מה לדעתכם ההבדל בין המוזיקה של היום לבין המוזיקה של פעם?

מתדרדרת עם השנים

הבדל ענקי.
המוזיקה של היום היא יותר... אלקטרונית כזאת.
מסובך להסביר.

סגנון, מילים

של פעם יותר טוב

הבדל גדול מאוד
האיכות פשוט ירדה כל כך, נדיר שתמצא היום במוזיקת מיינסטרים כלי נגינה. זה הכל במחשב ועריכות לקול

שהמוזיקה של היום פשוט חרא טהור

עריכה: על מה המינוס? זה נכון.

הבדל עצום, היום כמעט בכל מקום ציבורי כיום האוזניים מתקבלות על ידי צליל מוזיקת הפופ. בקניונים, בתים ציבוריים, מסעדות, מלונות ומעליות הצליל הסביבתי אינו שיחה אנושית, אלא שהמוזיקה התחלפה באוויר על ידי רמקולים בדרך כלל רמקולים בלתי נראים ובלתי נגישים שלא ניתן להעניש על חוצפן. יש מקומות שממתגים את עצמם עם צליל חתימה משלהם פולק, ג'אז או קטעים מהמחזות הזמר בברודווי. אולם לרוב, המוסיקה הרווחת היא של בנאליות מדהימה היא שם כדי לא להיות שם באמת. זהו רקע לעסק של צריכת דברים, לאין מסביב עליו אנו משרבטים את הגרפיטי של רצונותינו. הצורות הגרועות ביותר של המוזיקה הזו המוכרות לעיתים בשמה המסחרי, בשם מוזאק מופקות ללא התערבות של מוזיקאים, קולות הרקע של החיים המודרניים הם אפוא פחות ופחות אנושיים. קצב, שזהו צליל החיים, הוחלף ברובו בפולסים חשמליים, המיוצר על ידי מכונה שתוכנתה לחזור על עצמה עד אין סוף. ואין כל חוק נגדה. מונעים מאיתנו בצדק לזהם את האוויר של מסעדה בעשן, אך דבר אינו מונע מהבעלים לגרום ללקוחותיו זיהום גרוע בהרבה זיהום שמרעיל לא את הגוף אלא את הנפש. כמובן שאתה יכול לבקש לכיבוי המוסיקה. אבל אז יביטו עליך במבטים ריקים ואפילו עוינים. איזה מין מוזר זה, שרוצה לכפות את רצונו על כולם? מי הוא שיכתיב את רמות הרעש? כזו היא התגובה הרגילה. מוזיקת רקע היא עמדת ברירת המחדל. זו כבר לא דממה שאליה אנו חוזרים כשאנחנו מפסיקים לדבר, אלא הפטפוט הריק של תיבת המוזיקה. יש להחריג שתיקה בכל מחיר, מכיוון שהיא מעוררת אותך לריק המתנשא על שפת החיים המודרניים, ומאיימת להתעמת איתך עם האמת הנוראה, שאין לך מה לומר.

של פעם כמעט תמיד פשוט יותר איכותית טובה ואמיתית