אי פעם עלתה לכם המחשבה שדת היא דבר מופרך וחסר תקנה שבני האדם המציאו? לפעמים אני באמת שואלת את עצמי אם התנך הוא ספר

כן

כן, אבל אני אמשיך להאמין באלוקים

^1. איך אותו חכם הצליח לשנכע אותנו ששמענו את קולו ש ללאוקים בממעד ש לעם שלם?
2. איך אותו חכם לקח אחריות על דבר שלא בלשיטתו (הארץ לא תכבש בזמן שכל הגברים עוילם לרגל, תההי ברכה ביבול בשנה השישית למי שישצור את שנת השמיטה, קבע שיש רק בעלי חיים מסומים עם סימן אחד ופרט אותם ולא יותר מאלה, אמר לנו מראש מה יקרה באחריות הימים עם כל הנבואות שהתקיימו לא מזמן..)?
3. מי אותו חכם שמסר לנו את התורה (חוץ ממשה רבנו - שכל עם ישראל שמעו את קולו של לאוקים מדבר איתו) שאתאיסטים אפילו לא יודעים להגיד מישהו (שמציעים הצעות מופרכות). אם זה היה מישהו אחר ולא משה - אתם לא חושבים שהיינו יודעים מי זה ולא היינו שוכחים מי מסר לנו דבר כזה חשוב?

למה שבני אדם ימציאו לעצמם תרי"ג מצוות? אם ספורים האלה לא קרו מול כל העם כמו שנאמר בסיפור, למה שכל העם יתחיל להאמין להם?
יש לך דוגמא דומה מדת אחרת שלא קשורה ליהדות?

כל ההנחות האלה של אתאיסטים מופרכות בעזרת העיקרון 'תערו של אוקאם'. על פי כלל זה, המנוסח לרוב בעזרת המשפט "אין להרבות בישויות יותר מכפי הצורך", כאשר קיימים הסברים שונים לאותה תופעה יש לבחור בהסבר הפשוט ביותר, הכולל את המספר המועט ביותר של מושגים וחוקים (על כן, מכונה כלל זה גם בשם: "חוק החיסכון"). אגב, זה כלי שימושי בשיטה המדעית. אתם סומכים על המדע, לא?

זה מפורך, יש לנו רצף ההיסטוירה על עדות על שמיעת קולו ש ללאוקים במעד של עם שלם, רואים את ההשגחה שלו, את חכמתו בתורה...

כן, עלתה לי המחשבה הזאת.
אבל המחשבה הזאת היא פשוט לא הגיונית.