אוף אני מרגישה כל כך רע עם עצמי אני לא מאמינה שחשבתי על זה בכלל

קשה מאוד, תנסי להגיד לעצמך:בסדר הייתי קטנה עלו לי מחשבות כאלה

גם אני עשיתי את זה, לא ממקום של תשומת לב.. ממקום שרציתי שיכאב לי נפשית

עבר קורה סקרנות גם לי קרה
אל תחשבי על זה פשוט
קרה לי גם מקרה , התקשרו אליי מבית החולים איפה שסבתא שלי שכבה ואני הייתי עייפה הלכתי לישון בלילה והווילונות ותריסים היו סגורים עד הסוף אז זה היה נראה לי אבל בעצם השעה הייתה 8 וחצי
כאילו חושב ובאותו רגע שהתקשרו חשבתי למה מתקשרים בשעה כזאת אולי היא מתה ? ואז אמרתי טוב שהיה מה שהיה ונפלתי לשינה
קמתי ב12 בגלל שהתקשרו לאימא שלי שהיא גוססת ובאותו יום היא מתה ;(
קיצור למה אני מספרת לך את זה
מסקנות אימא שלך בחיים תראי לה שאת מעריכה אותה זה מה שהכי חשוב לא מה שהיה בעבר כובדה שאת מתחרטת על זה

גם לי זה היה

גם אני עשיתי את זה (תאמת השבוע נראלי זה קרה לי) נראלי זה כולם ככה לול
לי זה לא נבע מתשומת לב זה רק דמיון תנסי לשכוח מזה ולא להתעמק בזה יותר מידי

גם לי היו "פנטזיות" כאלה.
זו דרך חלומית ורומנטית לקבל תשומת לב וסוג של הערכה. שנים היו לי וריאציות כאלה, למשל שכל המשפחה שלי תמות או רק אדם ספציפי (חס וחלילה!)
זו תשוקה לחיים "קסומים" ושונים, ספרותיים.

כולם רוצים תשומת לב.
כשחציתי את המעבר חצייה אני התחלתי לדמיין שמכונית כמעט פוגעת בי ואז אני מתקשרת לזה שאני אוהבת כבר שנתיים וחצי ומספרת לו שכמעט דרסו אותי ואז הוא תומך בי ואני מספרת לו למה התקשרתי אליו ולא לאף אחד אחר.
הוא פגע בי יותר מידי אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו אפילו שהוא בבית ספר אחר, זה פשוט מרגיש כאילו אכפת לו ממני אבל הוא מפחד שלא אכפת לי ממנו.
מבינה אותך, לפעמים המוח שלנו מדמיין דברי כאלה כדי לגרום לך להרגיש משהו שאת רוצה להרגיש, בין אם זה תשומת לב שאת כל כך רוצה או אהבה.
זה בסדר לרצות את זה אבל תנסי לעצור את עצמך מלחשוב על זה, קבלי את התשומת לב בצורה אחרת, זה בסדר לרצות צומי כל עוד לא פוגעים באף אחד בדרך.
זה בסדר לרצות תשומת לב אבל רק שתדעי שתרגישי הרבה יותר טוב עם תספרי את זה לבן אדם אחד שאת סומכת עליו.
^נכון זה גם רצון כזה לחיות בסרט או בסדרה.
אני תמיד שמה לב שאירועים רעים בסדרות פוגעים בדמויות אבל מחברים בינהם כי הם תומכים זה בזה וזה משהו שאני ממש רוצה שיקרה, אני רוצה שיתמכו בי ככה ואני רוצה לתמוך באחרים ככה.
צריך להבדיל בין המציאות לדמיון ולהבין שיש דרכים אחרות להשיג את מה שאנחנו רוצים ואם זה לא במשפחה שלנו אז ללכת ולהקים חדשה ולקיים בה את מה שרצינו כל כך.

אם להגיד את האמת הרבה אנשים מדמיינים מצבים כאלה טרגדים ומציירים את המצב באור טוב, לא באמת רצית את זה זה בסדר.

א

קודם כל, אני חושבת שאת ממש לא נוראית, פשוט חיפשת לך מקום מפלט בדמיונות שלך, אולי קצת חסר לך תשומת לב, שזה דבר לגיטימי, והמח שלך חושב על דברים אין להשיג את זה

אם הבנתי אותך נכון אז היי זה ממש בסדר גם אני לפעמים מדמיינת איך החיים שלי היו נראים אם מישהי קרוב אלי היה מת ולפעמים אני גם אשכרה מתחילה לבכות אבל זה באמת לא נראלי נובע ממקום רע

כנל

גם גם לי זה היה קורה,
אני זוכרת שאימא שלי לפעמים הייתה מענישה אותי והייתה אומרת לי תעמדי בפינה איזה שעתיים בלילה והייתי מתפללת שהיא תמות,
היו כמה פעמים שהיא הייתה מושכת לי בשיער
וגם אמרתי בלב שהיא תמות,
וגם שהבן זוג שלה היה מעיף אותי הייתי מתפללת שזה יקרה ועכשיו? עבר לי..

