אני בבסיס ומהרגע שקמתי אני לא מפסיקה לבכות, הייתי בחדר במיטה ולא קמתי ממנה עד שהייתי חייבת..המשך בפירוט

חודשיים וחצי זה הרבה קודם כל.
את יכולה להתקשר למפקדת שלך בערב וגם עכשיו אפילו - אני מאמינה שזה יכול לעורר אצלה אמפתיה. תדברי בינתיים עם ההורים או מישהו קרוב אלייך. תחפרי למפקדת על הפגישה עם קבן ותדרשי שזה יהיה כמה שיותר מוקדם. אם יש מישהו בדרגה יותר גבוהה שיתערב עבורך זה יתרון. אם המפקדת לא תרצה לשמוע את יכולה לבקש מההורים להתקשר אליה ולדרוש שתראי קבן. אין באמת למפקדים סמכות להתמודד עם הורים זה לא באמת צבא מקצועי. תגידי שאת לא מסוגלת לסגור הסופ"ש ותדרשי שיחליפו אותך. במקרה הכי קיצוני תדפקי נפקדות - אין סיבה בעולם שהצבא יבוא על חשבון הבריאות שלך. ואם זה ממש דחוף את יכולה לנסות לקבוע פסיכולוג פרטי תוך כדי.

שואל השאלה:
אני גם לא יודעת מה לעשות עם הסופש הזה אין לי מושג איך לשרוד את זה מבלי להתמוטט

איך את בקשר עם ההורים? אפשר לצפות מהם לעזרה? גם אם את חושבת שלא תנסי אין לך מה להפסיד אני לא חושבת שיש הורה שרוצה לראות את הילד שלו ככה. אם יד ש לך חברים קרובים תנסי להתקרב אליהם או להרגיע את עצמך בפעילויות שאת אוהבת. לצפות בטלוויזיה נגיד זה גם רעיון טוב כי זה מסיח את הדעת והרבה פעמים מרגיע את הראש

שואל השאלה:
בקשר עם ההורים אהל לא דיברתי עם אמא היום, שהיא המבינה יותר מביניהם.. ישלי חבר ואין לו כבר מה להגידלי הוא בעצמו לא יודע מה לעשות

תנסי לדבר איתה, אולי היא תוכל לעזור לך, וגם אם לא לעזור בפועל אז לפחות לתמוך בך נפשית.
לגבי הסופש שאת צריכה לסגור - תתקשרי אל המפקדת בערב ותסבירי לה את המצב. תראי, כשאדם לא מסוגל לקום מהמיטה, ולא אוכל, ולא מסוגל להספיק לבכות אז... זה סימן שיש איזושהי בעיה, שזה לא סתם ש"לא בא לך"... המפקדת שלך חייבת להבין את זה.
ולטווח הארוך - תנסי להשיג כמה שיותר מהר תור אל הקבן, והוא יטפל במצב. זה לא הגיוני שתמשיכי במקום שמשפיע עלייך ככה.
דרך אגב, באיזה תפקיד את?

שואל השאלה:
בקשית. סוג של תצפיתנית של הים..
תפקיד מאוד אינטנסיבי וקשה

ואוו תקשיבי דחוף ללכת לקבן שיתן המלצה לעברה דחוף להגיש טופס 55 ולחפןר ולחפור ואם כל המאמצים האלה לא יעזור תצאי מהצבא אל תסבלי