רציתי להתחיל דיון פוליטי שיתנהל כדיון.

זהות או ימינה, לא החלטתי
וכי חשובה לי ממשלת ימין שלא מפנה יישובים ולא תתן הקמה של מדינה פלסטינית (בעיקר עכשיו עם הקטע של תכנית המאה שיכול להיות מסוכן), וכלכלה ליברלית (למרות שזה לא משהו שניכר ברוב מפלגות הימין היום)

שואל השאלה:
אנונימי, זהות כבר לא קיימת. אחרי שלא עברו את אחוז החסימה זו הוצאה פסיכית להתמודד שוב כמפלגה עצמאית, כמיטב ידעתי פייגלין פשוט הסכים להיבלע בתוך הליכוד.
באופן אישי יש לי הרבה נגד זהות ואפילו יותר נגד ימינה וחברי המפלגה שלה, אבל האופציה אותה אני רואה כ"הרע במיעוטו" מבין השתיים כבר לא קיימת.

שואל השאלה:
אנונימית, אני איתך לגמרי.
דבר ראשון, כן. שלושה (!) כתבי אישום. ייאמר לזכותו של אולמרט, ברגע שנודע על השוחד הוא התפטר ולא ניגש מאז למשרה ציבורית. ביבי באמת עושה כל שביכולתו כדי לא לרדת, על חשבון האזרחים.
האירוניה הכי גדולה בכל הנושא היא שבגלל כתבי האישום הוא לא יכול לכהן כשר, אבל כראש ממשלה כן. בגלל זה הוא גם לא מוכן לפנות את הדרך לגנצי, הוא יודע שברגע שהוא לא ראש ממשלה הקריירה הפוליטית שלו קפוט.

לא חושבת שאני אצביע. הצבעתי בשתי הבחירות הקודמות ואני מרגישה שכבר אין טעם

שואל השאלה:
אוף, את נשמעת כמו מישהו מהעבודה שלי :(
זה כבר סבב בחירות שלישי, נראה שבאמת להצבעה כבר אין משמעות כי הפוליטיקה פה הפכה לקרקס. זה מתסכל. אני פשוט בחרדות שהרבה מהסטטוס שלי (צעירים, חילונים, ליברלים, סוציאליים...) יוותרו על זכות הבחירה וכל מה שזה יעשה בעצם יהיה לחזק את הצד השני של הדת וביטול הדמוקרטיה. זה בעצם החשש הכי גדול שלי כרגע, ביטול הדמוקרטיה. אנחנו מתקדמים לשם בצעדי ענק...

אני לא יכולה להצביע עדיין
מצד אחד מפחיד אותי שיהיה ממשלה שמאלנית ויתנו לערבים עוד שטחים לפלסטין ובעיקר אני לא רוצה שיפנו ישובים שלנו
מצד שני לא יודעת עם ביבי מספיק טוב כבר או שנגמר הזמן שלו והגיע הזמן למישהו חדש

שואל השאלה:
אנונימית, בגלל מה שכתבת אני רואה לנכון לכתוב במה אני בוחרת ולמה (לפחות במובן הבטחוני), כי זה מתקשר.
אני מצביעה לעבודה-גשר-מרצ, לפני כן הצבעתי לעבודה-גשר ולפני כן לעבודה בלבד. התמיכה שלי, מן הסתם, היא במפלגת העבודה.
הסיבה שלי היא בדיוק החששות שלך לגבי פינוי שטחים ורוב ערבי במדינה. אני אישית ירושלמית, אבל כמה שנים טובות התגוררתי גם במעלה אדומים, שנמצאת מעבר לקו הירוק ונחשבת התנחלות. אזורים בסגנון, התנחלויות שמאוכלסות על ידי ישראלים, הם לא אזורים שהמפלגה שלי מעוניינת או מתכוונת למסור, גם לא לאחר מו"מ. אני פחות בקיאה בכוונות של מרצ, אבל כן יודעת שהם מעוניינים לפחות לשאת ולתת על השטחים האלו, דבר שמבחינתי לא בא בחשבון כי מצריך פינוי אזרחים *שלנו* מבתיהם. לגבי גשר יודעת שזה ההפך המוחלט ממרצ בכל הנוגע למסירת שטחים, העבודה נמצאת איפשהו בין לבין באמונה שמו"מ הכרחי לשלום אבל לא במחיר פינוי אזרחים מבתיהם (או כמו שאני אומרת - משא ומתן עושים עם אויבים, לא עם חברים). זה צורך, אין מזה מנוס אלא אם אנחנו מעוניינים להמשיך במלחמה וטרור בלתי פוסקים, שזה מה שביבי עושה. מחזק את חמאס ומחליש את הרשות הפלסטינית או כל גורם אחר שניתן להגיע מולו למו"מ, מיותר לציין שחמאס הוא ארגון טרור כלול בגופים האלו.
אני חושבת שבכל הנוגע לאספקט המדיני בטחוני התפיסה של השמאל בארץ ממש שגויה, מסתכלים על כל מפלגות השמאל כאילו הן חולקות את האידיאולוגיה של מרצ, וזה פשוט לא נכון.
הפתרון שאני רואה באופן אישי הוא פתרון של שתי מדינות לשני עמים (בלבד!) - כמדינה אחת, כמו שכתבת, אנחנו עלולים להפוך למיעוט יהודי. כמדינה אחת אנחנו גם נאלץ לספק לערבי ישראל את זכות הבחירה, מה שעלול לגרום לעליית שלטון ערבי. או שנוכל כמובן לצאת בשלל חוקים גזעניים שמפלים אותם ושוללים מהם זכויות טבעיות, כמו חוק הלאום - מבחינתי זה לא פתרון, לא אחד אנושי.
הפתרון היחיד שקיים, ואני באמת ובתמים מאמינה שזה מה שצריך לקרות, הוא שתי מדינות לשני עמים. מדינה לנו ומדינה להם. כמובן לא למסור את כל השטחים שנכבשו מעבר לקו הירוק, אבל ויתור על שטחים הוא בלתי נמנע. זה או זה או להמשיך כמו שאנחנו עכשיו, כשהדרום עולה באש, ילדים גדלים לתוך טראומות ואזעקות. זו לא מציאות לחיות בה.

