האם מישהו חווה ניתוק ריגשי/ דיסוציאציה והצליח לצאת מזה?

שואל השאלה:
מהרגשות של עצמי

שואל השאלה:
הייתה טראומה קלה לפני כמה שנים ומאז אני ככה

שואל השאלה:
אני בטיפול emdr, הייתי ב3 טיפולים פסיכולוגים לפני שלא עזרו. לא רואים עליי שום דבר חריג זה הכל בפנים, מבחוץ אני נראה לגמרי נורמלי.
אני לא יכול לעבד מחדש את הטראומה כי היום היא כבר מרגישה כאילו זה קרה למישהו אחר וכמעט ואין שום רגש שמלווה אותה (זה לא קרה בצבא ומעדיף לא להיכנס לזה פה). אני פשוט מאה אחוז אדיש להכל כי בלי רגשות החיים הם ללא שום משמעות והכל מרגיש אותו דבר.
פעם אחרונה המטפלת שלי אמרה שהיו לה מקרים שזה היה מחלה פטולוגית שהתפרצה ולמרות שאין לזה שום הגיון בסיטואציה שלי אני מתחיל לחשוש שאולי היא רמזה לי שגם במצב שלי זה נראה שיש סיכוי שאצטרך ללמוד לחיות עם זה ובחיים לא אחזור להיות בריא שוב, דבר שאני לא אהיה מוכן לקבל בחיים ומבחינתי לסיים את הסיפור אם זה המצב, לא מוכן לקבל חיים כאלה.

שואל השאלה:
תודה רבה.
אני כן חושב שהיא ניסתה "להכין את הקרקע" ולהעביר לי מסר שיש סיכוי קטן ככל שיהיה שלא אוכל לצאת מזה, כי אחרת פשוט אין סיבה לציין את המטופלים האלה, היא בחורה מאוד חכמה אם היא אמרה לי את זה אז יש לה סיבה, היא לא סתם ציינה את זה בפניי.

אני לקחתי בעבר בעצתה של הפסיכולוגית הראשונה ציפרלקס, הכדורים האלה עושים עבורי את ההפך ממה שאני צריך, הם נועדים להחליש רגשות וככה לגרום לרגשות הקשים לא להיות מציפים מידי, אני בניתוק ורק מחפש להרגיש כמה שיותר ולא יכול, ברור שאחד כמוני צריך לברוח מהתרופות האלה כמה שיותר רחוק... לכן אני נמנע מללכת לפסיכיאטרים שדוחפים כל מיני קוקטיילים מתוך הנחה שיועילו, אני נכוויתי כבר פעם אחת מכדורים ואני לא מוכן לנסות את זה שוב וגם לא בעצת פסיכיאטר מוסמך.

המצב נראה רע כי אני ככה כבר 4 שנים ושום דבר לא זז, אין שום שיפור. אציין שהמטפלת שלי היא מומחית לדיסוסיאציה ויש לה ניסיון רב שנים בזה, וגם עבורה כנראה שהמקרה שלי קשה מאוד לטיפול.