ערב טוב לכם :) זה קטע שכתבתי, אשמח לשמוע מה אתם חושבים

וואו מעולה

שואל השאלה:
להיות חברה של לוחם זה קשה.
זה מתחיל בטירונות, תקופה ארוכה של גיהינום. לך ולו.
הוא חוזר מפורק, לגמרי.
עייף מת ורעב רצח.
ואת בסך הכול רוצה להבין מה עובר עליו אבל את לא מבינה כלום.
זה לכעוס על המפקדים, על המערכת, על כולם.
כי את רוצה את הגבר שלך בחזרה.
זה לחכות כל ערב לייד הטלפון לצלצול מאוד מסויים. כי כבר החלפת אותו ואת יודעת מתי זה הוא ומתי זה כל אחד אחר.
ואז לענות לשיחה, ולא לדעת מה מחכה לך. זה או:
"מאמי את לא מבינה איזה יום מטורף היה לי היום, אני רוצה שכל יום יהיה ככה."
או:
"יפה שלי אני גמור מת, היה יום קשה ואני צריך אותך פה"
ואז להיות קצת חסרת אונים, כי את לא יכולה לעשות כלום חוץ מלנסות לחזק אותו מהטלפון.
זה להגיע ליום ראשון ולחכות לסופש, לרגע שתראי אותו שוב.
זה לדבר ביום רביעי בערב ולתכנן תוכניות לחמישי, למרות שאת יודעת שהוא הולך לישון כלכך הרבה, וכמעט לא יהיה לכם זמן להיות ביחד.
אבל למי אכפת מבחינתי לשרוף יום שלם ערה כשהוא ישן, העיקר שאני אהיה לידו.
שאראה אותו לידי, ארגיש שהוא נוכח.
זה להכריח אותו ללכת לישון, למרות ששניכם רוצים לדבר עכשיו.
להיות חברה של לוחם זה לדאוג לו כל כך הרבה עד שזה כואב.
זה להשאר ערה עד ארבע בבוקר רק כדי לשמוע את הקול שלו ולהאמין שהוא בסדר.
לדעת שהוא שומר עכשיו, בזמן שאת במיטה. מתגעגעת אליו.
להיות חברה של לוחם זה להתפלל שטוב לו בשבוע שטח, ושהוא לא נשבר שם. ופשוט לקוות שלא תרד לו המוטיבציה.
להיות חברה של לוחם זה קשה, כי זה לדעת את השעה המדויקת שהוא הולך, ולא לדעת מתי הוא חוזר.
זה לריב עם כל החברים שלך כל פעם שאת מתוסכלת.
זה לישון בחולצות שלו כי זה מה שיש לך ממנו.
וזה לשנוא את ימי ראשון שהוא חוזר לבסיס, פשוט לשנוא.
כי את יודעת שפעם הבאה שהוא יהיה רק שלך זה אולי עוד חודש.
להיות חברה של לוחם זה לקבל הודעות מלחיצות בשעות לא שעות כמו-
"קטנה הקפיצו אותנו לתרגיל מבצעי, כנראה עניין של יומיים. נדבר, אוהב אותך".
אבל לענות להודעה כשזה לא רלוונטי והוא כבר עמוק בשטח.
זה לבכות אחרי שהוא הולך, בלי שהוא רואה.
זה לעבור יום חרא ולהגיד לו שאת בסדר ושלא קרה כלום. כי הוא עובר הרבה יותר, ולא צריך את הבלאגן שלך על הראש.
להיות חברה של לוחם זה לקרוא עשרים פעם את השיחות ווצאפ מהסופש שלא הספקנו להפגש.
זה גם לריב ולא לדעת עם הוא לא מדבר כי הוא פגוע או כי הוא לא יכול.
זה לתת לו את החיבוק הכי ארוך וחזק שאפשר למרות שהוא מסריח, אבל למי אכפת.
זה קשה, אבל זה גם להיות הכי גאה בו בעולם,
זה לדעת שהוא עושה דברים משמעותיים, חשובים.
וכן לפעמים הם הרבה יותר חשובים ממך.
זה להיות מאושרת כשהוא מצליח ולבכות איתו כשלא.
זה לאהוב אותו תמיד, גם עם זה נראה לא אפשרי.

זה לא את רשמת

שואל השאלה:
וואלה שזו אני חח

תקשיבי אם את כתבת את זה
זה הדבר הכי הכי הכי הכי הכי הכיי הכי
מהמם שיש !!!
ואני רציניי
הכי רציני שיש
זה הדבר הכי יפה ומהמם שראיתי
ואוו!! כל הכבוד
זה פשוט מהמם!

מטורף, מדהים ולזכור שצבא זה זמני

וואי זה היה ממש מרגש באמת