3 תשובות
הנציבים תקופת הנציבים
חלוקת השטח שנכבש לפורביניקיות, ועל כל פרובינקיה מונה נציב רומי ע"י הקיסר הרומי. הנציב היה צריך להעביר מיסים לרומא ולשמור על השקט בתחומי שלטונו והוא יכל להחזיק צבא
השלטון הרומי הישיר - תקופת הנציבים הרומאים
תקופת הנציבות הראשונה
בשנת 6 לספה"נ ארץ ישראל נמצאת תחת שלטון רומאי ישיר. היחסים בין העם היהודים לרומאים התאפיינו בניגודים רבים, מתחים ועימותים.
בסופה של תקופה זו פרץ בשנת 66 לספה"נ המרד הגדול.
תפקיד הנציב וסמכויותיו
לפרובינקיה החדשה קוראים "יודיאה". בראשה עומד נציב שמכהן כמפקד הכוחות, הוא כפוף כמובן לקיסר הרומאי, אך גם לנציב הרומאי בסוריה.
שלטונו של הנציב ב"יודיאה" מתבסס על חילות עזר שגויסו מהעמים הזרים שבסביבה ולא על לגינות רומאים.
חיילות העזר עזרו לנציב להשליט סדר מקומי ובמידת הצורך הוא פנה אל הנציב הסורי שלרשותו עמדו לגיונות רומאים מאומנים ומצוידים למלחמה.
המתחים בין האוכלוסייה היהודית לנציבים סבבו סביב חמש נקודות מרכזיות:
1. התנגדות לשלטון זר - הקיצוניים בעם ראו בשלטון הרומאי שלטון נוכרי וזר ומנוגד לחייו של העם היהודי. זהו אובדן החירות המדינית.
2. הסכמה לשלטון זר - בני המעמד הגבוה גילו דווקא נכונות להשלים עם השלטון הרומאי, והתקרבו אליו משיקולים פוליטיים
3. מצב כלכלי קשה - הרומאים הטילו מיסים כבדים על העם. בנוסף היה זה שלטון מושחת שעשק ולקח שוחד
4. התחזקות האוכלוסייה הנוכרית בארץ - הרומאים העדיפו את הנוכרים דבר שהגביר את המתיחות הדתית, הכלכלית והחברתית ביהודה
5. פגיעה במעמד הכהונה - הנציבים הרומאים פטרו ומינו על דעת עצמם כוהנים גדולים, דבר שפגע ברגשות הדתיים של העם
נציבותו של פונטיוס פילאטוס (37-26 לספירה)
על ארבעת הנציבים הראשונים באותה התקופה אין מידע רב, על החמישי שבהם מצויים מספר מקורות.
אם ארבעת הראשונים השתדלו, כנראה, למנוע פגיעה ישירה ביהודים וברגשותיהם, הרי שבימיו של פונטיוס פילאטוס חלה הידרדרות ניכרת בין השלטון הרומאי ליהודים.
פילטוס היה מושחת, אכזר, רודף בצע ושוחד, גס רוח ורוצח הוא הוציא להורג בלא משפט.
הוא היה הראשון אשר הפעיל את חילותיו נגד היהודים.
אחת ההתנגשויות הייתה כאשר חיילים נכנסו לירושלים כשהם נושאים תמונות ופסלים.
באחרת פילטוס לקח כסף מאוצרות המקדש כדי לממן בניה של אמת מים.
מעשים כגון אלו עוררו התנגדות עזה בקרב האוכלוסייה היהודית ופילטוס השתמש בכוח צבאי כדי לדכא אותה.
דוגמה נוספת להתנגשות "גזירת הצלם של קאליגולה"
הקיסר הרומי קאליגולה ציווה להציב פסל שלו בתוך בית המקדש לאחר שהיהודים הרסו מזבח שלו. היהודים התקוממו, והנציב הרומאי מסוריה יצא עם לגיונות לכיוון ירושלים. כאשר הוא ראה את גודל הזעם וההתנגדות הוא הצליח לשכנע את קאליגולה לדחות את הגזירה.
תקופת הנציבות השנייה
לאחר שלטון אגריפס שהיה נכדו של הורדוס, תקופה בה שוב היה שלטון יהודי בפרובינקיה וליהודים היו ציפיות בתחום הלאומי, החברתי והדתי, מחשש זה הקיסר הרומי מחדש את הנציבות - תקופת הנציבות השנייה נמשכה 22 שנים, בהן משלו בארץ 7 נציבים.
בתקופה זו הוכבד עול המיסים שגרם למצוקה כלכלית קשה, היחסים בין הנוכרים ליהודים הידרדרו גם כן, הנציבים הרומאים הזדהו ונטו לפעול לטובת התושבים הזרים.
הנציבים לא היססו לדכא ביד קשה ואכזרית את ההתנגדות היהודית.
