מעדיפים להיות טיפשים ומאושרים או חכמים ומדוכאים לפעמים?

חכם, ברור

בשביל להיות טיפש ומאושר המציאו את האלכוהול

טיפש ומאושר ברור
אני חכמה ומדוכאת כל הזמן

חכמה ומדוכאת
הספיק לי להיות טיפשה

טיפש ומאושר עדיף

לחלוטין חכמה ומדוכאת לפעמים, אני שונאת את הגישה הזו שאושר זו פסגת כל השאיפות.. כלומר מה זה האושר הזה? התחושה של הנעים לי? אני לא רוצה שיהיה לי נעים כל הזמן זה דוחה וזה מתעלם מהמציאות וזה להיות בבועה בודדה וזה להישאר במקום הנוח ולא להתפתח וזה בדרך כלל מסתיר בתוכו כל כך הרבה דברים מודחקים ומרחיק אותי מעצמי והייתה לי תקופה כזו שהאמנתי בכל ליבי שהכל כל כך טוב לי והכל כל כך מושלם ואני רק עכשיו יודעת כמה דברים הסתתרו מאחורי זה ואני שונאת את מי שהייתי שם והרבה יותר אוהבת את מי שאני היום גם ובעיקר עם התקופות של ההתחבטות עם עצמי.
אני מאוד רוצה להיות בשאלות ותהיות ולכעוס לפעמים ולהתעצבן ולהשתגע ולא למצוא משמעות כדי שאני אוכל לשאול שאלות חשובות על החיים ואני אוכל להתעמק ואני אוכל להיות מחוברת לעצמי ולהיות מחוברת לאנשים סביבי ובשביל שאני אוכל לפתח את עצמי ולגדול כבן אדם וזה חייב להיות דרך שאלות ומאבקים עם עצמי בין היתר. אני לא רוצה להשאר רק במקום הנוח שלי, אני לא חושבת שזה נכון ובריא לא לי ולא לאנשים אחרים וחבל לי שיש תפיסה כל כך גורפת שזה הדבר הנכון והטוב.