מה המחשבה הכי עצובה שעלתה לכם לראש לאחרונה?

"ריפ זה כבר לא יחזור למה שהיה"
זה היה בגלל קשר עם מישהי שניתקנו קשר.
אני בכללי אופטימי אז זה הכי עצוב שלי בחודש האחרון

לאחרונה, שאני וחברות שלי עוד מעט נפרדות):

שאני מעיקה על החברים שלי

שאני מכוערת (והיי אני באמת כזאת)

מחשבה על אם הבן זוג שלי יעזוב אותי
אני יודעת שזאת תהיה התקופה הכי קשה בחיים שלי אם זה יקרה וזה כלכך מפחיד אותי.. אני כלכך אוהבת אותו שאני מפחדת לאבד אותו

שואל השאלה:
מצטערת בשביל כל מי שעובר משהו קשה עכשיו):

שאני בן אדם מזעזע וטעות של האנושות. זה נכון בערך

שאני יודעת שאני מתדרדרת אבל כבר לא אכפת לי

"מה אני באמת עושה פה?'
אני חשובה למישהו?
למה לאנשים אכפת ממני
מה בכלל טוב בי
למה אני כזאת מטומטמת

זה רק תקופה כזאת שעכשיו עולות לי מחשבות כאלו ...יעבור:)

"אם הוא יעזוב אותי אני אהיה בודדה ואתאבד, והוא בטוח יעזוב אותי הרי למה לו להישאר עם מישהי כמוני? הוא בטח נשאר מרחמים או כי הוא רגיל אליי, הוא בטח שונא אותי, הוא בטח מתכננן להיפרד ממני, אני לא יכולה בלעדיו !!"

למה בכלל צריך לחיות עם אמחנו סובלים יותר ממה שאנחנו נהנים אולי עדיף למות וזהו...?

שאף אחד לא רוצה אותי יותר ממין...

וואו מה שכתבת ככ אני
אם יעודדו אותך להתחדש בעובדה שישנם עוד אנשים כמוך - לכי על זה אני אחותך לצרה

שואל השאלה:
^תני כיף, אחותי לצרה

אוהבת אותך

*כל החברים שלי מזוייפים*
*אני שמנה מידי ובגלל זה לא אוהבים אותי*
*להורים שלי לא אכפת ממני*
אני כל יום בודדה ועצובה....
*אני מוזרה ופדחנית*

לא מזמן חשבתי על זה שפעם ראשונה אשכרה לא עשיתי מניפולציות וחרא בשביל להציל את עצמי מסיטואציה, פעם ראשונה בלי שקר אפילו אחד שנתתי לדברים לקרות כמו שהם אמורים להיות ושחררתי
וזה שלא עשיתי את זה רק פגע בי
וזה היה ממש מאכזב וקשה לחשוב על זה שאני כלום בלי זה.

שאני לא מצליחה בשום דבר למרות כול מה שאני מנסה

למה יש ילדים שנכשלים במבחן ואחרי זה יש להם דיכאון והם שואלים את עצמם מה עשיתי לא טוב שאני לא כמוהו? והם פשוט נולדו ככה... חלקם מבקשים עזרה והמורים ומשרד החינוך לא עושים עם זה כלום.
למה המורים שואפים שכולנו נהיה הכי טובים? אז מה עם משהו קיבל 40 או 90 מה זה אומר שהוא מטומטם? או שזה אומר שמשרד החינוך או אותה מורה שכשהילד ביקש עזרה ולעבור לקבוצת למידה קטנה היא /הוא אמר/ה לו שהיא/הוא תחשוב על זה ובעצם נפנפה אותו...
למה שר החינוך שלנו אמר את מה שהוא אמר? ועוד בציבור...
למה כל המערכת הזאתי היא בעצם דבר אחד מטומטם ואנחנו צריכים לקרוע תתחת על דברים שאנחנו בחיים לא נשתמש בהם זה טוב ידע כללי אבל כמה אפשר?
עם אני ארצה לדעת משהו אני אוכל להיכנס לגוגל ולחקור אותו בעצמי.
אני לא אומרת שבית ספר ומשרד החינוך וכל המורים הם גרועים ושלא אכפת להם יש את האנשים הטובים, אפשר גם להכיר שם חברים, ללמוד מקצועות שהם כן שימושיים כמו אנגלית .אבל, יש גם את הדברים הלא טובים (בניהם חרם והתעללות שלפעמים מובילים למקרי התאבדות כל זה המסקר הבית ספר).
זה עצוב שבסוף מה שקורה שהילדים מתחילים להיות בלחץ זה משפיע על החיים שלהם, הם כל היום בוכים, מתחילות להם בעיות בבריאות, ההורים שלהם מענישים אותם ובסופו של דבר על מה? על זה הם ביקשו עזרה ולא עזרו להם אז הם נכשלו וההורים לא יודעים מזה אפילו כי חלק מהמורים לא באמת אכפת להם הם רק רוצים את המשכורת שלהם וללכת הביתה מבחינתם הם ינפנפו אותנו על ימין ושמאל אני מקווה שהדברים שאמרתי לא קרו לכם ואו שהם לא נכונים פשוט ככה אני רואה את העולם הזה עם הגעתם עד לפה וקראתם את זה אז תודה❤

