יש ילדה אצלי בכיתה שהיא ממש מוזרה

אל תשפטי אותה, את לא יודעת מה היא עברה שהיא ככה.
זה בכלל אמור להצדיק? היא לא חייבת לאף דין וחשבון על מה שהיא עושה זאת זכותה.

לא...
כשנפש של בן אדם סובלת מהדברים האלה > היא שונה משל אנשים שאין להם.
הכל קשה, הפעולות היומיומיות נמצאות וקיימות כמובן, אבל פשוט הרגשה כבדה וקשה באופן כללי.
זה 'מצדיק' את ההתנהגות מכל היבט אפשרי, אלה דברים שמשפיעים על הנפש והמנטאליות, החשיבה הקוגניטיבית שלנו כבני אדם.
זה פשוט שונה.

היא אולי בוגרת בגיל, אבל לכולם יש בעיות כאלה ואחרות, יש כאלה שפותרים אותם ויש כאלה שבכלל לא באפשרותם.

מה זה קשור גדולים מספיק כדי להתמודד? אין גיל מסוים שבו פתאום מגלים איך להתמודד עם הפרעות נפשיות כאלה.
זה מאוד לא פשוט לחיות עם זה ואני לא מאחלת את זה לאף אחד, אז כן זה לגמרי מצדיק את ההתנהגות שלה.

נו?ו?מה היא מפריעה לך?במקום להגיד דבר כזה ולהסתכל עליה באופן מוזר אולי תנסו להתידד איתה ולהסתכל עליה כמו אל ילדה רגילה בת אדם עם נשמה שיושבת איתכם בכיתה?אולי היא זקוקה לחברים ולמילה טובה?אני מהגן ועד התיכון הייתה לי ילדה בכיתה חולת אפילפסיה ואני לא אשכח את זה באמת שאני מצטערת היום בדיעבד שפשוט הרבה פעמים שפטנו אותה למרות שהיינו ילדים אבל עדיין והיו פעמים שלא התייחסנו הכי יפה וזה פשוט כואב כואב ברמות!אתה לא יודע עם איזה קושי הילדה הזאת מתמודדת הקשיים שלך זה לא הקשיים שלה.במקום להסתכל עליה באופן מוזר וחריג תמצאו סיבה לשלב אותה איתכם ולגרום לה להרגיש יותר טוב הלואי שזאת תהיה המטרה שלכם ושל כל הכיתה.השאלה הזאת ממש עשתה לי רע.מזעזע

שואל השאלה:
אבל זה תמיד יוצא שאני יוצאת מושפלת בגלל שניסיתי לדבר איתה אבל היא בקושי עונה ויוצא שהיא מייבשת אותי.. היא איתנו 3 שנים בכיתה וכלום לא השתנה

מה מייבשת אותך את לא מבינה שיש לה בעיה?היא כנראה מופנמת כנראה קשה לה כנראה היא מרגישה דחויה בשבילך זה קל לדבר אבל לא בשביל כל האנשים זה קל.למה את שופטת?

את מודעת למצב הנפשי שלה אבל עדיין מאשימה אותה?
אם את לא מסוגלת להתמודד עם זה אז אל, אף אחד לא ביקש ממך ספציפית לדבר איתה או לנסות ליצור קשר איתה.

(טיפ: אולי להתחיל שיחה בווצאפ יעזור, את צריכה להציב ביטחון בין שניכן כבסיס, תנסי לגרום לה להרגשה "בטוחה" איתך, שאת חברותית ושאתן בשיוון)

ברור שלא תדבר איתך עם זה מה שאת חושבת עלייה , יש אנשים שמרגישים את זה ויודעים מה את חושבת אליהם
אני לפני שנה שלא היו לי חברים בכלל בכיתה ניגשו אליי שתי בנות בזמן שהן צוחקות ואומרו לי היי מה קורה , אל תהיי לבד למה הן צחקו אין לי מושג בגלל זה עניתי יבש
ה שקשה לה עם החיבור אם אנשים לא אומר שהיא מוזרה
אז מה את מבינה עד שלא תהיי בנעליים שלה לא תביני
חרדה חברתית זה לא משהו שפשוט יום אחד מחליטים שרוצים להעלים את זה וזה נעלם לי לקח איזה שנה להיפטר ממנה אבל היא עדיין קיימת

יש לנו גם אחת כזאת בכיתה בול כמו מה שכתבת ואנחנו גם כיתה יא.
לדעתי פשוט תנסי לגשת אליה ולשאול אותה משהו שבי לידה

בתור אחת שיש לה בדיוק את אותם שלושה הדברים, זה קשה. תיגשו אליה בעדינות ואל תוותרו על להתחבר איתה, אל תסתכלו עליה כנחותה או מוזרה...

אני גם די כזה:)

אמנם עכשיו פחות אבל בשנים קודמות?

קשה להתמודד עם מחלות נפש בכל גיל
והיא ממש לא מוזרה, את היחידה שמוזרה כאן את מודעת לכל הבעיות שלה ועדיין מאשימה אותה?

