איך עמים יכולים להרוס את עצמם?

הנני לחלוק על קביעת העונה שמעליי. לדעתי, בחינת דעת הגונה והוגנת תכיר ביחסויות - התקופתית, המקומית והתרבותית - ותוכל לשפוט את ידיעתו והבנתו של אדם במסגרת אותן יחסויות, לא באופן מוחלט ומוטה (תקופתית, מקומית ותרבותית). אם, למשל, תשפטי רופא בן המאה העשירית לספירה - אמת, בבחינה שטחית ובלתי ביקורתית באמת תוכלי להתנשא עליו בנקל ולראות בדעתו שגיאות לאין-ספור ובלבולים משעשעים למדי, אך בבחינה הגונה יהא עלייך ללמוד את רמת הרפואה במקומותיו, בתקופתו ובתרבותו ולשפוט רמתו המקצועית ביחס לרמה זו או לרמות אלה ולא באופן מנותק הקשר (עם זאת, אינני מניח בהכרח שיש בדבריי משום חידוש לך - אולי זו, בפשטות, זווית התייחסות שלא עלתה בדעתך באותה עת או נקודה שבחרת לא לפתח.)

לו רק יכולתי להיות מודרניסט כמוך (ולא להידרדר לי אל הפוסט-מודרניזם).

מסכים לחלוטין. הדוגמה הכי עדכנית זו ונצואלה שהלכה אחרי הוגו צ'אבס בטירלול קומוניסטי והלאימה את כל שדות הגז והנפט שלה, עכשיו היא מתפוררת.

מסכימה, וגם לא להתעסק בתפל.