פרחה- את צודקת במאה אחוז אני איתך את מלכה באמת

אממ..להתאבד?לעשות ניתוחים כדי להיות יפה מספיק בשביל להגיש נאהבת?שאני קמה כל יום,כל בוקר למקום שלא טוב לי בו.
מקום שרע לי לחיות בו.

ששוב פעם פיספסתי הזדמנות היום לפגוש את הבחור הזה מהתחנה אם היה היום או בכלל

אני מפחדת לאבד את כל מי שקרוב אלי

"למה אני חי, כולנו נמות."
"אני מכוער.."

"נמאס לי לפחד כל הזמן מכל מיני דברים"

יוצא לי לחשוב המון "מה אם אני אמות ואף אחד לא יהיה עצוב עלי? איך אנשים יגיבו?" זה לא שאני מנודה או משהו, להפך, יש לי הרבה חברות, פשוט אני קצת מאוד חיה בסרט ומרגישה כאילו הן רק מעמידות פנים. זה לא היחס שלהן אלי, כי הן מתייחסות אלי כמו אל כל ילדה אחרת, פשוט לכו תדעו מה לעזאזל עובר על המוח שלי xd

"את ליצן"
"הוא לא רוצה אותך"
"הוא משחק בך"

שיש סיכוי אמיתי שגנץ יכול להיות ראש ממשלה בטעות

שזה עצוב לראות כמה ילדים בימינו מטומטמים

מה בא קודם התרנגול או הביצה?

שאני תמיד אהיה יותר מדי ובחיים לא יאהבו אותי כמו שאני רוצה.

חשבתי על השואה ועל הדברים שאנשים עברו וכמה שהעולם היה אכזרי .. יש לנו מזל שנולדנו עכשיו ולא בתקופה החשוכה ההיא

"אני כל כך מקנא באלו ששמחים, אלו שלא קמים באמצע הלילה כדי לבכות בלי לדעת את הסיבה לכך. אני מקנא באלו שהחיים שלהם נמצאים בידיים שלהם ושיש להם תוכניות לעתיד כשכל מה שאני תכננתי זה את ההלוויה שלי בגיל 13, אבל עכשיו אני בן 18, עכשיו אני פשוט יושב ער באמצע הלילה ובוכה."

שמתישהו יגיע רגע שאמא שלי לא תהיה איתי יותר...
ואם מישהו יחטוף אותי איך כולם יגיבו

אני לא חשובה לאף אחד

שאני אחזור לתקופה הכי נוראית בחיים שלי, ושאני מרגישה שזה מתחיל לחזור, אני יכולה לעצור את זה אבל אני מטומטמת אז אני לא עוצרת את זה.

להיות זקן בן 80 בלי אף אחד בעולם, תלוי במטפלים שלו, בלי יכולת לתפקד ולהיות עצמאי.... זה כל כך עצוב אני זוכר תקופה שהייתי רואה זקנים ברחוב רציתי להקיא את הנשמה שלי :-(

"אני מטומטמת, אחותי מרביצה לי ולאמא שלי לא אכפת, אני רוצה להיתאבד, אעי גוזרת את השיער כי זה אני שונאת את איך שאני נראת, אני שונאת את השומנים שלי, מעכשיו אני אוכלת מלפפון אחד וזהו, לא באלי, אני לא רוצה יותר, כולם מציקים לי, אף אחד לא מבין מה עובר עלי, כולם צבועים, כולם שונאים אותי, אין לי חברים, אני מכוערת, אני שמנה, אני לא רוצה לגור בישראל, כולם שונאים אותי, אני רוצה להיות נוצריה אבל אז כולם יגידו שאני גויה מסריחה." זה מה שעבר עלי הערב ._.

שאני חושבת על זה שאח שלי נפטר באמת וזה לא סתם סרט ארוך ולא מציאותי שלא נגמר

'אף אחד לא שמח לראות אותי'.
לא שזה נכון, אבל זה מה שהרגשתי.