שואל השאלה:
אגב, חשוב לי גם לציין שעוד ב2002 הערבים הכריזו שפתוחים למו"מ כדי להגיע להסכם שלום.
כשגנץ נבחר ברוב קולות בבחירות האחרונות הרשימה המשותפת המליצה עליו לראשות הממשלה (זו הפעם הראשונה מאז יצחק רבין שבכלל המליצו על יהודי לראשות הממשלה!) ואמרו גם כן, שעייפו במלחמה ובטרור ומעוניינים להגיע להסכם. הסבירו שהסיבה לכך שהמליצו על גנצי הייתה שהם כבר שנים מחכים להזדמנות לנסות להגיע לשלום ולא יכלו לעשות את זה עד עכשיו כשביבי בתור ראש ממשלה (הערבים נוהרים לקלפיות, אה?)
יש לנו עם מי לדבר, אף אחד מהצד שלנו עדיין לא הרים את הכפפה כדי לנסות להגיע להסדר. לצערי הרב הכי קרוב ללעשות את זה היה אולמרט, וגם זה הסתכם במילה טובה שאמר על הפתיחות למשא ומתן בנאום.

לא יכולה להצביע אך אם יכולתי, הייתי מצביעה לעבודה-מרצ. ביום הבחירות אני מתנדבת ומשכנעת מתלבטים ומתלבטות מחוץ לקלפי להצביע להם, אז בדרך כלשהי, אני כן מבטאת את התמיכה שלי ברשימה זו.
אני תומכת במרצ ומאמינה במצע שלהם וגם בשל העבודה אבל דעותיי יותר תואמות את המצע של מרצ. אני מאמינה בשלום, בשוויון, בסוציאליזם ובהפרדת דת ממדינה ומאמינה בדרך של השמאל. הגעה לפתרון שלום אמיתי ולהסדר מדינה, כרוכה בוויתורים מסוימים, מסירת שטחים לדוגמה וזה מחיר שאנו צריכים לשאת בו על מנת להגיע למצב שקט, אנחנו חייבים וחייבות את זה לתושבי הדרום ולכל תושבי מדינת ישראל במלחמות שהיו וכמובן, גם לפלסטינאיים החפים מפשע בעזה. רשימה זו היא גם רשימה פמיניסטית, אני פמיניסטית ושמחה לתמוך במפלגות שתומכות בזכויות נשים ומקדמות את הפמיניזם ואת הליברליזם בכל הנוגע לזכויות אדם, לשוויון ולסוגיות דת ומדינה.

אם הם (הפלסטינים) היו מסתפקים במדינה משלהם שהיא רק חלק מהארץ פה ואפילו אם היינו מוסרים להם חלק מהשטחים אז כמובן שזה היה נהדר והבעיה הייתה נפתרת כבר ממזמן
אבל זאת הבעיה שהם לא מוכנים ולא מתפשרים
אתם רוצים לוותר על חלק שטחים ולעשות שתי מדינות לשתי עמים, אבל הם לא מוכנים לזה והם רוצים את כל הארץ הזאת לעצמם בנוסף חלק או רובם היו שמחים להעיף אותנו מפה על הדרך
ככה שאני לא רואה איל עושים משא ומתן איתם או איך מגיעים לפשרה כי הם פשוט לא מקבלים שום רעיון והצעה

המטרה האמיתית של תכנית המאה נחשפת, לא רק ממך, מכל הפוליטיקאים מהימין שבעד תכנית המאה זה מצטייר כך. תכנית המאה היא תכנית לא ריאלית, דיל עסקני חד צדדי, שמהלל את הסיפוח והכיבוש הנוראי, שמאוד מפתיע שלא יהיה לו פרטנר, רק בא להראות שאין פרטנר, כשיש פרטנר וכשיפתח קידום של משא ומתן בין ישראל לפלסטינאיים ונדון בכך, נוכל להגיע להסדר מדיני, חובתנו לאזרחי מדינת ישראל ולפלסטינאים בשטחים שחיים תחת כיבוש, היא לשאוף לשלום. ולא, תכנית המאה לא תוביל שלום, אם לא רק תפגע בסיכוי לו, אותו דבר לגבי סיפוחי שטחים וקיומי התנחלויות.

