האם אכפת לכם מה ההורים שלכם חושבים עליכם? אכפת לכם אם הם יהיו גאים בכם עכשיו ובעתיד..?

שואל השאלה:
למה?
לא בכוונתי לשנות דרך חיים של אף אחד, אני באמת שואלת מדוע... משום שאני לא חווה את התחושות האלה .

כי אני לא עושה כלום בחיים שלי

כי הורים תמיד דואגים לילדים שלהם. לאו דווקא עכשיו לרצות אותם, אבל כן לתת להם *נחת* ולהראות להם שאני יכול לדאוג לעצמי, להצליח במה שאני עושה ככה שהם יהיו רגועים.

השאלה הראשונה לא
השאלה השניה כן

שואל השאלה:
ונגיד ומה שאתה עושה בחיים והדרך שבה בחרת לחיות לא נותת להם נחת, תחרוג ממעשך ומהערכים שצרבת על מנת לגרום להם להגיש טוב?
מדוע אנשים מעסיקים את עצמם כל כך הרבה בשאלה הזאת?
מדוע אנשים מרגישים צורך לתת דין וחשבון על החיים שהם בחרו לחיות?
למה אנשים עסוקים כל הזמן במה ההורים יחשבו והאם עושה להם טוב? הריי הם לא שמחים בשמחתך.. אז למה אתה דואג לגביי זה?
למה זה אמור להיות טוב לאחרים.. אם זה טוב לך זה מספיק.
כך אני חושבת, ולכן לא מבינה מדוע אנשים מתעסקים בשאלה שמשפיעה כל כך הרבה על החיים שלהם.
הם כל כך דואגים לתת נחת להוריהם עד שהם לא שמים לב שהנחת הזה נלקח מהחיים של עצמם.

לא ואת האמת אכפת לי רק מעצמי אם לא טוב לי אז אני לא חושבת על אחרים

כן. הדרך בה שבחרתי לחיות נותנת להם נחת. הם לא דחפו אותו לחיות בדרך שאני חי בה היום, הם רק נתנו לי את הכלים.
וזה לא מעסיק אותי כמו שאת חושבת, אני בסך הכל חושב שלגיטימי לגרום להורים שלך נחת כי הם המשפחה שלך אחרי הכל. זה כמו שאם אחיך/אחותך/חברה טובה שלך יהיו במצב לא טוב פיזית/נפשית- את גם תרגישי לא טוב בשבילם וזה יעסיק אותך קצת במחשבות (אפילו אם זה מחשבת מקלחת של דקה).
הם שמחים שאני שמח, אני שמח שהם שמחים, ככה, פשוט. אני לא עושה מזה יותר מידי עניין כמו איך שאת מפתחת את זה.

לא
ההורים שלי חושבים שאני אפסית וגם אני ככה אז כבר לא אכפת לי

כן, אכפת לי כי הם ההורים שלי, הם השקיעו בי כלכך הרבה ויש בי רצון להראות להם שלא סתם

ברור שזה אכפת

ההורים שלי גם קראו לי אפס ואמרו שלא יצא ממני כלום,עכשיו אני גר לבד עם עבודה עמידה ואחלה משכורת