בהשראת הכתבה שמשודרת עכשיו על שמונת הילדים שנזרקו מהבית מכיוון שחזרו בשאלה

בכלל לא.
דתי.

אני דתייה, וממש לא הייתי זורקת את הילדים שלי מהבית אם הם היו יוצאים בשאלה. יש לי שני אחים שיצאו בשאלה וההורים שלי ממש מקבלים אותם, זה שיש להם אמונות שונות לא אומר שהם כבר לא המשפחה שלנו ושלא אכפת לנו מהם

אני חילונית, לא מאמינה באלוהים. לא הייתי מעיפה אף ילד שלי מהבית, בטח שלא בגלל נושא כזה. שיאמין במה שהוא רוצה, אני מכבדת את הדעה שלו באשר היא.

אמ שאלה קשה אבל בתיאוריה לא אזרוק את הילד מהבית בגלל שהוא הפסיק להאמין בדת, אנסה למצוא את דרך המלך וגם ננסה להתגבר על זה. איכשהו.

אנחנו אתאיסטים.
אם אחד הילדים יחזור בשאלה נראה בכך כישלון חינוכי קשה. לא נסלק אותו מהבית כמובן. אבל גם לא נטרח לבוא לקראתו מבחינת שבת, כשרות וכולי.

כן אבל זה לא תמיד כישלון חינוכי, זה די אירוני שגם החרדים או הדתיים חושבים שאם הילד יצא בשאלה זה כישלון חינוכי, זה לא , זה פשוט שלב בחיים או הרגשה שהוא מאמין או לא מאמין, נו ואז הוא ירגיש לבד שלא עוזרים לו ותומכים בו בקטע הזה.. כמעט שלא מוכנים לעזור לילד לצאת בשאלה בקטעים האלה. אנשים חושבים שיציאה בשאלה או חזרה תשובה זה כישלון חינוכי קשה, זה לא קשור לחינוך, זה קשור לרגש או אמונה שלו. כמעט שילד יוצא בשאלה והוא לא חושב ככה שזה רע אבל ההורים חושבים שאוי לא, הם נכשלו בחינוך, החינוך היה בסדר אבל קורה שיש נפילות, כמו שאומרים יציאה בשאלה זה משהו שקורה הרבה כמו חזרה בתשובה . לא משנה כמה תחנך אותו טוב , יום אחד הילד יחליט שונה, גם אם הוא יחזור בתשובה צריך לעזור לו . לפחות להתחשב, כמו בילד שיוצא בשאלה וכדומה... אנשים מצחיקים אותי עם האמרה של כישלון חינוכי, זה כמו שתגידו שמי שיצא בשאלה בגלל שהורים נכשלו בחינוך שלו והם צריכים לתקן את החינוך שנכשל, זה לא קשור לכישלון בחינוך של דת או אתאיזם. קורה שהילד החליט להתחזק בעקבות מצב כלשהו, נס או לא יודעת, קורה שהילד פשוט איבד אמונה בגלל ספקות וכל הסיבות שיש ליוצאי בשאלה אצל דתיים וחרדים פה שהם היו לשעבר.הם חונכו טוב, פשוט הגיעו לשלב שבו לא מצאו הוכחות או סיבות אחרות..וסופרותום. עם כל הכבוד לדעות שלך, אני חושבת שהקטע " נראה בכך כישלון חינוכי קשה" הוא לא נכון. אז זה כמו לומר שרוב ההורים של הדתיים לשעבר וחרדים לשעבר נכשלו בחינוך שלהם על הילדים לדת, בן דוד שלי יצא בשאלה סוג של זה והמשפחה שלו מנסים לקבל אותו וכל זה, וכן זה קשה. לא זרקו אותו מהבית, הוא היה חרדי . הוא עכשיו חילוני. אני לא מסכימה עם הקטע של חינוך וכישלון באותו משפט, זה לא שהיה כישלון בחינוך כלשהו של דת או בלי דת, זה פשוט מסובך. הילד החליט שהוא יוצא בשאלה, ורוב המקרים עושים סיפור שזה כישלון בחינוך , שההורים לא הצליחו לחנך אותו טוב , וכל זה ואני חושבת שאפילו הילד שיצא בשאלה לא חושב שזה בגלל חינוך שנכשל, זה פשוט יצא שהוא הפסיק להאמין, מכל סיבות שהן, החלטות, הרגשה, מי יודע. גם לגבי חזרה בתשובה.במקרה ואדם מגלה את אלוקים דרך נס או משהו לא רגיל , זה לא כישלון בחינוך של אף אחד. יש מקרים . לא צריך לעשות מה זה דרמה גדולה על יצאיה בשאלה וחזרה תשובה. לדעתי צריך לעזור למי שיוצא או חוזר בתשובה ושאלה בדרך שלו, שלא ירגיש לבד בזה. אני לא תומכת בגישה של כישלון בחינוך. זה פשוט לא נשמע לי נכון.לדעתי זה לא נכון , צריך דווקא לבוא לקראתו לגבי הדברים האלה, כמו שצריך לקבל את זה שהילד לא דתי או חרדי וכל זה או גם לגבי שהוא מאוהב בגבר וכל זה וזה במקרה הקשה, הכול בתיאוריה , אבל יש דברים שצריך לקבל אותם ולעזור לו. הוא יהיה חדש בקטע של הדת ויהיה צריך את העזרה של משפחה שלו, ואם אתה לדוגמה בעתיד, לא תעזור לו, הוא יחשוב שאתה לא תומך בו או מתנכר לו או משהו כזה, כמעט כמו הילד שיצא בשאלה ורוצה עזרה בדברים האלה או לפחות שיקבלו את השוני שלו וכל זה, לא קל אבל הילד שלך עדיין ילד שלך וגם אם הוא דתי יותר או פחות מאמין צריך לעזור לו גם אם אתה לא בדיוק חובב דת ואתה לא אוהב את זה, צריך לזכור שזה בשבילו, גם לא לאבד אותו ולהרחיק אותו, כמו המקרים שילדים שיצאו בשאלה שהתרחקו מהורים שלהם בגלל חוסר עזרה וקבלה ושאיבדו את המשפחה שלהם בגלל כל הקטע של חינוך שנכשל , במרכאות, גם לגבי הילד שחוזר בתשובה .

