מה הדבר שהכי שבר אתכם בחיים?

לראות את אמא שלי או חברות שלי סוכות בגללי

כש"חבר" שהיה לי ביסודי עשה עלי חרם למשך כמה שנים(מב' עד ה'), עד שלא עברתי לבית ספר אחר

לראות את סבא שלי בוכה כי לסבתא שלי יש אלצהיימר והיא לא זכרה אותו

אין לי בעיה עם דברים קשים שקורים לי אבל ברגע שאנשים שחשובים לי עוברים משברים או דברים קשים זה שובר אותי

לגלות שאני צריכה ללבוש פאקינג מחוך
פירק אותי

קרה לי פעם שמורה כתב לי f המבחן וכתב משהו אנטישמי לא זוכר, רק בגלל שאני יהודי

דיכאון

שבגיל 15 נאנסתי ונכנסתי להריון :(
אבל התגברתי על זה ועשיתי הפלה ועכשיו אני בת 17 עם בן זוג אוהב ומבין

לקלוט שביזבזתי 4 שנים מהחיים שלי ושתכלס אין לי חברי אמת

שהייתי צריך לגלות דרך תמונות שהייתה לי אחות תאומה שמתה כשהייתי ממש קטן, ולא דרך ההורים שלי.

וואו מלא

כל הדברים האלה שברו אותי קצת אם בכלל

שהאקסית הלכה לי מבלי לומר מילה

שאבא שלי פשוט בודד אותי מהחברה שלי בגלל שהוא פחד שאני אגרר לדברים.

לראות את ההורים שלי בוכים

התעללות בכיתה ו
שידיד טוב שלי מת וסיפרו לי יומיים אחרי בטעות

כשאהבה של חיי נפרד ממני

אני לא נשבר אני ניהיה חזק יותר בכל יום שעובר וגם אתם צריכים לעמוד מול מה העולם יזרוק עליכם ולזרוק בחזרה ישר לפנים

ליהתמודד עם חרם ודיכאון לבד בערך כל היסודי

היה עלי חרם כל היסודי אבל זה לא שבר אותי כמו שמישהי שאהבתי לא רצתה אותי גם אחרי שהיא נתנה לי להאמין שיקרה משהו (קרה השבוע)

שסבתא שלי נפטרה

שחברים שלי מתו כשהייתי שם
ואני ניצלתי...

הדיכאון מהתיכון, משהו אחד שא י תמיד אזכור זה שפעם אחת חזרתי הביתה ב8 מהבית ספר (כרגיל) אכלתי התקלחתי ופשוט הלכתי לישון, לא דיברתי עם אף אחד כי פשוט הרגשתי מת, ואז אבא שלי רצה לדבר איתי כשכבר הלכתי לישון ופשוט סוג של ניפנפתי אותו

בכיתה ה' שחברה הכי טובה שלי ארגנה עליי חרם *רק כי לא חשבתי כמוה\כמותה* קיצקיצ אז כול הבנות היו נגדי אבל לפחות היה לי את הבנים (?)

לגלות ביסודי שאין לי חברים אמיתיים וכולם יעזבו אותך בסוף

התהליך של היציאה מהארון

הרגע שאמא שלי הבינה שאני אנורקסית והיא בכתה מלא

רולר סרפר (סקייטבורד עם שני גלגלים),
רצפה מעט רטובה
ויד שבורה

שאיבדתי את הקשר עם אבא

הקראש שלי.
(נו זה שנון)

שאמא שלי אהבתי הנצחית היום מתה

כיתה ז

לדעת שההורים שלי לא מקבלים את חבר שלי בגלל שהוא אתיופי

שאני קולטת שבזבזתי 9 שנים בהחיים שלי בלחרוש, בללמוד, בלא לנשום, מתוכם ב4 לא היו לי חברים.
הכי עצוב לי זה שכשאני מסתכלת על שנה שעברה אני לא מצליחה להיזכר כמעט בשום דבר שקרה בלי תמונות

