לי בולמוסים והקאות, היא יודעת שיש לי והיא הביאה לי "יומן הקאות ויומן בולמוסים" ברגע שראיתי את המילים האלו על הדף - שחור על גבי לבן , התרחקתי מיד ויצאתי מהחדר. לקח לי המון זמן להודות בכך בפניי עצמי, תמיד הדחקתי את זה.
לאחר זמן מסויים הודתי בפניי הפסיכולוגית שלי על כך והיא נתנה לי מספר עצות שעזרו לי מאוד באותה תקופה:
- לפני שאת מרגישה שאת הולכת להקיא, לגעת לעצמך באצבעות של הרגליים ולספור אותן בקול. זה נשמע דפוק אבל אותי זה הרגיע.
- לפני ההקאה - לצאת מהבית ופשוט להסתובב בחוץ / לעשות ריצה ואז את מרגישה שלא רק לא הקאת והזקת לעצמך אלא גם עשית כושר וזה עושה אותך גאה בעצמך.
- להתקשר לחברה / ידיד שיודעים / לא יודעים על המצב ולדבר איתם עד שהתחושה של להקיא יורדת.
- אולי זה נשמע מפגר אבל אני ראיתי סרטונים עצובים ביוטיוב שגרמו לי לבכות והורידו לי את החשק לאכול וככה הצלחתי לשמור על עצמי מלבלוס ומלהקיא.
- להיות רוב הזמן / תמיד בחברת אנשים.
- לאכול מסודר (גם בשעות הבית ספר) ואז את אינך מרגישה צורך להקיא, כי הגוף מעכל כל ארוחה בזמן שלה .
- למלא את היום שלך ככה שתיהיי פחות זמן בבית וכשתגיעי לבית גמורה מעייפות כבר לא יהיה לך כוח לזוז ורק תירצי לישון.
- ישנו גם טיפול תרופתי שאני קיבלתי (הוא נקרא "פרוזק פריזמה" הוא הוריד לי את מינון הבולמוסים וההקאות)
- ממליצה גם מאוד על הטיפול dbt (טיפול דיאלקטי התנהגותי). לי הוא עזר המון!!

קשה לזהות ולעצור את עצמך רגע לפני שאת בדרך למטבח /לשירותים להקיא, אבל המאמץ שווה הכל.
אז אולי את תיכשלי, בפעמים הראשונות אבל זה בסדר.
נסי להבין את זה ולהכיל את זה ולאט לאט להשתפר.
אני מאמינה בך, תאמיני גם בעצמך!!
את תנצחי את ההקאות האלה! את הרבה יותר חזקה מהן.
ואל תשכחי, שאני כאן בשבילך לכל דבר, אפילו הכי קטן!
אוהבת אותך המון המון ❤

להקיא בכוונה אוכל זה שיטה נוראית שאני לא ממליצה לאף אחד. או שתשתלטו על עצמכם ותפסיקו לאכול ממתקים או שתעשו ספורט אבל ממש לא להקיא, המיץ קיבה שורף ועושה נזקים לגרון כשמקיאים, אוכל זה כמו דלק לגוף, אם מקיאים את כל הדלק הגוף לא מתפקד כמו שצריך, בלתי אפשרי לעצור ומפתח מחלת נפש. בקיצור זריזז לנסות להפסיק

קודם כל תדברי על זה אם מישהו מבוגר אם זה ההורים שלך החברים שלך בשביל שלפחות תפרקי את זה דבר שני תנסי להפסיק למרות שאת לא יכולה ואני יודעת שקשה לך אבל תנסי לפחות שבועים ואם תראי שאת לא מצליחה אפילו בלי ניסיון לכי לרופא מיון בית חולים כן זה נשמע מפחיד אבל הסבל שאת עוברת עכשיו לא שווה את "ההשמנה" שלך והכי מקסימום תעמידי לעצמך את המטרה הזאת כי אם יש באמת משהו שאת רוצה את תשיגי אותו בכל דרך אפשרית מקווה שעזרתי ;)

