מי שמאמין בה', למה בתקופת התנ"ך הוא התגלה לבני ישראל פעם אחת או יותר ובכמה המאות האחרונות הוא לא התגלה בכלל?

התקופה הזו היא מיוחדת/שונה.
קוראים לזה הסתר פנים.
גם במגילת אסתר לא כתוב אלוקים פעם אחת אפילו.. ולכאורה זה השתלשלות טבעית, אבל בעצם הכל מה' גם בהסתרה.
יש מושג של בחירה חופשית, העולם שלנו לא נועד להיות עולם מלא רובוטים שיודעים שיש הקבה..איפה הניסיון פה?
לייחס לקב"ה רצון לבידור זו תפיסה קצת ילדותית, הוא מעל המושגים האלו.

לאלוקים אין עצבים, שכח מזה. אי אפשר להשפיע עליו יתברך. הוא לא צריך אותנו, אנחנו צריכים אותו.
מה שכן, לקראת הסוף זה יהיה ידוע לעולם שיש אלוקים (עד אז תהיה בחירה) והכופרים יקבלו את העונש שלהם לדורי דורות.

שואל השאלה:
משהו שכתבתי בשאלה גרם לי לכפור?

את לא מפחדת מהאיום הגדול?

דרך אגב, ממליץ על המאמר שמסביר מדע הקב"ה לא צריך להוכיח את עצמו כל פעם מחדש (בקישור המצרוף).

אביא לך גם את דברי הרמב"ן בסוף פרשת "בא".

"בעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו ונעתיק הדבר אל בנינו ובניהם לבניהם ובניהם לדור אחרון, והחמיר מאד בענין הזה כמו שחייב כרת באכילת חמץ (לעיל יב, טו) ובעזיבת הפסח (במדבר ט, יג). והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב כמו שאמרו (ברכות כא) "אמת ויציב דאורייתא" - ממה שכתוב (דברים טז, ג) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", ושנעשה סכה בכל שנה וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים, והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים, שלא ישתכחו ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלהים כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו וגם בנבואה והאמין בכל פנות התורה" (רמב"ן על שמות יג, טז).

שואל השאלה:
תוצאה בבקשה תענה אם משהו ממה שכתבתי בשאלה נחשב לכפירה

שואל השאלה:
את התגית הראשונה אני אשנה לאלוקים
חוץ מזה אין?

זה נחשב הרהורי כפירה אני חושב.
אבל אין בזה רע, כל עוד זה בשאיפה להבין יותר.

השאלה עצמה לא כפירה, כל עוד היא לא באה להתריס. אב ללייחס לקב"ה "עצבים", או "בידור" - זה נראה לי מיותר...

"וכיון שנתברר שאינו גוף וגווייה, יתבאר שלא יארעו ולא אחד ממאורעות הגוף: לא חיבור ולא פירוד, ולא מקום ולא מידה, ולא עלייה ולא ירידה, ולא ימין ולא שמאל, ולא פנים ולא אחור, ולא ישיבה ולא עמידה. ואינו מצוי בזמן, עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומניין שנים; ואינו משתנה, שאין לו דבר שיגרום לו שינוי.

ואין לו לא מוות ולא חיים כחיי הגוף החי, ולא סכלות ולא חכמה כחכמת האיש החכם, לא שינה ולא הקיצה, ולא כעס ולא שחוק, ולא שמחה ולא עצבות, ולא שתיקה ולא דיבור כדיבור האדם. כך אמרו חכמים, אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה, לא עורף ולא עיפוי.

והואיל והדבר כך הוא, כל הדברים הללו וכיוצא בהן שנאמרו בתורה ובדברי נביאים--הכול משל ומליצה הם, כמו שנאמר "יושב בשמיים, ישחק" (תהילים ב,ד), "כיעסוני בהבליהם" (דברים לב ,כא), "כאשר שש ה'" (דברים כח ,סג), וכיוצא בהן. על הכול אמרו חכמים, "דיברה תורה כלשון בני אדם". וכן הוא אומר "האותי הם מכעיסים?" (ירמיהו ז, יט); הרי הוא אומר "אני ה', לא שניתי" (מלאכי ג ,ו), ואילו היה פעמים כועס ופעמים שמח, היה משתנה. וכל הדברים האלו אינם מצויים אלא לגופים האפלים השפלים, שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם. אבל הוא ברוך הוא יתעלה ויתרומם, על כל זה" (משנה תורה, הלכות יסודי התורה, פרק א, הלכות יא-יב).

הקב"ה אוהב את כל בריותיו רוצה בטובתם,
העולם שלנו נעשה חומרי יותר ומימילא אין גילוי שכינה ממש, ויש לכך עוד סיבות, את יכולה להכנס לאתר הדברות יש שם מדור שאל את הרב.
אבל זה ברור שצדיקים בדור הקודם וגם בדור שלנו (פחות) היו מחוללים ניסים ואנשים ראו ניסים גלווים, כדוגמת הבבא ס-אלי, ועוד, אנשים שהיו קדושי עליון מופרשים ומזוככים, מכל טומאה, היו נמנעים מלהנות מהחומריות של העולם הזה, אצלם השכינה גלויה יותר והם יכולים להשפיע יותר.