אוקיי מאיפה מתחילים?
חרם מכיתה ג עד ו שבגללה כמעט כל סוף שבוע בכיתה ו חשבתי ברצינות על להתאבד וכמה פעמים הייתי רגע מזה
חברה שלי שאני לא יכול לדבר איתה ולא דיברתי איתה כבר חודש כי ההורים שלה הם לא ביג מיאו
חברה שלי נפרדה ממני אחרי שהיא בגדה בו עם חמישה אנשים שונים
זה שאני מיוחד(רוב הדברים לא טובים)
שאני בחיים לא ידע איך זה לשמוע באמת):
שיש לי משהו ביד ואני וזה כנראה בחיים לא יעבוד
האוזן שלי
ושנולדתי(:
חוץ מזה הכל סבבוש
אה כמובן איך יכולתי לשכוח דיכאון של ארבע שנים
מיני פיצולי אישיות
ודימיון יותר מידי מפותח שגורם לי להזיות ודימיין חיים טובים ואז להתעורר באמצע שיעור עברית ולרצות למות
וחיבוב מוזר למוות
אה כע ונראלי שאני קצת משוגע
טיפטיפונת
חיחיחיחיחיחיחיחיחיחי

כמה דברים
הקשר שלי עם המשפחה
ידיד שאהבתי והתאבד
סרטן לחברה הכי טובה
שיברון לב וכאלה

אונס והורים מכים

כשהתאשפזתי באשפוז פסיכיאטרי חצי שנה.

שהכלב מיינקראפט שלי מת

שאנשים שאני אוהבת בדיכאון.
שאני רואה אנשים עצובים/בוכים שאני לא מכירה.
שמישהו שקרוב אליי נפטר.
סרטונים עצובים ואו אני כלכך רגישה לזה..
לשמוע על אנשים שעברו הרבה דברים קשים בחיים שלהם ומתמודדים עם זה יום יום.
היחס שיש לילדים בעלי מוגבלויות , שלא מבינים אותם , צוחקים עליהם , נרתעים מהם , שהם בעצם בנאדם לכל דבר!.
שגיליתי שרוב האנשים שחשבתי שהם חברים שלי וחברים שהיו הכי קרובים אליי סתם נצלו אותי .
חרם שעשו עליי בכיתות ז-ח.

כשאבא שלי נפטר חי מול העיניים

שהבנתי מתישהו שההורים שלי לא יהיו איתי כל החיים

שהחבר הכי טוב שלי התאבד

איבדתי חברה טובה בלי להפרד ממנה בכלל

לראות את התוכי שלי בורח מהחלון לעצים..זה קשה

שנולדתי וזה לא היה בטעות

סבא שלי נפטר מסרטן.. זה שבר אותי לגמרי לאיזה 4 שנים של אשמה

לעכל את העובדה שההורים שלי מתגרשים וכל המציאות שלי תתהפך
עכשיו אני בסדר עם זה לכל השואלים אבל זה לקח זמן ולפעמים זה עדיין קשה לי
אם מישהו/מישהי עברו חוויה דומה וצריכים עזרה או ייעוץ תדעו שאני פה❤

לשמוע רגע לפני עבודה שאבא שלי נלקח באמבולנס טיפול נמרץ וחייב ניתוח דחוף שיש 50 אחוז הצלחה בו ו50 לא....עוד רגע התעלפתי כששמעתי את זה ממש נשברתי וגם נשברתי כשאחרי הניתוח היה בהרדמה מלאה 24 שעית היה מחובר להמון צינורות וגם בפה ולא יכל לתקשר איתנו גם כשהתעורר זה באמת הכי שבר אותי אותם רגעים

סבתא שלי נפטרה

להיזכר בגיל 11 באונס שעברתי מסבא שלי בתור ילדה קטנה בת 6
כשסבתא שלי חולת האלצהיימר (זכרונה לברכה) שכחה מי אני ביום ההולדת שלי
שאמרתי לאבא שלי שאני אוהבת אותו והוא התחיל לצרוח עלי שאני מפריעה לו למרות שהוא סתם צפה בטלוויזיה
ובכללי מלא דברים דפוקים במשפחה שקרו ככ מהר

הבילבול המיני שלי.

