שלום, אספר בקצרה על מה שעבר עלי מאז הגיוס , התגייסתי באוגוסט האחרון לשיריון, התחלתי טירונות שלאט לאט הפכה לבלתי נסבלת,

אחרי שלושה חודשים הורידו אותי מלוחמה ויצאתי לקורס קשר, בקורס עצמו הרגשתי טיפה יותר טוב למרות שלא באמת הבנתי יותר מידי את המקצוע , כל הזמן קיויתי להשתבץ בסיום הקורס בשיזפון (מקום לא מבצעי וחמשושים ברזל) לבסוף שובצתי לצערי בגדוד מבצעי בגבול לבנון, מאז השיבוץ שם נכנסתי לדכאון, היה פעם אחת שמרוב עצבים כיוונתי על עצמי נשק (המפקד יודע על זה), אני לא מצליח לתפקד שם, חייב להיות יותר בבית ובמקום רגוע ולא מול חיזבאללה, שבוע שעבר היתה לי שיחה עם הקבן , סיפרתי לו שמאז הגיוס אני בן אדם אחר
(הייתי בן אדם שמח לפני עכשיו אני הפכתי לחסר סבלנות) וגם על המחשבות האובדניות שהיו לי (וכמובן שעל המקרה עם הנשק) בסוף השיחה הוא ביקש ממני לצאת והוא התקשר לאבא שלי , הם דיברו באזור החצי שעה, ובסוף השיחה הקבן אמר לי שהוא חושב שכן צריך לדעת להתמודד עם קשיים אבל לא בכל מחיר ולא בכל מקום, והוא שולח אותי לפסיכיאטר צבאי, המפקד שלי הציע לי להיות בלי נשק יותר אחרי השיחה עם הקבן, אני הסכמתי ובאמת מעדיף ככה, אבל אחרי כמה שעות הוא אמר לי שהקבן אמר שאני אשאר עם הנשק, קיבלתי אותו בחזרה, מה לדעתכם יהיה לי אצל הפסיכיאטר? אני צריך לציין גם שהקבן הזה ממה שהבנתי לא ממהר לעשות דברים על הפגישה הראשונה, והנה אותי הוא שלח ישר לפסיכיאטר, אני לא רוצה להשתחרר מצהל, אבל כן לעבור למקום שיותר יתאים לי ואוכל לחזור לעצמי,