גם לי זה קרה אם סבא שלי כי רציתי צומי ובסוף הוא נפטר היה לי מאוד קשה ואני עדין בוכה בלי שאף אחד רואה תוציאי את המחשבות האלה מהראש שלך כי את הורסת לעצמך את הילדות אם את צריכה לדבר עם מישהו אני פה

אני מרגישה רע בנוגע לזה אז בבקשה אל תשפטו..
בלי אבא שלי הכל יותר שמח, אין פתאום דאגות וכו..
וגם לי רצות המחשבות של "מה היה קורה עם הוא מת?" ו "איך נסתדר בלעדיו?"
גם אני לא הייתי רוצה שהוא ימות, כי בסוםו של דבר הוא חשוב לי.
אבל הרבה יותר כיף בלעדיו..
((הוא גרם לי לטראומה רצינית.))

אני פעם חשבתי על לרצוח את המשפחה שלי!!! כן!!!! ואין לך מושג כמה אני מתביישת בזה..... זה יעבור לך.... ואם לא, תלכי לפסיכיאטר. כי זה לא נושא לצחוק עליו ומי שחושב ככה צריך ללכת לפסיכיאטר....
כמובן שזה עניין של שנים של מחשבות על זה... לרוב האנשים זה עובר אחרי כמה זמן

תסבירי לעצמך שהיית מבולבלת באותה העת
ומהיום ואילך תראי מה טוב באמא שלך (ולא מה רע בה)
ותתקני את המחשבה הזאת
תהי בעשייה+תהי עסוקה ואז תצמצמי משמעותית את הזמן להתעסק בכל מיני דברים כאלה שלא תורמים
גם תפילות בקול יעזרו פה כולל קריאת תהילים

כל טוב יקרה

אל תהיי כל כך קשה עם עצמך, היית ילדה קטנה ולא הבנת מה את עושה

מקצועית במקצועה
גם אני חשבתי את זה על אמא שלי פעם.
אבא שלי נזרק מהבית בגיל 18 אז לא היה לו גרוש על התחת.
ההורים שלי נפגשו באילת, התאהבו, כשהם קנו דירה אבא שלי לא שילם שקל כי הוא לא הצליח לחסוך (גר בדירה שכורה כל החיים)
אמא של אבא שלי קנתה ספה ומזגן...
בזמן ההוא אמא שלי הייתה אסירת תודה על זה.
אחרי זה האח השני של אבא שלי התחתן.
סבתא שלי שילמה על רוב החתונה וקנתה המון דברים להם.
אמא שלי קינאה בהם כי היא קיבלה רק מזגן וספה וזה היה כלום לעומת מה שאח של אבא שלי קיבל.
אנחנו עד היום עם המשכנתא ולאמא שלי יש תקופות של לחץ.
פעם אחת היא אמרה שאם היא לא תקבל את הכסף שמגיע לה היא תפרק את החבילה (כאילו את הנישואים).
אני ואחותי אמרנו לה שאם היא תעשה את זה היא תישאר לבד עם הכסף ואנחנו נלך עם אבא והיא אמרה "גם הילדים צריכים לסבול".
אני הזכרתי לה שהיא אמרה את זה לפני איזה חודשיים (וזה קרה לפני שנה בערך) ובכיתי לה והיא אמרה שהיא לא אמרה את זה.
היא גם אמרה לאבא שלי שאמא שלו לא אוהבת אותו והוא בכה ובאמת אבא שלי כל כך חשוב לי.
הוא נשמה טהורה אבל לפעמים יש לו קטעים שנגיד הוא אמר לה "איפה זה" ואז היא אמרה "לא כאן זוז" בקול רגוע והוא אמר לה "מה יש לך"
לשניהם יש את הסריטות שלהם אבל בעיקר לאמא שלי ואני בחיים לא אשכח את מה שהיא אמרה לנו.
הלוואי שהייתה תמיכה אצלנו כמו בסרטים שאמא שלך תומכת בך ואת יכולה לספר לה הכל.
עם אמא שלי אפילו אי אפשר לדבר על מחזור כי אחותי אמרה לה שזה מגעיל והיא ישר תגיד שזה מגעיל אותה.
אם כל ההתנהגות הזאת היא כן מנסה הכי טוב שלה ומכינה אוכל, עובדת קשה בשבילנו וקונה לנו דברים אבל זה לא אותו הדבר כמו אמא שאפשר לספר לה דברים ולסמוך עלייה, אמא שאני אדע שבחיים לא תחליף אותי בכסף...