אורה ושמחה,
מבחינתי זה בהחלט כשלון חינוכי. להלן אסביר מדוע.
אני מחנכת את הילדים שלי לשאול שאלות. להבין. להטיל ספק. אני לעולם לא אומרת "כי ככה אמא אמרה", אני לעולם לא נוזפת או מענישה מבלי להסביר. אני מחנכת אותם לחשוב בעצמם, להתווכח עם אמירות. גם אם לפעמים זה מקשה עליי ומעייף אותי, אלה האידיאלים שלהם ואני פועלת לפיהם.
דוגמה פשוטה: הייתי רוצה להגיד "עכשיו מתקלחים כי ככה אמא אמרה/כי זו מצווה/ככה וזהו", ולחסוך לעצמי זמן ומאמץ. אבל לא, אני טורחת ומסבירה את חשיבות המקלחת, את העובדה שהשעה מאוחרת והזמן דוחק וכולי.

אם ילדיי יחזרו בתשובה, זה אומר שנכשלתי. זה אומר, מבחינתי, שהם הפסיקו לשאול. הפסיקו להטיל ספק. שהם מסתפקים בתשובות של "ככה זה וזהו" או "כי אלוהים אמר". וזו תהיה עבורי אכזבה קשה.

אני מתנצלת אם אני פוגעת ברגשות המאמינים, באמת שאין לי כל כוונה כזו. אבל זו אמונתי ואלה ערכיי.