היי:)
תמשיכי לנסות עוד ועוד, אל תוותרי.
כל יום תבואי אליה עם חיוך ותגידי 'בוקר טוב מה נשמע'?
גם אם היא לא תגיד כלום תמשיכי עם זה כל יום, אני בטוחה שבתוך תוכה היא ממש מעריכה אותך, גם אם קשה לה לבטא את זה.
בהצלחה !

אם תיראי על הנושא הזה תביני כמה זה קשה לה, זה לא כמו לכל אדם לא משנה מה הגיל

היי אני חושבת שאין גיל להתמודד עם דברים ובכל גיל יש דברים שיכול להיות קשה לבן אדם ולא צריך לשפוט אני חושבת שאם את/ה מעוניין/נת זה יכול להיות נחמד שתפני/ה אליה ותנסי/ה ליצור איתה קשר אני חושבת שהיא תשמח

אנשים עם חרדה חברתית ודיכאון ואוסידי במצבים מסויימים חיים מהרגע להרגע ומתקשים מספיק לקום בבוקר ולתפקד וללכת לבית ספר בלי ללכת באמצע. אני סבלתי מחרדה חברתית ודיכאון בגיל הזה וזה קשה בטירוף במצב כזה להתחיל שיחות עם אנשים בלי לחשוב 500 פעם ולהנות מדברים שרוב האנשים נהנים מהם. אני עד עכשיו נלחמת עם עצמי לתפקד אז מעריצה אותה שהיא באה ללימודים למרות כל החרדה. אני הייתי באשפוז כמעט כל יא. זה לא שהיא זקנה, היא פשוט לא יכולה להנות. ממליצה לנסות לשלוח לה הודעה בווצאפ כמה אנשים ולהגיד לה שבא לכם שהיא תהיה חלק ושאם היא צריכה לדבר אתם פה. זה יפה שאתם חושבים עליה :)

שואל השאלה:
אוקיי הייתי בשיעור אז לא עניתי ועכשיו אענה.
כשהיינו בכיתה ז היא הייתה די חברה שלי והיא הייתה יותר פעילה והיו לה חברות ולא יודעת למה היא ככה..
אני ניסוי המון פעמים לשבת איתה אבל היא ממש ממש התביישה ואני לפעמים חייכתי אליה והיא לא חייכה בכלל והסיטה את הראש במירמור ועצב..
כל הכיתה שלי לא מתייחסים אליה ובשנה הראשונה שהיא הייתה איתנו ילדים כל הזמן צחקו עליה והיא כמעט בכתה ולא עשתה כלום..
ילדות מהכיתה שראיתי מהצד צרחו על המורה ובכו שהן לא רוצה לשחק איתה באיזה משחק חברה שבו מדביקים לה מדבקה של תכונה שלה..
אני גם ביישנית אבל הם ממש לא והם עסוקים עם חברים שלהם.. המחנכת שלה קראה לה בכיינית רק כי היא בכתה כמה פעמים כי היא בכוונה לא התייחסה אליה המחנכת הזאת..
היא באמת במצוקה? זה נשמע מצב קשה? זה עצוב לי שזה קורה לה :(

גם לי יש..

זה נשמע שממש רע לה. הייתי ממליצה לדבר איתה באמת, שלפחות תראה שמישהו חושב עליה

שואל השאלה:
american beauty על מה אושפזת אם אפשר לשאול?

הייתי מאושפזת 8 פעמים, רוב הפעמים נכנסתי בגלל שניסיתי להתאבד אבל היו אשפוזים על פגיעות עצמיות ממושכות והפרעות אכילה

שואל השאלה:
וואו נשמע קשה מאוד..
למה איזה בעיות היו לך?
את חושבת שהמקרה של הילדה מצריך גם אישפוז?

גם אני הייתי מאושפז..
חצי שנה:)
לא כזה הרבה אבל פפ

שואל השאלה:
למה אתה אושפזתה אם אפשר לשאול?

אני לא פסיכיאטרית אז לא יכולה לקבוע דבר כזה
יש לי דיכאון,פוסט טראומה מורכבת, הפרעת אכילה והפרעת אישיות גבולית
וזה קשה אבל מתרגלים

שואל השאלה:
אה שכחתי להגיד גיליתי שיש לה גם אישיות גבולית מה זה כזה קשה?
וואו זה ממש עצוב שיש אנשים שסובלים ככה..

שואל השאלה:
גם שמתי לב שיש לה פחד מילדים.. היא פעם אחת שאלה אותי ואת חברה שלי אם אנחנו הולכות לגן שזה קשור למחויבות הקבוצתית ושאלנו למה והיא התחילה לבכות שיש לה טראומה שילדים התעללו בה פעם כשהייתה בגן..

אני אושפזתי בגלל דיכאון וכו'

וחרדות חברתיות ועוד

שואל השאלה:
אז אתה אומר שהיא צריכה אישפוז לדעתך? אתה אושפזתה מבחירה או בכפייה?

תנסי לדבר איתה אולי קשה לה

שואל השאלה:
אבל ניסיתי.. אדבר איתה מחר כי היא לא באה היום.. אתם אומרים שזה אשמתה ושהיא צריכה להתמודד עם זה? או שהיא צריכה תמיכה רבה?

כמובן שזו לא אשמתה

אני לא חושב שהיא צריכה אישפוז
אני גם לא חושב שזה עניינך אם כן

אני אושפזתי בכפייה