מה ההבדל בדרך של דתי-ציוני לבין חרדי-לאומי? הרי גם הדתיים וגם החרדים מצהירים שהם מחוייבים לכל המצוות, וגם

חרדי יותר קיצוני.

שואל השאלה:
אני אשמח לתשובה מפורטת, בעיקר מהחרדים שביננו

חרד"לניקים פחות פתוחים, יותר שמרנים, יותר מחויבים לדרכו של מורם - הרצי"ה קוק. האחרון הפך אצלם לקדוש דוגמטי.

דתיים לאומיים יותר "מודרן" הם יותר המשך של המזרחי ההיסטורי, יותר ליברליים, פשרנים, לפעמים זה מגיע גם עם מתירנות (במידה מסוימת שמשתנה מאגף לאגף). מושפעים מעוד הוגים חוץ מהרצי"ה,כמו הרב סולוביצ'יק, הרב עמיטל, ועוד.

חרדים לרוב לא תומכים בציונות ובכל הקטע של המדינה
חלק חושבים שעם המשיח תקום מדינה ועד אז לא צריך מדינה של יהודים ואנחנו יכולים לחיות במדינות לא יהודיות דווקא (בזה לא בטוחה במאה אחוז)
אבל הטענות בעיקר זה שהם פשוט לא מסכימים עם הדרך של הציונות כי היא דרך חילונית ונגד התורה הרבה פעמים, הם למשל לא חוגגים את יום העצמאות (רובם) כי זה לא חג מהתורה ולא וחג דתי
ודתיים לאומים הם כן בעד המדינה והם כן חושבים שדת וחול יכולים ללכת ביחד (לימודי קודש ולימודי חול) או הדרך חיים היומיות של הדת יכולה להשתלב עם דרך "חילונית" כביכול
וחרדים לא חושבים ככה, הם ברובם חושבים שצריך ללמוד רק לימודי קודש וכו'..
פעם הבדל גדול היה שחרדים לא התגייסו ודתיים כן אבל היום גם חלק מהחרדים מתגייס (לא הרוב כמובן)
ובדרך חיים של הדת זה מתבטא בזה שחרדים יותר מקצינים הכל כמו השם שלהם- חרדים (חרדים לדבר ה'/ חרדים מהעולם המערבי בחוץ שישפיע עליהם) לכן הם מקצינים למשל בלבוש של הבנות, והבנים נשארו עם הלבוש של פעם באירופה ובגלל זה הם לא קונים טלפונים לרוב או רק טלפונים כשרים בזמן שלרוב הדתיים הלאומים יש סמארטפון, לחרדים לא תהיה טלוויזיה או אינטרנט ולדתיים לאומים ברובם יש
יש הבדל גדול גם במנהגים ובדיבור, ובצורת חינוך של הילדים ובמסודות חינוך שלהם, החתונה וההיכרות נעשית בדרך אחרת משל הדתיים ועוד ועוד..

שואל השאלה:
בבקשה ממש, אפשר עזרה?

לא הבנתי את הקושיה.
דיברתי על נטיית אופי של הציבור הדתי לאומי לעשיית פשרות במידה גדולה מהציבור החרד"לי.
וזה אכן ככה.

שואל השאלה:
נכון, אבל אני מדברת על הדתיים האמיתיים שמתחייבים לשמור את כל התורה והמצוות.
נכון שיש אנשים שקוראים לעצמם דתיים לאומיים אבל הם לא והם הורסים את השם שלנו.. אבל אני לא מדברת על אלו.

אוקיי, נראה לי שיש כאן כשל של "שום סקוטי אמתי", אבל נניח לזה.
דוגמאות לנטייה שהבאתי הן:
1. אמנת גביזון מדן, שחתומה על ידי הרב מדן שאינו חשוד על התרשלות בקיום המצוות.
3. הרב דרוקמן וגיורי זרע ישראל.
4. ישיבות הסדר שהן לרוב דתיות-לאומיות ולא חרד"ליות, לעומת ישיבות גבוהות שרובן חרד"ליות.

דתי (תלוי ברמה אבל בעיקרון) מקיים בדיוק מה שמבקשים ממנו בתנך. חרדים מחמירים הרבה יותר. (למשל דתיות ילבשו חצאית עד הברך וחרדיות חצאית שמגיעה לרגליים)
עריכה:
הכוונה שלי הייתה שהחרדים מחמירים יותר מהדתיים ולהלן הדוגמה שנתתי.

שואל השאלה:
דתיים הם לא פשרנים. שאיפתם לקיים את כל המצוות בדיוק כמו חרדים. זה שהצטרפו אלינו הרבה אנשים שקוראים לעצמם דתיים אבל הם לא, פוגע בתדמית שלנו. אבל דתיים בעיקרון אומרים שהם מחוייבים לכל המצוות.

שואל השאלה:
התורה אומרת שיש באמת ללמוד אותה באופן עיוני, אבל שיש גם להביא אותה לידי ביטוי. בתנ"ך 50 פעמים מוזכר יישוב א"י. בגלל שלפני זמן לא רב לא היה לנו את א"י, באמת רק התרכזנו בלמידת התורה בלי החלק של א"י, אבל לאחר הקמת המדינה ובמיוחד במצב שלנו כיום, מצווה להקים יישובים ולהיות ציוניים. לכן אני לא מבינה את החרדים הלא ציוניים, שהם ממשיכים ללמוד רק כמו בגולה ומחסירים חלק גדול מאוד מן התורה.
ולכן לדעתי הכי טוב להיות ציוני דתי. אבל אולי אני מפספסת פה משהו בגלל שיש חרדי לאומי, שגם הוא מאמין באותה ציונות (לא?) וגם בתורה מן הסתם. אבל אני לא יודעת את ההבדלים ביניהם, ואני רוצה לבחור את הדרך שלי בעתיד, איזו דרך היא הכי נכונה. אז אני צריכה עזרה