זה לא שאת נכשלת, זו החלטה שלהם, ומצחיק שגם החרדים חושבים ככה על זה שילדים שלהם יוצאים בשאלה. תקשיבי , גם אם הם יחזרו בתשובה זה לא יהיה כישלון, זה כמו לומר את זה לדתי שיצא בשאלה. ואני חושבת שאני יודעת מה יגידו הדתיים לשעבר. זה לא שנכשלת, הוא החליט לחזור בתשובה. ואם הם לא יהיו ככה?ואם זו לא תהיה אכזבה קשה? מה יותר חשוב לך החינוך האתאיסטי שלך או הילדים שלך בעתיד ? מזכיר לי מה שהיה עם החרדים יותר עם היציאה בשאלה , שגם הם או רובם חושבים שהם נכשלו בחינוך שלהם על הדת ואלוקים וחושבים שהם לא הצליחו לגרום להם לאהוב את אלוקים והדת ושזו הייתה אכזבה, זה לא סוד , גם לחרדים יש את החשיבה הזו. לרובם הגדול יש אולי יכולת להתמודד עם זה, חלק הפסידו את הילדים שלהם בגלל כל הקטע של חינוך והדרמות על זה . הילד שלך יחליט מה שהוא רוצה וזו תהיה הדרך שלו, אלה יהיו החיים שלו, גם האמונה שלו או חוסר אמונה, הוא לא יחשוב שזה כישלון של חינוך, הוא לא יחשוב שאת נכשלת או התאכזבת, הוא יחשוב שככה טוב לו וככה הוא ירצה לחיות, בין אם הוא יהיה דתי או לא או גייז או טרנס, כל מה הדוגמות, והוא ירצה ממך עזרה ותמיכה וקבלה בדרך החיים הזו, את יכולה לעזור לו וכל זה או שאת יכולה פשוט לעשות מה שחרדים עושים שהילד שלהם יוצא בשאלה במקרים לא טובים ולחשוב רע על זה ולהרחיק אותו? הילד שלך הוא עדיין ילד שלך, בשלב כלשהו, הוא ירצה אותך ואת העצה שלך בשביל שתעזרי לו, כמו שמי שיוצא בשאלה ירצה שההורים שלו יגידו לו , זה בסדר, אנו נעזור לך ואנו מקבלים אותך וגם לגבי יוצא מארון וגם חוזר בתשובה, יש אותו חשש, אותו פחד וגם אותה תקווה שיבינו, לא יהיה לך קל אבל בשבילו תעשי את זה. גם לא קל להורים מאמינים שהילד לא מאמין, עם כל הקושי הזה של אי שמירת שבת וכל זה, נוסף זה גם להבין ולקבל אותו, אבל אם לא רוצים להפסיד אותו ושיהיה ברחוב או לא יודעת, עדיף שיהיה בבית . אם הם יחזרו בתשובה, זה לא כישלון שלך, הכישלון שלך יהיה שלא תמכת בהם ועזרת להם בזה, גם שלא הבנת אותם וחשבת רק על החינוך האתאיסטי שלך מאשר האושר אישי שלהם. לפעמים הילד צריך להחליט לבד ולחיות את החיים שלו, אי אפשר לשלוט על החיים שלו ולעשות שהוא יהיה עדיין דתי או אתאיסט, בחיים כמו בחיים, קורה המקרים האלה. אין מה לעשות. יום אחד אולי תביני . כלומר , הקטע של חינוך יותר חשוב מילדים זה עצוב... זה כמו הדילמה של לבחור בין חינוך של דת ולאושר של הילד שלך שיוצא בשאלה. או זה או זה. ברור ששניהם חשובים אבל לבחור בדת, משמע להפסיד את הילד לתמיד , לבחור בילד יכול להיות טוב אבל יהיה צורך לעבוד על זה, ככה זה גם על חינוך חילוני וילד שיוצא בתשובה, כמו מקרים לא טובים של יציאה בשאלה גם יש של חזרה בתשובה ורובם בלי משפחה והורים, כי ניתקו קשר וגם היה להם אנטי וכל זה . חוזרי בתשובה צריכים מה שיוצאי בשאלה גם רוצים , משפחה שתבין . הפחד שלהם זהה . אפשר גם לומר שכל חרדי יפחד שילד שלו יגיד אבא אני מפסיק להאמין בדת ואני רוצה להיות חילוני, וגם אבא חרדי יגיד אני כישלון בהוראה כי חינכתי אותו להאמין וכל זה וזה מה שקורה בסוף ואני מאוכזב , הילד שלו לא יחשוב שזה כישלון, מבחינתו, להיות לא דתי זה מה שהוא רוצה, מה שהוא חושב שיעשה לו טוב, מה שהוא בטוח והחלטי, ואין שום דבר לשנות את זה, אפשר מה בוחרים פה, לקבל ולעזור לו או לעשות ההפך? אני מכירה מקרים טובים וכאלה שפחות, לפי המקרים אני יכולה לומר שחוסר קבלה ועזרה וכל הקטע של חינוך וריבים על זה, יהרוס א ת המצב , או שעזרה והבנה ותמיכה , יכולה לתקן את המצב ולגרום לילד שהוא לא נשפט.

אם הבן שלי יהיה הומו זה לא יפריע לי. ובכל מקרה זו לא בחירה אלא זה מי שהוא. זה משהו שלפחות אני יכולה להבין - גם אני מעדיפה גברים על פני נשים.