שואל השאלה:
ילדה מקסימה, מסכימה איתך בכל מילה. במקרה שלי מגיעה מהרקע של העבודה ולא מרצ, בעיקר בגלל האנשים שמרכיבים את המפלגה. במרצ אישית חוץ מזהבה גלאון לא יצא לי לדבר עם מישהו שם ובאמת לתפוס ממנו כמו שאני תופסת מחברי מפלגת העבודה - עמיר פרץ, שלי יחימוביץ', מירב מיכאלי, איציק שמולי. באמת אנשים שחייבים להיפגש איתם ולשוחח איתם כדי להבין כמה הם מדהימים, שמולי במיוחד. לא יודעת איך לתאר אותו, פשוט צריך עוד 119 כמוהו שירכיבו כנסת והמדינה מסודרת.
אנונימית, הטענה שלך נגד שתי מדינות לשני עמים היא בערך הטענה הכי פופולרית. אבל אף אחד לא מדבר איתכם על זה שב2002 הערבים הושיטו יש לשלום ואמרו שהם מעוניינים במשא ומתן. חוץ מאולמרט שזרק על זה מילה טובה בנאום שלו, אף אחד לא הרים את הכפפה - עד היום.
אחרי שגנצי נבחר הרשימה המשותפת גם המליצו עליו לראשות הממשלה (לראשונה מאז יצחק רבין) וגם אמרו שהם מקווים שבאמת יעלה ראש ממשלה חדש שאיתו יוכלו להגיע למו"מ.
הפואנטה שלי היא שהאופציה למשא למתן מונחת לפנינו מזה 18 שנה (!!!) ואף אחד לא לקח אותה. כלומר, לא ניסינו בכלל להגיע למשא ומתן, ולכן אין לא לי ולא לך ולא לאף אזרח ישראלי אחר את הזכות להגיד שאין עם מי לדבר ושאם ניתן להם אצבע ירצו את כל היד. פשוט אין לנו את הזכות להגיד כזה דבר כשכבר 18 שנה לא היה שום ניסיון למו"מ מהצד שלנו. לא ניסינו, איך נדע?
וכמובן שכשהכריזו על זה שרוצים משא למתן הבהירו שמדובר על החלפת שטחים המוסמכים על ידי שני הצדדים. אנחנו פשוט לא יודעים מה זה אומר, כי לא נתנו להם את האופציה להסביר מה הם רוצים ועל מה הם מוכנים לוותר

אבל הנה עכשיו הייתה להם הצעה והם ישר דחו אותה בלי לחשוב פעמיים
לא צריך להיות טיפש כדי לראות שרובם לא רוצים בזה ולפחות הפוליטיקאים שלהם לא רוצים בזה גם והמנהיגים

יש לי, כנראה שלא אצביע.
גם ככה יהיו בחירות ד' וה'.
אם אני אצביע אז זה לבנט רק בגלל שאני רוצה שהוא יעביר את פסקת ההתגברות נגד אמנת הפליטים, אבל בכללי אין לי סבלנות לזה ואני גם ככה די מתכנן לעוף מישראל...

שואלת השאלה, שמולי באמת בן אדם מאוד ערכי ומדהים, אני מאוד אוהבת ומעריכה אותו. פגשת חברי מפלגת העבודה?

שואל השאלה:
כן, כמה מהם :)
יצא לי האמת להיות בערב עם איציק שמולי השבוע ועם מירב מיכאלי בשבוע שעבר. מחר בכנס עם עמיר פרץ, ניצן הורוביץ, יאיר גולן, רויטל סויד, מזכ"ל גשר ומזכ"ל העבודה ערן חרמוני, שגם עמד איתי בבחירות הקודמות מחוץ לקלפי ועזר באופן אישי לשכנע עוד מתלבטים.
ממליצה ממש ללכת לכנסים האלו שעורכים כל פעם לקראת בחירות, זה מעשיר הרבה יותר מלקרוא על פוליטיקה או לשמוע עליה. כל אלו שיצא לי לפגוש עד עכשיו באמת היו מקסימים וענו על השאלות שלי ושל על מי שנכח שם גם על חשבון זמנם הפרטי אחרי שהכנסים הסתיימו. זה באמת מעשיר ומלמד יותר מהכל.

צודקת לחלוטין, גם אני חשבתי ללכת לכל מיני כנסים של המפלגה, לכמה שהיו לאחרונה וגם כמה שהיו בספטמבר אבל לא היה לי עם מי ללכת.