מה הדבר הכי נוראי שקרה לכם? ואיך התמודדתם עם זה?

חברה 5 שנים גרנו יחד בדירה משלנו וואלה אהבה לא הייתה חסרה שם.. ופתאום אני מגלה הילדה בוגדת בי 3 שנים.. לך תצא מזה^

ממ מאיפה להתחיל? אה כשהייתי קטנה אנסו אותי והמשיכו להטריד אותי במשך תשעה חודשים ולא רק זה, ההורים שלי רבו מאז שנולדתי וזה הגיע למכות וכו וכו, בגדול אני שבורה נפשית ואף אחד לא יכול לתקן אותי ואני רק מחכה ליום הזה שאני אפול מהחלון בטעות
אני לא מתמודדת עם זה כי אני חסרת אמונה

בשיא הכנות, עברתי המון דברים רעים, אבל אני חושבת שהדבר הכי נורא שעברתי היה האונס שעברתי בגיל שמונה. אני לא זוכרת הרבה, אני בקושי מצליחה להבדיל בין אם זו הזייה שחוויתי (במהלך אשפוז בבית חולים, תחת מורפיום, זה צף), אבל זה מרגיש כזה אמיתי ואני לא בטוחה אם אני בתולה או לא (אבל מחשיבה את עצמי).
אני לא מדברת על זה כי אני לא בטוחה בזה, אבל אני מרגישה שזה קרה אבל לא קרה...
אני לפעמים חושבת על זה ואומרת לעצמי "אוקיי זה לא קרה" אבל אני מרגישה שזה קרה איכשהו אבל אוף אני כבר לא יודעת..... זה כזה דפוק

יותר מידי אתה מוצא את עצמך סובב בחברים מזוייפים בית לבד בלי מי שאהבת בעיר אחרת רחוקה מהבית שבו גדלת וואלה אתה באמת אבוד ועם שבר לב אחד גדול חלום הרוס וזכרונות צורבים

אח שלי נפטר כשהייתי בת עשר- אף פעם לא באמת התמודדתי עם זה, אפשר לומר? אני סוג של מדחיקה את זה וכשאני מגיעה למצב שאני כן צריכה להתמודד עם זה, אני פשוט מתפרקת.

ואו אני מצטער לשמוע...!!

סבא וסבתא שלי ניתקו איתנו קשר כי הם אמרו שהם שונאים של אמא שלי אז הם שונאים גם אותי כי יצאתי ממנה, חרם כל היסודי, חרדות שאני מתמודת איתם מגיל 9, הורים נפרדים וחוזרים כל חודש וזה להתמודג עם ריבים/לקחת צדדים וכאלה...