בנוסף, חיילים רומאים הוצבו בימי החגים באולמות בית המקדש וחיללו אותם, דבר שכמובן ליבה את הרקע הדתי לתסיסה ולמרד.
תקופת הנציבות הראשונה
בשנת 6 לספה"נ ארץ ישראל נמצאת תחת שלטון רומאי ישיר. היחסים בין העם היהודים לרומאים התאפיינו בניגודים רבים, מתחים ועימותים.
בסופה של תקופה זו פרץ בשנת 66 לספה"נ המרד הגדול.
תפקיד הנציב וסמכויותיו
לפרובינקיה החדשה קוראים "יודיאה". בראשה עומד נציב שמכהן כמפקד הכוחות, הוא כפוף כמובן לקיסר הרומאי, אך גם לנציב הרומאי בסוריה.
שלטונו של הנציב ב"יודיאה" מתבסס על חילות עזר שגויסו מהעמים הזרים שבסביבה ולא על לגינות רומאים.
חיילות העזר עזרו לנציב להשליט סדר מקומי ובמידת הצורך הוא פנה אל הנציב הסורי שלרשותו עמדו לגיונות רומאים מאומנים ומצוידים למלחמה.
המתחים בין האוכלוסייה היהודית לנציבים סבבו סביב חמש נקודות מרכזיות:
1. התנגדות לשלטון זר - הקיצוניים בעם ראו בשלטון הרומאי שלטון נוכרי וזר ומנוגד לחייו של העם היהודי. זהו אובדן החירות המדינית.
2. הסכמה לשלטון זר - בני המעמד הגבוה גילו דווקא נכונות להשלים עם השלטון הרומאי, והתקרבו אליו משיקולים פוליטיים
3. מצב כלכלי קשה - הרומאים הטילו מיסים כבדים על העם. בנוסף היה זה שלטון מושחת שעשק ולקח שוחד
4. התחזקות האוכלוסייה הנוכרית בארץ - הרומאים העדיפו את הנוכרים דבר שהגביר את המתיחות הדתית, הכלכלית והחברתית ביהודה
5. פגיעה במעמד הכהונה - הנציבים הרומאים פטרו ומינו על דעת עצמם כוהנים גדולים, דבר שפגע ברגשות הדתיים של העם
נציבותו של פונטיוס פילאטוס (37-26 לספירה)
על ארבעת הנציבים הראשונים באותה התקופה אין מידע רב, על החמישי שבהם מצויים מספר מקורות.
אם ארבעת הראשונים השתדלו, כנראה, למנוע פגיעה ישירה ביהודים וברגשותיהם, הרי שבימיו של פונטיוס פילאטוס חלה הידרדרות ניכרת בין השלטון הרומאי ליהודים.
פילטוס היה מושחת, אכזר, רודף בצע ושוחד, גס רוח ורוצח הוא הוציא להורג בלא משפט.
הוא היה הראשון אשר הפעיל את חילותיו נגד היהודים.
אחת ההתנגשויות הייתה כאשר חיילים נכנסו לירושלים כשהם נושאים תמונות ופסלים.
באחרת פילטוס לקח כסף מאוצרות המקדש כדי לממן בניה של אמת מים.
מעשים כגון אלו עוררו התנגדות עזה בקרב האוכלוסייה היהודית ופילטוס השתמש בכוח צבאי כדי לדכא אותה.
דוגמה נוספת להתנגשות "גזירת הצלם של קאליגולה"
הקיסר הרומי קאליגולה ציווה להציב פסל שלו בתוך בית המקדש לאחר שהיהודים הרסו מזבח שלו. היהודים התקוממו, והנציב הרומאי מסוריה יצא עם לגיונות לכיוון ירושלים. כאשר הוא ראה את גודל הזעם וההתנגדות הוא הצליח לשכנע את קאליגולה לדחות את הגזירה.
תקופת הנציבות השנייה
לאחר שלטון אגריפס שהיה נכדו של הורדוס, תקופה בה שוב היה שלטון יהודי בפרובינקיה וליהודים היו ציפיות בתחום הלאומי, החברתי והדתי, מחשש זה הקיסר הרומי מחדש את הנציבות - תקופת הנציבות השנייה נמשכה 22 שנים, בהן משלו בארץ 7 נציבים.
בתקופה זו הוכבד עול המיסים שגרם למצוקה כלכלית קשה, היחסים בין הנוכרים ליהודים הידרדרו גם כן, הנציבים הרומאים הזדהו ונטו לפעול לטובת התושבים הזרים.
הנציבים לא היססו לדכא ביד קשה ואכזרית את ההתנגדות היהודית.
בנוסף, חיילים רומאים הוצבו בימי החגים באולמות בית המקדש וחיללו אותם, דבר שכמובן ליבה את הרקע הדתי לתסיסה ולמרד.