איך לא להיות מובכת מזה שאני לבד בהפסקה

ללכת לשרותים עם הטלפון

להיות בטלפון בבצפר אבל לא בכיתה

אם מרשים לכם טלפונים בבית ספר אז תשבי על הרצפה או על שולחן בבניין השכבה ותגלשי בטלפון... אני גם כזאת.. יושבת איפה שהוא במבנה, תופסת לי את המקום המקום שלי, אני באמת לבד.. אף אחד אפילו לא בא לשאול מה קורה חוץ מכמה מורים.. וגולשת בטלפון למרות שלפעמים זה קצת משעמם אבל בסדר.. מבחינתי אצלי זה כבר נקרא שגרה...

אנונימית יקרה, אני שומעת כמה את כואבת ומאוכזבת מהבדידות איתה את נאלצת להתמודד בהפסקות, בדידות שאולי גורמת לך להרגיש מפוספסת ושלא רואים אותך באמת.. כאילו בפאזל החברתי הענק הזה בהפסקה את לא מוצאת את מקומך, מפחדת שיתייחסו אלייך כבלתי נראית, או אולי יותר גרוע- שאחרים יראו בך מושא ללעג וכך יפגעו בך אף יותר.. ונראה שאת כל כך רוצה ומבקשת למצוא את החלקים אליהם תצליחי להתחבר, למצוא אנשים שאיתם תוכלי להרגיש בנוח ולמצוא את המקום שלך כחלק מפאזל שלם..
יקירה, אני רוצה להזמין אותך לאתר של עמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), בו יש צ'אט אישי ואנונימי לחלוטין, דרכו אפשר להתכתב עם אחד ממתנדבי סה"ר, לספר ולשתף במה שעובר עלייך. אם תרצי, נשמח לשמוע ממך, להיות לך לאוזן קשבת ולנסות לחשוב ביחד על עוד דרכים להתמודד. הצ'אט פעיל כל יום מלבד שישי בשעות 21:00-00:00, והלינק אליו מצורף למטה.
שולחת חיבוק,
מתנדבת סה"ר