הייה לי ועדיין יש לי את המחשבות האלה שאם אני אחלה אז אולי חברה שלי לשעבר סוף סוף תדבר ודברים כאלה אני ממש מבינה אותך

הכל בסדר
גם אני חשבתי בדיוק על אותו דבר זה סתם מחשבות, זה לא אומר כלום

קודם כל, זו רק מחשבה, אף אחד לא נפגע. דבר שני, יש לי תאוריה - לפעמים כשאנחנו ממש מפחדים ממשהו, המוח שלנו גורם לנו להיות קצת אובססיביים כלפיו כדי שנעכל את הרעיון ונתגבר על הפחד. יכול להיות שאת כל כך אוהבת את אמא שלך והיא כל כך חשובה לך, שהמחשבה על לאבד אותה גרמה לך לדמיין את התרחיש שוב ושוב כדי להתמודד עם רעיון בלתי נתפס של אבדן.
היה לי משהו דומה - בילדות מאוד פחדתי מכל מה שקשור לפציעות - לא רק דם, אפילו לראות גבס או פלסטר הכניס אותי לפאניקה. אפילו כשנפצעתי בעצמי לא הייתי מסוגלת להסתכל על הפצע. אחר כך בגיל ההתבגרות היה לי שלב מורבידי של פגיעה עצמית, והתעניינתי בכל מני דברים מורבידיים כמו csi (סדרה על מעבדת פשע, כל הזמן רואים גופות). היום כאדם בוגר העניין הזה התמתן אצלי למקום מאוד טוב - למדתי רפואה משלימה ועכשיו אני יודעת בדיוק איך הגוף עובד ויכולה לעזור לרפא אנשים. אני חושבת שכל פחד יכול להיות מתועל למקומות של עניין וסקרנות.

אוי בובי, בזבזתי פעם שעות על רגשות אשמה בגלל שחשבתי על דברים. אני מכירה *בדיוק* את ההרגשה, אם את צריכה עזרה אני כאן 3>

איזה קטע...רק היום זה קרה לי והרגשתי ממש רע עם המחשבות האלו ועכשיו אני רואה שאני רחוק מלהיות היחידה

תעבירי את התחושה הזאת בכך שתדעי שמחשבות כאלו הן משהו שכולם חושבים בנקודה מסוימת, זה רק פסיכולוגיה - עולות מחשבות לראש, הן לא מייצגות שום דבר לגביך או לגבי האופי שלך, אנשים חושבים ביום עשרות אלפי מחשבות שקשורות להמון דברים בפסיכולוגיה שלהם שקשה להם להבין מאיפה וקשה לנתח ויכולות לבוא ממשהו שראו בטלוויזיה או שמעו ברחוב, וחלק גדול מהן לא מייצג את מי שהם באמת או את מה שהם אוהבים שונאים או רוצים אלו פשוט מחשבות שבאות מהר ובמיוחד אלו שגורמות להרגיש רע בגלל מחשבה טריוויאלית שעלתה לראש ולא הייתה באשמתך לא מייצגות כלום לגביך, סביר להניח שאת הרגשת שאת רוצה את התמיכה של אנשים מתי שקשה לך ושקיבלת את התמיכה הזאת זה עשה לך טוב - ומכיוון שהנסיבות שבגללן קיבלת את התמיכה הזאת הן קשורות למחשבה הזאת על אמא שלך אז המוח שלך שואל את השאלה הזאת "מה אם רציתי שזה יקרה?" שלמעשה מה שרצית זאת התמיכה שיכלת לקבל גם אם היה מדובר על מחשבה אחרת שבכלל לא קשורה לאמא שלך, והעובדה שאת מרגישה כל כך רע בגלל זה מייצגת אזור מצפוני ואת האהבה שלך כלפי אמא שלך, האכפתיות שלך כלפי אמא שלך למעשה מוכחת על ידי התחושה הנוראית שיש לך, אז אל תרגישי רע בגלל זה, את רצית את התמיכה של אנשים ולא חס ושלום שיקרה לה משהו אם תסתכלי על זה ברצינות את תביני שזה לא המצב, אבל מה שאת מתארת גם נשמע כמו ocd אולי, אם את מוטרדת הרבה על ידי מחשבות בסגנון הזה תפני ליועצת בית הספר שלך ותזכירי את המונח הזה, אם זה המקרה עדיף לטפל כמה שיותר מוקדם שלא יתפתח חס ושלום ויגרום לך להיות מועסקת במחשבות בסגנון הזה שיגרמו לך להרגיש רע ומדוכאת המון זמן, יכול להיות שזה לא המצב בכלל אבל אני רק מזכיר את זה בכל מקרה, אבל אכפת לך מאמא שלך אז תרגישי טוב.

אני עושה את זה כל הזמן מה הבעיה

אני זוכר כשהייתי קטן רציתי שאבא שלי יעלם. הוא היה מכה אותו אותי הרבה וכועס עלי לעיתים תכופות, יותר משצריך. אבל אהבתי אותו ולא רציתי שהוא ימות אלא שפשוט יעלם ולא יהיה בבית יותר. ממש כמה חודשים אחרי זה ההורים שלי הודיעו לי שהם מתגרשים. לא היה לי מושג מה זה בכלל אומר המושג מתגרשים, הם היו צריכים להסביר לי. במשך שנים הייתי בטוח שאלוקים המציא את הדבר הזה במיוחד בשבילי כדי לענות על המשאלה שלי