היו לי כמה אבל ההכי מכות זה
מה אם יקרה משהו לאמא שלי ...
אם יקרה לי משהו אנשים בכלל ישימו לב

וגם עוד אחד זה שאני מרגישה מפריעה לכולם כל הזמן ואם קורה לי משהו לא באלי לשתף כי אני מרגישה שזה מעצבן משעמם מפגר אז אני לא פותחת את זה

כואב לי רק לראות את המשפט הזה והכל צף בתוכי

איך שתיהן יצאו עם המון חברים וחיים חדשים ואני עם חרדה חברתית וחוסר ביטחון עצמי?

מוזמנת לדבר אני גם עצוב

שמישהו יאנוס אותי
לא יודעת למה אני תמיד חוזרת לחשוב על זה.
מאז שהוטרדתי אני התחלתי להתרחק קצת מבנים, היו תקופות שחזרתי לדבר איתם אבל התנהגתי לידם כל כך מוזר כאילו הם חייזרים.
הייתה איזה פעם אחת שאני חלמתי שמישהו אנס אותי ועכשיו זה בכלל נורא כי אני חושבת על זה ביום יום.
מה שהכי נורא זה שאני מדמיינת את דוד שלי ובן דוד שלי עושים את זה כי דוד שלי הטריד את אחותי והבן שלו הטריד אותי.
אז אני חושבת שאם הוא היה אונס אותי לאף אחד במשפחה חוץ מאמא, אבא, האחיות שלי ובעלה של אחותי, לאף אחד לא היה אכפת חוץ מהם ואף אחד לא היה מאמין!
"כי *** כזה בחור טוב" "וכזה בן אדם נחמד"
וכי- "הוא אוטיסט", "הוא לא מתכוון", "הוא לא יודע מה הוא עושה" "למה לא עשית כלום" "למה לא אמרת לו משהו"
בן אדם שהטריד את אחותי ואת בת דודה שלי כשהיו בנות עשרה.
ובן אדם שהטריד אותי במשך שנים של תחילת היסודי.
ואף אחד לא מאמין להן, גם אין למה להגיש תלונה כי סבתא שלי תביא לו כסף לעורך דין פגז.
לא מזמן ראיתי אותו (דוד שלי) בכביש בדרך חזרה הבייתה מהבית ספר, לא האמנתי שהוא שם אז המשכתי ללכת ואז הוא צפצף, עדיין חשבתי שזה לא הוא.
ואז כששמעתי את הקול שלו ישר חשבתי על מה שהוא עשה לאחותי, אמרתי היי והלכתי.
אם יכולתי הייתי מכניסה אותו ואת הבן שלו לכלא שישלמו על זה.
הבן שלו אוטיסט בתפקוד גבוהה אז אמרו לי שהוא לא יודע מה הוא עושה ושאין מה לעשות בבית משפט (אם אתם עד פה ולא הבנתם, הדוד הטריד את אחותי והבן שלו הטריד אותי והוא אוטיסט בתפקוד גבוהה)
אני רוצה ששינהם ישלמו את השנים האלה בכלא, באמת שאני רוצה.
מאוד אכפת לי מבנות אחרות שלא יעברו את אותו הדבר, אבל אני כבר יודעת שאי אפשר לעשות הרבה ושיש מה להפסיד.
ובאמת כל מי שאומר את השטויות האלה לאנשים שהוטרדו או נאנסו אני מאחלת לו שיקבל את המוח שלו בחזרה כי הדברים האלה פוגעים ממה שאתם חושבים!
ועוד כשמישהו מחליט לספר לכם משהו כזה אישי!
תאמינו לי שהבן אדם שמספר לכם על זה רוצה בטובתו ובטובת שאר האנשים, הוא לא רוצה שהם יפגעו.
אבל לפני שמחליטים על מעשים צריך שהנפש תחלים כי להתייצב בבית משפט או לספר למשטרה על הטרדה/אונס ישר אחרי שזה קרה זה לא הצעד הכי חכם.
לא בשביל הנפש שלכם ולא בשביל טובת הכלל.
כי לא תצליחו לזכור שום דבר בהתחלה, המוח מכשיח ורק אחר כל מתחילים להיזכר.

אני מרגיש עצוב בודד דחוי אין מישהי שאי פעם תרצה אותי כי כולן רושמות שאופי יותר חשוב כשהן יודעות שבלי יופי אתה כלום מבחינתן

שאם אתאבד המשפחה תהיה עצובה אז כואב לי עליהם ועליי שחייב להמשיך בכל זאת

לא נשאר לי חבר אחד, 0 אינטראקציה חברתית עם בני גילי, האם אני סתם מוזר? האם אני בכלל אצליח בחיים? האם שווה בכלל להיכנס לצבא?

אם אני אגיד על המחשבות העצובות האובדניות שליי זה אין סוף הייתי מולטי מליונרת