הפרעות אכילה (עדיין) דיכאון (עדיין) חרם, בעיות עם ההורים, מוות של סבא שלי , ועוד מלא דברים, כישלונות, ועם חברות

כשאף פעם בחיים שלי לא היו לי חברות אמיתיות (עד עכשיו מתמודדת לבד)
אין לי אף אחד בחיים כולם מזוייפים
נצלנים, שקרנים ובוגדים אני הפסקתי להאמין בחברות אמת כי להגיד תאמת אף פעם לא הרגשתי חברות אמת אין לי מושג מה זה פשוט יושבת לבד מאז ומתמיד :(

לימודים

לראות את אמא שלי בוכה כי כאב לה עלי

אונס.

האתר הזה
מה אף אחד לא כתב את זה?

בריונות
הפרעות אכילה חרדה וכו
ההורים שלי המדהימים כפרה עליהם
הפקות תיאטרון יימח שמן
הטרדות מיניות
חטפו אותי
זהו חח

היום הזה מתקרב לשם

התקופה שרציתי להיתאבד

אמא שלי אמרה שלי שהיא שונאת אותי

לשמוע מסבתא שלי שסבא שלי נפטר.
פירוק המשפחה שלי.
המוות של חיית מחמד שלי.

עם חוסר תמיכה מצד ההורים הייתי יכול להתמודד, עם הכאב שהם העבירו אותי כל יום מחדש כמעט ולא. זה שרט אותי, שבר אותי, צילק אותי.
הם נגעו לי בנקודות רגישות שאין כמותן, שנה שלמה שלא הפסקתי לבכות.
מה שהכי גרוע, כנראה, זה שהם חושבים לאחר כל זה שהם בסדר גמור ושאני הבעייתי.

bad ass bitch, i felt that(especially the sarcasm in you "voice")

לראות שאחותי חתכה וראיתי את כל הדם.. (היא בטיפול) אני חושבת שעוד שנייה התמוטטתי מבכי לשמוע אותה שהיא רוצה למות..
אני מפחדת לאבד אותה :(

אגב אחותי חתכה כי היא מרגישה שהיא נטל, לא שייכת לחברה, החברה הרחיקה אותה והיא הייתה לבד רוב הזמן ביסודי, חטיבה תיכון
היא לא מספרת יותר מדי, אבל יש לי הרגשה שהתעללו בה
ואחותי היא דבר מדהים, אופי מיוחד, מראה מיוחד שבאמת אני לא אומרת אותו בגלל שהיא אחותי.. עצוב לי שהיא פגעה בעצמה בגללם אותם אנשים.
והיום לדעתי היא חותכת בגלל הטראומה,הפחד, הכאב הנפשי שלה, להיות שוב כזאת..
אמא שלי בוכה כל לילה, היא נהייתה חולה בגלל המצב של אחותי..
ואני מהצד מתפללת שאחותי תחזור להיות כמו שהיא הייתה פעם...

^מקווה בשבילך שיהיה טוב
גם אחותי חתכה בגלל אותם הורים חרא(מה שכן היא לא חתכה ורידים "הסתומה" ולא חשבה בכלל על למות אלא יותר לכיוון תרפיה אני מניח, כאב פיזי עדיף על נפשי)

שלא האמינו לי שאני בדיכאון עד שהתמוטטתי

דיכאון.
ניתקתי קשר אם הרבה אנשים
התדרדרתי בלימודים

לראות את אמא שלי מביאה לי את השקל האחרון ללכת להנות עם חברים ובוכה מתחת לשמיכה כי אין לה כסף לקנות לחם

כשסבא שלי סובל ממשהו ומבדידות..

ואו.
אמא שלי - לראות אותה בוכה , סובלת
האהבה הראשונה - הייתה אהבה נכזבת מאוד קשה ..
אבא שלי - שבכה ואמר שהוא מאמין בי ואני חזקה ואני חייבת לקום מזה..