לפנות לעזרה מקצועית, אני כאן בשבילך(:

תנסי לעצור את עצמך,את יפה כמו שאת ואת ממש לא צריכה להרזות ובטח שלא להפסיק לאכול,גם במידה ואת רוצה להרזות את יכולה לעשות את זה בדרכים אחרים ובריאים למשל ספורט ועדיין לאכול כל מה שאת רוצה ,תזכרח את מהממת כמו שאת ותאכלי מה שבא לך אל תתני לעצמך להקיא מרצון כי אחר כך תסבלי❤

תכתבי אנורקסיות ובולמיות בגוגל תמונות תתדפסי כמה תמונות של בנות של תדביקי את התמונות ליד המראות בבית והאסלה וכל פעם שתררי תתמונות האלו את תדעי שזה מה שיקרה אם תמשיכי ככה עובד בפסיכולוגית מדהים

מה שקורה בבולימיה:
את מתחילה להקיא ולהרזות.
כמה חודשים ככה ואת כבר לא תיהי מסוגלת להמשיך.
את תאכלי שוב והרבה, או תתעלפי ותגיעי לאשפוז.
זה יימשך ככה, הקאה, לאכול/להתעלף ואת לא תצאי מזה עד שתביני שככה לא מרזים.
כשאת מקיאה הגוף לא מקבל מספיק אנרגיה אז הוא נכנס למצב הרעבה.
לגוף שלך לא אכפת אם את רזה או לא, המטרה שלו היא לשרוד ולקבל את כל הויטמינים והמינרליים שהוא צריך.
אם הוא לא מקבל אותם הוא מתחיל לאכסן את האוכל ולשמור אותו בפנים, וכאן ההשמנה מגיעה, שמה גם אין לך שליטה עלייה ואת לא יכולה לעצור אותה עד שתפסיקי.
ביסיקלי הגוף שלך מניח שאין לך מספיק אוכל אז הוא שומר אותו כדי שתישארי בחיים כמה שיותר זמן.
חילוף החומרים מתחלש וכתוצאה מכך משמינים עם הזמן, וכמובן שברגע שיוצאים מהרעבה לתקופה הגוף מאחסן את כל מה שהכנסת.
בגלל שאין לגוף מספיק ויטמינים ומינרליים המחזור מפסיק וגם כי הגוף שלך עסוק מידי בלשמור עלייך בחיים אז אין לו מספיק אנרגיה בשביל לשמור על המחזור.
הגוף שלך מניח שאת לא יכולה לגדל ילדים עד שהגוף יקבל את הויטמינים שהוא צריך.

הדרך היחידה לצאת מזה היא להבין באיזה מצב את, ששליטה על הגוף שלך זה לדעת מה טוב בשביל הבריאות שלך ולא מה טוב בשביל הרזייה שלך.
כמו שהמטרה של הגוף שלך היא לשרוד, כך גם שלך צריכה להיות.
אין דרך אחרת להמשיך לחיות חוץ מלהפסיק כי בסופו של דבר מתים מזה.
אל תגידי זה לא יקרה לי כי ברגע שתפתחי הרגל להקאות את כבר תשאבי לזה, תמיד אפשרי לצאת מהפרעות אכילה.
הכל זה עניין של רצון כי אם חשוב לך ואת לא מצליחה לבד את תפני לעזרה ובסופו של דבר תצליחי לצאת מזה.
בחיים לא תיהי "רזה מספיק" בדרך הזאת.
אני כתבתי לך כאן דברים שהלוואי שהייתי יודעת לפני 3 שנים, לפני שנכנסתי להפרעות אכילה, לפני שחייתי מ300 קלוריות.
לפני הכאבי ראש, הסחרחורות, העיפות...

תפסיקי דחוף , זה לא שווה את כל זה