זו בחירה שלו בחיים אם הוא רוצה להיות דתי או לא, הוא כבר החליט וזה סופי, הוא מאמין שזה טוב לו, זה מה שהוא מרגיש בלב שלו, אלה החיים שלו, ואת זה צריך להבין ולקבל,אם את הולכת נגד זה,תאבדי את הילד שלך לתמיד, עושים את הטעות הזו כל הזמן בכל קהילה, דתית, חרדית או חילונית. הרבה אנשים עושים את הטעות הזו, רגשות אשמה, כעס, האשמה, דרמות ,ריבים וניתוק קשר עם הילד, הכישלון היחיד בחינוך זה שתתני לרגשות האשמה שלך לשלוט עליך ואז הקשר שלך אתו יתנתק,וזה ברוב המקרים אצל חרדים וחילונים.מאבדים את הילדים בגלל זה.

לא אמרתי שאנתק איתו קשר וגם לא אזרוק אותו מהבית. הילד שלי הוא הילד שלי. ותמיד יהיה לו מקום אצלי בבית. אבל אני לא מתכוונת להתחיל לשמור כשרות, או להתלבש צנוע, או לשמור שבת, או שום דבר כזה.

אני מבינה שאת לא רוצה שהוא ישנה אותך לדתית בלי רצון. אבל הוא ירצה ממך עזרה בזה וכן אני יודעת שאצל חילונים אתאיסטים יש בעיות עם דברי דת ואמונה ביהדות ומתקשים להתרגל לזה או מפחדים שזה ישפיע עליהם או יהפוך אותם לדתיים, סביר להניח שהוא לא יעשה אותך דתייה, פשוט יצטרך עזרה וזה יהיה חדש לו, גם לו יהיה קשה עם זה אבל אפשר למצוא את דרך המלך ביחד בתהליך הזה.

אני חילונית ולא שומרת כשרות אפילו אבל אם הילד שלי ירצה לחזור בתשובה זה החיים שלו לא שלי וזכותו
למען האמת זה די קשור לחינוך מגיל קטן נגיד אם אצלי היו שומרים על כשרות ככל הנראה גם אני הייתי שומרת

אורה ושמחה היקרה,
אשתדל להשיב לך בערב, או מחר, מענה ראוי. את בהחלט כותבת בצורה עניינית ומכבדת. פשוט, ראיתי שיש נקודות שהעלית אליהן לא התייחסתי, וכרגע אין לי זמן. מגיע לך לקבל תשובה מושקעת ומנומקת.

אה אוקי תודה לך. פשוט חשבתי שמה שאמרתי לך אתמול פגע בך או העליב אותך או שהתווכחתי אתך בצורה לא טובה, גם את עונה בצורה קצת מכבדת ומעניינת , אמנם הייתה לי קצת הסתייגות ממה שאמרת בנוגע חזרה בתשובה . אני מניחה שקשה לך עם הדת משום היותך לא מאמינה ואתאיסטית

לא הייתי זורק חילוני

אני דתייה ולא משנה מה הילד שלי יעשה לא משנה מה אני אשאיר אותי איתי...כי בסופו של דבר זה הילד שלי והחיים שלו וגם אם הוא ירצה לחזור בשאלה נכון שזו לא הדרך חיים שלי אבל אם הוא חושב שזו הדרך הנכונה אני איתו בכל צעד ולא אפסיק לאהוב אותו בחיים

אמ משהו לא היה טוב במה שאמרתי?שמעי. הכוונה שצריך לעבוד על זה ביחד וגם להבין שהוא יצטרך עזרה. אני באמת מבינה שאינך רוצה לשמור שבת וכל זה כי זה לא מה שאת מאמינה, אני מקווה שתביני שלא אמרתי את זה סתם, ואני באמת לא אזרוק את הילד שלי אם הוא יצא בשאלה, אשתדל לכבד אותו. גם לא ניסתי לריב אתך או משהו כזה, פשוט דנתי אתך על זה .מה שאני מנסה לומר פה שאם הוא יחזור בתשובה, הדת תהיה חדשה לו והוא יהיה צריך עזרה, ממשפחה. אם הוא כבר החליט להיות דתי בעתיד. צריך לכבד את זה כמו שצריך לכבד ילד שיוצא בשאלה. זו הייתה דעתי בצורה ניטרלית כנראה, ובאמת שאמרתי שאני לא אזרוק אותו מהבית אם יהיה חילוני ופחות דתי הייתי כנה ורצינית. יש משהו לשיפור או שלא ?