תשובות שליליות שקיבלתי בחיים, פרידות מאנשים קרובים,

שהתגייסתי

אמא שלי. ההיא מביאה לי עצבים וכעס וכל כך הרבה שליליות לחיים שלי ואני מתה שאני הגיע לגיל 18 ולא אצטרך לראות אותה יותר

הפרעות אכילה-משם הכל התחיל

העובדה שאין אלוהים
נקרעתי ביני לבין האמונה
והייתי צריכה לבחור בין הערכים שלי, וכל הדברים שאני מאמינה בהם, ואפילו אני עצמי
לבין האלוהים שבניתי לעצמי בראש
זה היה קשה, וזה באמת שבר אותי ואיבדתי חלק גדול מעצמי בדרך
מוכנה למינוסים

התאהבות

בית ספר...

הרבה דברים.
אבל כרגע? שאור קיבל מקום שלישי ועדן ראשון
זה פשוט לא פייר.

פעם הייתי תולש שיערות מרוב לחץ (זה לא היה ממש תלישה, זה יותר לא בכוונה) הייתי עושה את זה במשך המון זמן, ואני זוכר שהייתי בדיוק בחול עם ההורים שלי והלכתי לישון ובבוקר כשקמתי המיטה פשוט הייתה מלאה בשיער. המון שיער. (אני בן, גם ככה השיער שלי היה די קצר)
לא יודע אם זה שבר אותי אבל חטפתי כאפה של החיים והבנתי שאני חייב להפסיק עם זה. הבנתי את זה גם קודם, אבל רק אז כשראיתי את הכמות הבנתי כמה רע זה עושה לי - התלישה וגם הגורם לתלישה, הלחץ.

כשטוני מת... גאד, זה היה קשה
האמת... אני לא מרגיש מאוד שבור, יש לי חברה מדהימה שעושה אותי מאושר, חברים אדירים שתומכים בלי סוף ומשפחה חמה ונורמלית

אולי זה רק אצל דתיים ככה, אולי זה רק אצלי ככה, אבל יש מלא תמיכה מהחברה בכל מצב, קשה להישבר ככה

האשפוז הפסיכיאטרי הראשון שלי בגיל 12.
ושקיבלתי התקף לב בגיל 15 כתוצאה מאנורקסיה

שאלה לי לא ניצחה בסוף

כשאח שלי הגדול התעלל מינית בי ובאחותי הקטנה בערך 4 שנים
משפחה אלימה, בעיקר אבא שהיה מכה אותנו ומוציא עלינו את התסכולים שלו מהעבודה ואמא לא היתה עושה עם זה כלום.
עוד אח שהיה מרביץ לי כל שני וחמישי.
את כל הכעס הוצאתי בבית ספר המקום היחיד שלא היו מחזירים לי אז הייתי מתעללת ומרביצה לבנות וגרמתי שיעשו חרם על ילדה למשך כמה שנים היום אני כלכך מצטערת על זה. ברחתי משיעורים כל הזמן והייתי מפריעה למורות ואז הייתי חוטפת על זה עונשים וצעקות
אחרי שעברתי בית ספר ניסיתי להתחיל דף חדש אבל נהייתי חסרות ביטחון ולא היו לי חברות
בסופו של דבר אבא הפסיק להרביץ כי אחי הגדול הזמין לו משטרה ומאז הוא פוחד להכות אותנו
שנתיים אחרי קיבלתי את הפוסטראומה וניזכרתי בהכל והייתי בדיכאון מלא זמן ואף אחד לא ידע.
אחרי זה בולימיה, בהתחלה לא הקאתי, רק אכלתי מלא והרגשתי רע וחוסר ביטחון כלפי הגוף שלי ואז גם המשפחה שלי זרקו לי הערות על המראה והתחלתי להקיא והסתרתי את זה עד לא מזמן שזה כמעט שנתיים, כל היום הרעבתי את עצמי ואז בערב היו לי התקפי בולימיה
בקיצור אני עכשיו בטיפול פסיכולוגי וכנראה אקח כדורים נגד הדיכאון

ניצול מיני
ריקנות
בדידות
חוסר אהבה
חוסר תמיכה

האנונימית עם המחוך כן זה קשה
ולשאלה כשגיליתי שיש לי עקמת אני וכשאני מתחילה לחשוב על זה אני תמיד בוכה

שבגדו בי,שההורים שלי התגרשו,כל התקופה הזאת שוברת אותי

סבא שלי נפטר. והיה פיצוץ עם כל החברות שלי ונשארתי לבד. הייתי לבד כמה חודשים והייתי בדיכאון לתקופה ארוכה (לא מאובחן, פשוט כל הזמן הייתי בוכה והיו לי מחשבות לפעמים. לא על להתאבד, אבל על מוות בכללי... לא יודעת, פשוט הייתי עצובה. הכל קרה בערך באותו פרק זמן והיה לי קשה).

