היה לי חבר ונפרדנו לפני יומיים

ככ קשה לי כי יש לי ממנו הרבה דברים תמונות תלויות סווטצארטים דברים שקשורים אליו בחדר בטלפון ובכל מקום... זו הייתה יותר כמו פרידה משותפת ולמרות שאני יודעת שזה היה הדבר הנכון נורא קשה לי עם זה ובכיתי במשך שלוש שעות כשזה קרה אבל הוא ישר המשיך הלאה נפגש עם חברים שלו (שהם חברים משותפים אז שאלתי את אחד מהם אם זה בכלל הזיז לו ומה הוא סיפר לו ומה שגיליתי שהוא אפילו לא היה נראה מבואס הוא סיפר להם שקרים על איך נפרדנו ולמה וגם אליי פשוט היה מגעיל בפרידה) היינו ידידים לפני שנהיינו זוג וכשנפרדנו ביקשתי ממנו שנישאר ידידים ופשוט היה נראה שלא אכפת לו אז ככ התבאסתי שעכשיו אני פשוט ישר מנסה להתגבר כמוהו על הפרידה, ביום שנפרדנו ישר יצאתי עם חברות והסתובבנו עד מאוחר ועשיתי שטויות פשוט ואני מנסה לעשות כאילו שאני בסדר והכל בסדר בגללו אבל אני כל חצי שעה בוכה כמו מטורפת מחדש כשמשהו מזכיר לי אותו או כשאני רואה משהו שקשור אליו, וכן אני יודעת שיעבור לי ושזה הדבר הנכון שהיה צריך לעשות זה מה שרציתי אבל עדיין ככ קשה לי עם כל המצב ואנחנו גם גרים באותו מושב והכל ככ קשה. והיו כאילו ככ חמודים ביחד יש לי יותר מדי זכרונות ממנו ודברים חמודים כאלו שהיו שלנו וגם ביום שני אני עוברת בית ספר (בלי קשר אליו) אז הסתדר לי טוב ככה לפחות אני לא אראה אותו יותר מדי אבל קיוויתי שהוא יהיה איתי במעבר הזה כי אני בטוחה שלא יהיה לי קל