ההורים שלי נותנים לי להתמןדד עם פוביה מהבית ספר לבד

למה יש לך פוביה אבל?

שואל השאלה:
אני לא יודעת, זה התחיל מלחץ ממבחנים אחרכך זה המשיך לבית ספר עצמו

תסבירי להם, פנים מול פנים.
ממש תשפכי בפניהם את הלב.

זה קרה ועדיין קורה לי עם בעיות קשב וריכוז אני באמת מרגישה שממש קשה לי ואני לא מצליחה ללמוד וזה משפיע עליי לרעה מאוד כי אני לא מצליחה אפילו בקושי לקרוא וההורים שלי פשוט לא מאמינים לי אפילו שדיברתי איתם.. תנסי לדבר שוב ושוב כמה שאפשר או שתנסי לדבר עם המורים,, בהצלחה מקווה שתעברי את זה בקלות3>

שואל השאלה:
הם מודעים למצב אמא שלי אמרה שזה מעצלנו אני נשבעת שלא רק לעשות פעולה שקשורה ללכת למקום הזה מביאה אותי לבכי של ממש וכאב בלב אני מכווצץ את הרגליים ונושכת את השפה כדי להתמודד או עוצרת את הנשימה כדי לשחרר לחץ

גם ההורים שלי אומרים שזה מעצלנות אבל את בעצמך יודעת טוב מאוד שזה לא, תילחמי כמה שאת יכולה באמת תבואי תשפכי את הלב תגידי שקשה לך ואת לא מסוגלת

תפרשי מהבית ספר,
בית ספר זה לא לכל אחד...
יש כאלה שזה לא מתאים להם
ןגם אני חושבת שזה יכול לגרום לך נזק נפשי רציני מזה
ההורים שלך כנראה דואגים מאןד להשכלה שלך ובגלל זה מכריחים איתך ללכת
אבל את יכןלה להחליט גם על עצמך,
תדברי איתם על זה, תראי להם כמה את סובלת וכמה קשה לך
תגידי להם מה אתם רוצים שהבת שלכם תגמור במוסד פסיכיאטרי
תהיי חזקה

היי אנונימית מה שלומך?
אני מיה ואני מתנדבת בתוכנית של עמותת עלם שמלווה בני נוער אונליין. אני קוראת שזה משפיע עלייך בכל מיני תחומים ושזה נורא מכאיב לך ואת לא מצליחה לישון. זה נשמע מורכב ולא פשוט. בת כמה את אנונימית? האם הסברת להורים שלך את אותם התחושות שאת מתארת? האם יש מישהו אחר שאת סומכת עליו ואת חושבת שאת יכולה לפנות אליו?
אני מזמינה אותך להתכתב איתי וביחד נוכל לחשוב מה יכול לעזור לך ולמה את זקוקה.
או במייל- nayedet.digitalאנחנו יכולות להמשיך להתכתב כאן, באינסטגראם שלנו-
[email protected],
מיה מעלם דיגיטל- ייעוץ והכוונה לבני נוער ולצעירים.

וואוו אני בדיוק עוברת את זה, אני גם יש לי חרדות קשות מהמבחנים, והשהייה שלי בבית ספר מכאיבה לי, אני מדברת איתך שהיום ספציפית התחלתי לבכות באמצע שיעור תנ"ך כשהיא אמרה לי שהמתכונת לתנך תהיה באפריל לפני הבגרות במתמטיקה. אני אפילו בבכי שלי לא שולטת. ולמתכונת בהיסטוריה לא הצלחתי ללמוד רק מכמות החומר פחדתי ובכיתי ימים שלמים, שלא נדבר שאני כבר הרבה זמן שלא מצליחה לישון כמו שצריך ונשבעת שהכי כואב זה שהשעון מעורר מצלצל ואת קולטת שלא נרדמת. לשמחתי ההורים שלי כן תומכים בי ומועדדים אותי אבל הם רואים שהמצב שלי לא משתפר וממש קשה להם כי אין להם דרך לעזור לי, ממש כואב לי עליהם. הם גם מנסים לקבוע טור לפסיכיאטר אבל יותר מידי רחוק. אני מנסה להחזיק מעמד ואומרת לעצמי שזו רק תקופה קשה ושזה יעבור ואני אנסה את כל מה שאני יכולה ואם יילך אז יילך ואם לא אז זה לא סוף העולם יש מועדי ב.
בסופו של דבר תנסי להקיף אותך באנשים שאוהבים ותומכים בך, זו רק תקופה מסריחה והכל בסוף עובר, זה רק לימודים וציוניים, הבריאות שלך כמובן יותר חשובה. אם את רוצה לפרוש אז תפרשי גם אני שקלתי את זה, ואם כמה שאני ממש רוצה לעשות את זה, אני יודעת שזה לבחור בדרך הקלה ואני יודעת שאני מסוגלת ליותר מזה. אם את יכולה להרשות לעצמך תנסי לקחת כמה ימי מנוחה, לעשות דברים שאת אוהבת או לעשות פעילות ספורטיבית. בסופו של דבר הכי חשוב שתדעי שלא להצליח זה לא הכי נורא בעולם, אני אשמע עכשיו מעצבנת אבל יש דברים יותר גרועים תנסי לקחת דברים בפורפורציות, אני יודעת שזה קשה כרגע לעשות את זה אבל אני סומכת עלייך שאת יכולה. גם תחשבי שזו רק תחילת שנת הלימודים, אני לא רוצה להלחיץ כן אבל כדאי שתאספי את עצמך עכשיו כי ככל שהזמן יעבור יהיה לך קשה יותר.
תיהי חזקה ❤