לראות את אבא שלי מגזים בעישון ולא מקשיב למשפחה שלי
עד שלבסוף הוא עבר אירוע מוחי ועדיין נמצא בבית חולים.

לחיות בתחושת אי שייכות למשך כל תקופת היסודי בגלל הצקות וירידות מאחרים. היו פעמים שהעיפו אותי ממקומות, איחלו לי דברים נוראיים, חטפו לי דברים בצחוק וצעקו עליי אם עשיתי משהו לא נכון, דחפו לי ג'קט לפרצוף וניסו לחנוק אותי.

המוות של אבא שלי אני מניחה

הרגע שהכי שבר אותי?
זה היום שסבא שלי נפטר..
הייתי בת 11 וזה היה היום שהייתי צריכה לקבל מכה בפנים ובבום להבין שלאבד דברים זה הרבה יותר קל ממה שאני חושבת..
מאז שסבא שלי נפטר רק נוצרו לי יותר ויותר בעיות וכמובן נהייתי רגישה בצורה מוגזמת, כל דבר פגע בי וכמובן שהגעגוע זה הדבר שהכי כואב, כי אתה חושב שאתה מצליח להתגבר אבל זה בא וצובט אותך מבפנים וזה כמו לאבד את הבן אדם מחדש.

הידיעה שגם אני הולכת למות לא משנה אני אעשה וגם כל מי שמסביבי כרגע ימות מפחידה אותי ואני לא אשקר, מורידה לי את הרצון לחיות.

יש עוד 200000 דברים אבל אני אומר רק עוד דבר אחד, שאני רואה כאב אצל אנשים/בעלי חיים אחרים ואני רואה אנשים שגורמים לכאב לאחרים.

אח שלי כשצחקתי שאמא מענישה אותו

לחשוב שבגלל שהסביבה שלך דתיה אז אתה אשם שאתה לא כמו כולם ולנסות ליהיות שמח בזמן שאנשים אומרים לך כל יום שאצה מטומטם

שירים של בן זיני וטיילור

שכל ההתבגרות שלי הייתי בדיכאון והפרעות אכילה ועכשיו אני יותר טוב אבל אי אפשר להחזיר את השנים האלו יותר...

שהבנתי שאני והבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם הזה לא יכולים להיות יחד.

האקס שלי בגד בי, שיקר לי ומאוד פגע בי.
הוא ידע את כל נקודות החולשה שלי והשתמש בהן נגדי, גם אחרי שנפרדנו.

שאלה-לי להב לא ניצחה בכוכב הבא

בגרויות....

אלכוהול, אונס ,ptsd ודיכאון והאקס שהיה מתעלל בי מינית

דיברתי בטלפון עם מישהו שחשוב לי מאוד, הוא התחיל לדבר על ניתוק קשר
זה הפחיד אותי מוות, התחלתי לבכות לו כמו משוגעת בטלפון, הוא בסוף הרגיע אותי ואמר שלא התכוון
הוא התנצל אחרי זה כל כך הרבה פעמים בהודעות סופר ארוכות ואמר שהוא בחיים לא רוצה לגרום לי לבכות ככה (ושאף אחד אחר לא יגרום לי לבכות ככה ואנחנו עדיין בקשר עכשיו)

השנה: זאת הייתה תקופה שהייתי בריב מטורף עם החברה הכי טובה והיחידה שלי ובדיוק באותו הזמן חבר שלי נפרד ממני כי כבר לא הרגיש אלי כלום . גם כל הזמן של לפני הפרידה, הוא החזיק אותי שבוע מבלי לדעת אם הוא רוצה להמשיך תקשר או לא זה ממש שבר אותי כל התקופה הזאת.. והעובדה שכבר אין לי עם מי לצאת בשישי בגלל זה.. פשוט נשארתי לבד. למזלי אני בכיתה יב ככה שעוד מעט צבא או עתודה. חיים חדשים לגמרי;)
כשהייתי קטנה היה מישהו שניצל אותי מינית והייתי מאוהבת בו בטירוף.
שלחתי לו תמונות עירום ורק אחרי שגדלתי הבנתי מה באמת קרה שם. היום אני הידידה הכי טובה שלו והוא ביקש סליחה מיליון פעם..
אז כן.. זה מה שהכי שבר אותי

שההיתי בת חמש אבא שלי בגד באמא שלי ונטש אותי ואותה שנכנסתי לכיתה א עד ז ההיתי בחרם גם פיזי וגם נפשי
חטפתי מכות עם כיסאות שולחנות אבנים מקלות ולא עזרו לי אף פעם חוץ מאמא שלי שנלחמה שההיתי בכיתה ב לאמא שלי היה חבר
הוא היה מכה אותי עד ממש זוב דם ושאמא שלי ששאלה מה זה הסימנים אמרתי שנפלתי לא סיפרתי לה על זה כי רציתי שהיא תיהיה מאושרת איתו כאב לי מאוד כל החיים וההיתי לבד הציוניים שלי היו בפח הגעתי לכיתה ג ושם הגיע ילד מהכיתה ד שהיתיישב ליידי בשיעור ונגע בי ברגל ממש למעלה ושהגעתי סוף סוף לספר למנהלת שלי היא צעקה עליי שאני אשמה בהכל וזה בגללי
בכיתה ד ההיתי בשיעור והתעללו בי שוב והמורה ראתה ופשוט צעקתי די מחר אני עוברת מכאן ובתגובה היא אמרה
אני בטוחה בזה עכשיו תשתקי ותרשמי 50 פעם אני לא אדבר בשיעור החיים קשים אבל עוברים הכל תחייכו ❤ :)

להתאהב במישהו והוא לא מפסיק להשפיל אותי ולרדת עלי ... ואז בסוף גורם לחרם עלי כי אני גיימרית ...

ששכבתי אם בת היא אמרה לי אני לא מרגישה אותך בתוך
ואז היא אומרת לי נו מתי אני מרגישה אותך

שובר אותי שלעולם לא אדע איזה ארגון עשה לך את מה שעשה אנונימית.

חרדות ודיכאון

היו כמה דברים, חברה הכי טובה שהתרחקה ממני ללא סיבה ונותרתי לבד, שברון לב מהאהבה הראשונה שלי, ודיכאון שנמשך 4 שנים :(
עברתי את כולם ברוך ה', אבל זה לא אומר שעדיין לא כואב לי או שאין סיכוי שהדיכאון יחזור, כי תמיד יש סיכוי.

כשחברה שלי נפטרה..

שאף אחד לא אוהב אותי.

שואל השאלה:
אני רק רוצה להגיד שכרגע אני בוכה אני קראתי את כל מה שכתוב פה ואני פשוט בוכה.
אתם מדהימים!
ואני גם עברתי מלא דברים,אני מבינה אתכם אבל אתם יכולים להתגבר זה בסדר אלה החיים אי אפשר לשנות אותם אבל אתם יכולים לפעמים לשנות את עצמכם להתגבר על דברים עצובים ולא לבכות.
יש לכם חלום לכו תגשימו אותו,אתם רוצים חברים לכו ותשיגו אל תתייאשו,אתם רוצים להגיד למישהו/מישהי שאתם ממש אוהבים אותו/אותה תילכי ותגידו אל תוותרו אתם מסוגלים להכל אבל להכל!

שואל השאלה:
אם אתם רוצים לדבר אתם בשימחה יכולים.

אנונימית אני חושבת שכדאי שתגידי את שם הארגון, אנחנו יכולים להשפיע ובגדול את יכולה להציל ילדים מלהמשיך להרשם לאירגון הזה, אני כאובה מאוד על מה שעברת וקשה לי לחשוב שבני נוער ימשיכו לעבור את זה, בבקשה תאמרי את שם הארגון, זה חשוב כל כך.